אחרי ההצלחה המטורפת של דנמרק ביורו, כלי התקשורת העולמיים ניסו להבין "מה הסוד" של ההצלחה הפתאומית. מה גרם לכך שמדינה, שלא הייתה ידועה כאימפריית כדורגל, מגיעה פתאום לחצי גמר היורו, תוך כדי הצגת כדורגל סופר אטרקטיבי? לצערנו או לשמחתנו, אין לדנים סוד מטורף או שיקוי סודי שהפך אותם ברגע לנבחרת הכי מלהיבה באירופה, שנמצאת בדרך הבטוחה לקמפיין מוקדמות מונדיאל מושלם, עם עשרה ניצחונות ואפס שערי חובה - הראשונה אי פעם לעשות זאת.
סיפור ההצלחה הדני הפתיע את כולם, חוץ מאת דנמרק. "בדנמרק החליטו להשקיע המון באיתור כישרונות", אמר סורן ברג, שעובד כסקאוט במיוטלנד, (בעונה שעברה בליגת האלופות) לעיתון "ניו יורק טיימס", "הצלחנו מאוד בנבחרות הצעירות במשך זמן רב, ועכשיו רואים את זה בנבחרת הבוגרת". הסיפור הוא מאוד פשוט. בדנמרק בנו אקדמיות כדורגל בהן הושקעו מיליונים על מנת לאפשר לצעירים את כל התנאים להצלחה, ואז קרה "הקסם" - דנמרק הפכה לנבחרת מלהיבה ועמוקה, עם שחקנים מובילים בכל הליגות הגדולות באירופה.
ינס לארסן, המנהל המקצועי של נורשלן, השווה את ההצלחה של הנבחרת למסעדת היוקרה הדנית "נומה", שנחשבת בעיניי רבים למסעדה הטובה בעולם ובעלת שלושת כוכבי מישלן, "אף אחד לא חשב שנומה תצליח עם חומר מקומי, אבל אחרי בסוף אנשים התחילו להעריך אותה". לארסן מבין דבר או שניים בגידול שחקנים. היהלום של הנבחרת מיקל דמסגור גדל אצלו ונמכר לסמפדוריה תמורה שישה מיליון אירו. בקיץ האחרון הקבוצה מכרה את כמאל א-דין סולימאנה, קשר גנאי בן 19, ב-15 מיליון אירו לראן הצרפתית. רוב הקבוצות בליגה הדנית מחזיקות בסגלים צעירים במיוחד. ממוצע הגילים באלופה מיטיולן הוא 23.4 בלבד. לשם השוואה, במכבי חיפה הממוצע הוא 26.8 ובמכבי תל אביב הוא 26.6.
מיטיולן לאחרונה זכתה לחיזוק רציני כאשר המיליארדר אנדרס הולך פובלסן, שמחזיק בין היתר באתר האופנה "אסוס" והונו מוערך ב-11 מיליארד דולר, רכש 25% ממניות המועדון. למיוטולן יש תוכנית מסודרת שנקראת "חזון 2025" והמטרה שלה היא להפוך לאחת מ-50 הקבוצות המובילות באירופה. הכסף יושקע, כמובן, גם באקדמיה. בכלל, כסף רב מתחיל לזרום בשנים האחרונות לליגה הדנית שהופכת לאט לאט למקפצה בטוחה לליגות הגדולות.
בלי סיוע חיצוני
בדנמרק "לא חושבים פעמיים" לפני שמקפיצים שחקן מהנוער היישר לליגה הראשונה, "יש דברים שאפשר ללמוד רק כשאתה משחק, אתה לא יכול ללמוד על כדורגל כשאתה צופה בו מהספסל", הסביר לארסן לניו יורק טיימס. כאמור, אין סודות גדולים. שחקנים צעירים זוכים לדקות משחק וכך מתקדמים. "אנחנו מלמדים אותם להיות אחראים לעצמם ולקריירה שלהם", מסכם לארסן. בגילים ששחקנים ישראלים מושאלים לליגה הלאומית כדי לצבור ניסיון, השחקנים הדנים כבר בשלים לעבור לליגה גדולה באירופה.
הדנים לא נעזרו בסיוע מבחוץ כדי להצליח בפרויקט, אף מנהל מקצועי זר לא היה מעורב בהצלחה. איקאה השוודית היא המלכה הבלתי מעורערת של "עשה זאת בעצמך", הדנים שיכפלו את זה לכדורגל. המאמן קספר יולמאנד לדוגמה, שהתגלה כמאמן מבריק ויצירתי מאוד, לא זכה להצלחה מחוץ למדינה. הוא אימן את מיינץ מהליגה הגרמנית כמחליפו של תומאס טוכל, אך פוטר ממנה וחזר לכור מחצבתו, נורשלן. אחר כך קיבל את הנבחרת הלאומית.
דנמרק היא מדינה קטנה יחסית (חמישה מיליון תושבים), אבל גם מהמדינות הכי עשירות בעולם, מדינה שכיף לחיות בה והאזרחים הדנים תמיד נמצאים בחלק העליון של הטבלה במחקרי אושר שונים. חינוך בדנמרק הוא ערך עליון, וגם ינס לארסן מתייחס לקבוצה שלו נורסלנד כ"אוניברסיטה", כזאת שאמורה להקנות כלים לכדורגלנים הצעירים כדי להתמודד בעולם הכדורגל. אז הם פשוט לקחו את האהבה שלהם לחינוך, והצליחו להטמיע אותה בכדורגל. הדנים לא משאירים שום דבר ליד הגורל.
