בעבר הרחוק הכרנו שתי מטרות אפשריות לקבוצת כדורגל בליגה. הראשונה, היוקרתית, הייתה לקחת אליפות. השנייה, שהתאימה לקבוצות קטנות יותר, היא הישארות בליגה. עם השנים התווספה מטרה נוספת, "להגיע לאירופה" מכנים אותה, ובהמשך, עם שינוי מבנה הליגה, עוד אחת – הפלייאוף העליון.
עבור הקבוצות שלא חושבות הכי גבוה או מפחדות מהרע מכל, פלייאוף עליון הוא ממש סמל סטטוס לעונה מוצלחת, הוכחה מודפסת שהמועדון נמצא השנה בעילית הישראלית, והמאבק על הסטטוס הזה לא פשוט. להפועל חיפה ולקריית־שמונה, המרוחקות שש נקודות מהמקום השישי, סיכוי נמוך מאוד להגיע לשם – כך ששני מחזורים בלבד לסיום העונה הסדירה יש ארבע קבוצות שנאבקות על שלושה מקומות לפלייאוף המבוקש, ולשלוש מהן יש כרגע אותו מספר נקודות. מכבי נתניה, בני סכנין, הפועל חדרה והפועל ת"א – אחת תהיה בחוץ, אולי רק בגלל הפרש שערים.
מכבי נתניה
מקום רביעי, 36 נקודות, הפרש שערים 5+
למה אנחנו רוצים אותה שם: הסיבוב השני סיפק לנו המון סיבות. קודם כל הכושר הנוכחי, שמאפשר לה לעמוד יפה מול הקבוצות שבמקומות הראשונים ולהשפיע על מאבק האליפות. לפני חודש וחצי סיימה נתניה בתיקו עם מכבי ת"א ומכבי חיפה ואז המשיכה לניצחון בבאר־שבע. תחשבו כמה דרמה יכולה לעשות הנוכחות שלה.
בנוסף, כיף לראות את נתניה תחת בני לם, ממש עד רמה שהיא "הקבוצה השנייה" של אוהדים רבים כרגע. רק מכבי חיפה ומכבי ת"א מאיימות על שער היריבות יותר מנתניה העונה, היא מלאה בשחקנים צעירים ואנרגטיים, הקישור דומיננטי וההתקפה בעלת פוטנציאל עצום. בקיצור, זו הבחירה הטבעית, הברורה ביותר.
בני סכנין
מקום חמישי, 36 נקודות, הפרש שערים 3-
למה אנחנו רוצים אותה שם: סכנין לא נראית תמיד מסודרת על המגרש כמו נתניה או אפילו חדרה, אבל יש בסגל שלה כמה שחקנים שיהיה מאוד מעניין לראות בפלייאוף העליון, כלומר במפגש כפול עם הגדולות של הליגה. הראשון ברשימה הוא כמובן בירם כיאל, שסכנין היא ממש קבוצה אחרת איתו ובלעדיו. כיאל הראה העונה שיש לו מקום בכל קבוצה בליגה, כלומר הוא חייב להתמודד מול הטופ. השחקן השני הוא איברהימה קונטה, שמסכן את הגדולות בהתקפות מעבר.
יש דבר נוסף. סכנין, בניגוד להרבה קבוצות בליגה, באה לנסות לשחק, לא רק להתגונן, כשהיא פוגשת את מכבי חיפה או מכבי ת"א. בסיבוב הראשון זה הצליח לה והיא השיגה תוצאות טובות, בשני התפרקה בעיקר בשישייה שספגה ממכבי חיפה. כך או כך, זה מעניין.
הפועל חדרה
מקום שישי, 36 נקודות, הפרש שערים 3-
למה אנחנו רוצים אותה שם: לחדרה מגיע פרס כיוון שהיא הקבוצה היחידה מבין המתמודדות שלא החליפה מאמן העונה. האמת, היא אחת מחמש קבוצות בלבד שלא החליפו מאמן מבין כל קבוצות הליגה (האחרות הן החיפאיות, הפועל ירושלים ואשדוד). מנחם קורצקי עושה עבודה טובה מתחילת העונה והיציבות הזו לבדה שווה משהו.
בכל עונה לא מאמינים בחדרה, לא מחזיקים מספיק מהסגל שנבנה שם, אבל זו שנה רביעית ברציפות של חדרה בליגת העל. בעונות הקודמות היא לא סיימה מתחת למקום התשיעי, וכך יהיה גם הפעם. חוצמזה, גם לשובל גוזלן מגיעה איזו הכרה על העונה שלו.
הפועל ת"א
מקום שביעי, 34 נקודות, הפרש שערים 4+
למה אנחנו רוצים אותה שם: יש תשובה אחת ברורה – הקהל. הפועל ת"א בפלייאוף העליון תהפוך אותו למרתק הרבה יותר, צבעוני הרבה יותר ומלא יצרים. עוד שני דרבים תל־אביביים משנים את החודשיים האחרונים של העונה. עוד שני מפגשים של הפועל ת"א עם מכבי חיפה הם עוד שני אצטדיוני ענק מלאים.
זה לא הכל. בניגוד לתדמית ולשנים הקודמות, וכן בניגוד לתקופת ניר קלינגר, הפועל ת"א הנוכחית היא קבוצה התקפית יחסית, שכבשה יותר משלוש המתמודדות האחרות. כן, גם יותר מנתניה. בניגוד לסכנין ולחדרה, הפרש השערים של הפועל ת"א חיובי וזה אומר משהו.