גם המאמן קספר יולמאנד אינו מאמין באמונות טפלות, רק בעבודה קשה ולמידה אינסופית של פרטים קטנים, ותעיד על כך העובדה שדנמרק היא נבחרת שכובשת מכל מצב. היא יודעת לשחק במסירות קצרות, יודעת להעיף כדורים למעלה כשצריך, וכמובן מומחית בכדורים חופשיים, ונבחרת ישראל חוותה את הסיוט הזה על בשרה.
יולמאנד נשאל מדוע החליף חולצה במהלך רבע הגמר היורו מול צ'כיה וענה: "זה לא קשור למזל, השחקנים פשוט לא זיהו אותי עם חולצה אחרת. אני לא מאמין בכלל באמונות טפלות, אבל אולי עכשיו אתחיל ואלבש את החולצה הזו בחצי הגמר". לצערו, הוא הוכיח שאין דבר כזה "חולצת מזל" ודנמרק שלו הפסידה לאנגליה בוומבלי.
אל תתנו לחיוכים להטעות אתכם
איאן קמרון, סקוטי שחי בדנמרק כמעט רבע מאה, מתאר בצורה מצחיקה את האופי של הכדורגל הדני, שמבחוץ משדר שמחה אבל בפנים מתחוללים דברים אחרים לגמרי, כמו סדרות המתח שמגיעות מסקנידנביה. תמיד יש צד אפל, מאוד אפל.
"הדנים קשים מאוד עם עצמם", כותב קמרון ברשומה המאוד מצחיקה שלו, "בראיונות של שחקן דני לתקשורת זרה אחרי הפסד הוא תמיד יחייך ויגיד שהוא שמח שהגיע לאן שהגיע כי הוא ממדינה קטנה. כשהוא מתראיין לתקשורת הדנית זה לגמרי אחרת, הם מנתחים את ההפסד לפרטים קטנים. הדנים אובססיביים לניצחון. יש לי תיאוריה שהם 'מוכרים' את עצמם כמדינה נחמדה, אבל הם לא כאלה חמודים. הם תמיד מנסים להשתפר.
קמרון מביא כדוגמה את נבחרת הכדוריד הדנית, שלא זכתה לכותרות כי הפסידה כל הזמן (לעומת הנשים, שהיו אימפריה עד אמצע העשור הקודם). לטענתו, הוא בכלל לא ידע שלדנמרק יש נבחרת גברים בכדוריד, עד שזו סוף סוף זכתה במדליה אולימפית (זהב ב-2016, כסף בטוקיו 2020). הדבר אולי מסביר בצורה אחרת את ההתאוששות המרשימה של דנמרק אחרי ההתמוטטות של כריסטיאן אריקסן, הם פשוט היו מרוכזים מאוד בהצלחה. הדנים, לדעתו של קמרון, פשוט לא נותנים לדברים שליליים להשתלט עליהם, והם מאוד דואגים לתדמית שלהם.
התדמית הנקייה מעט נסדקה כאשר אחרי חלון הנבחרות האחרון לפני כחודש נחשף כי שחקנים בילו עם חדרניות המלון בו שהתה הנבחרת, הפרשה התפוצצה לאחר שאימייל ששלח מנהל המלון שלח לעובדים ובו נזף בהם על המסיבה שנערכה. ההתאחדות הדנית השתלטה על האירוע במהירות ואמרה שהיא פתחה בחקירה בנושא, אבל כל עוד לא היה שום דבר לא חוקי במסיבה הזאת - היא בוודאי תעדיף לחכות שהפרשה תיקבר. המוטו שבחרה ההתאחדות הדנית לנבחרת הוא "להיות חלק ממשהו גדול", ואף אחד לא רוצה להרוס את החגיגה.
זה הרבה יותר קל כי העם הדני כרגע פשוט מאוהב בנבחרת המושלמת שלו, ומקווה שאף אחד לא יעיר אותו מהחלום . בכלל, המילים "חגיגה", ו"מדהים" חוזרות הרבה פעמים במהלך הראיונות עם שחקני הנבחרת, שנהנים מפופולריות רבה. "אני צובט את עצמי כדי לוודא שזה אמיתי", ענה המאמן יולמאנד כשנשאל על האהבה שמקבל הנבחרת שלו.
"זה פשוט מדהים מה שקורה לנו", אמר פייר-אמיל הויברג אחרי הניצחון האחרון ("רק" 0:1 על אוסטריה), "יכולנו רק לחלום על דבר כזה פעם. עם העומק שלנו והגיל היחסית צעיר של הסגל, אין גבול למה שאנחנו מסוגלים להשיג, אבל צריך להישאר תמיד עם הרגליים על הקרקע". "אחד הרגעים הכי מדהימים שחוויתי", הוסיף יואקים מיילה שכבש את שער הניצחון, "אחד הערבים הכי טובים שהיו בפארקן". הניצחון היה השמיני של דנמרק במוקדמות המונדיאל, והמשחק בעצם שימש כמסיבה העלייה הלא רשמית לקטאר.
אך, כמו שכבר גילינו, מתחת לחזות החביבה מסתתרת נבחרת שלא מוכנה להסתפק בלהיות המרעננת הרשמית. "ביורו האחרון הגענו לחצי הגמר, אבל הפעם אני רוצה יותר מכך, כולנו רוצים יותר". זה די ברור שהדנים מאמינים שהם יכולים ללכת עד הסוף, וזה לא באמת יפתיע אף אחד אם הם יניפו את גביע העולם.
