ריאיון עם אבישג סמברג המדליסטית האולימפית
(צילום: משה מזרחי)
בכניסה למועדוני הטאקוונדו השונים בישראל מופיעות בדרך כלל תמונות ענק של ברוס לי או מוחמד עלי, דמויות המזוהות באופן כללי עם אומנויות לחימה, אבל לאו דווקא עם הענף עצמו. הסיבה לכך ברורה: לוחם ישראלי מעולם לא רשם הישג באולימפיאדה עד היום, כשגם הכוכבים העולמיים של הענף אינם ידועים מספיק בישראל על מנת למשוך מתעניינים.
אולימפיאדת טוקיו 2020 ב-ynet: המתחם המיוחד
אחרי הזכייה ההיסטורית של אבישג סמברג (עד 49 ק"ג) במדליית ארד, הפעם הראשונה שלוחמת טאקוונדו ישראלית עומדת על הפודיום, כל זה הולך להשתנות. היא ממש שמה את הענף על המפה.
יש לזכור שמצבו של הג'ודו הישראלי היה דומה לטאקוונדו עד לאולימפיאדת ברצלונה 1992, לפני שהגיעו יעל ארד ואורן סמדג'ה והחדירו אותו עמוק לתודעה. מעטים היו אוהדי הספורט שידעו מה זה איפון או וואזארי. כעת כולם מקווים שאבישג סמברג תהפוך ל"יעל ארד של הג'ודו" ותלהיב את ילדי ישראל ללמוד מה זה "נליו צ'אגי", אותה בעיטת פטיש שהעניקה לה את הניצחון על הטורקייה אילדירים ואת הארד, ואת שאר המושגים שמקורם בשפה הקוריאנית.
אם הג'ודו הישראלי חיכה 16 שנים מההשתתפות הראשונה באולימפיאדה (יונה מלניק היה החלוץ במונטריאול 1976) ועד המדליות הראשונות, גם הטאקוונדו חיכה פרק זמן דומה. מאיה ערוסי הייתה הנציגה הראשונה של הענף באתונה 2004 וכעת הגיעה המדליה הראשונה. זאת אכן התקווה הגדולה של ראשי הטאקוונדו בישראל, שהוא יהפוך כעת לפופולרי בשנים הבאות בדומה לג'ודו ושההישג של סמברג ייזכר לדורי דורות, כמו ההישגים של סמדג'ה וארד, ולא כהבלחה חד-פעמית. בזכות ההישג היא אמורה להפוך לאייקון בענף, כזה שיופיע על גבי כרזות וימשוך ילדים להתאמן במועדונים.
ענף עם עתיד
לא רק סמברג מועמדת להמשיך את ההצלחה במשחקים האולימפיים בפריז 2024. בן זוגה נמרוד קרביצקי, סגן אלוף אירופה במשקל עד 68 ק"ג שהחמיץ את הכרטיס לטוקיו בקרב המכריע בתחרות המיון, נחשב לכישרון ענק שמועמד להגיע לרמות הגבוהות. גם טום פשקובסקי (18), שהשתתף בתחרות המיון במשקל עד 58 ק"ג, נחשב לתקווה גדולה. מבין הבנות נועה פרייס (17), שהשתתפה השנה לראשונה באליפות אירופה לבוגרות ומתחרה עד 57 ק"ג, נחשבת גם היא לבעלת פוטנציאל גדול ועשויה ללכת בדרכה של סמברג.
בכלל, לישראל יש מה להציע במשקלים הנמוכים של הנשים. רבקה באייך (עד 46 ק"ג) אינה בעלת סיכוי להשתתף במשחקים האולימפיים במשקל האולימפי עד 49 ק"ג (לא קיימת קטגוריה נמוכה יותר באולימפיאדה), וזאת למרות שניצחה בעבר פעמיים את הקנדית איווט יונג שהשתתפה בתחרות הנוכחית בטוקיו בה זכתה סמברג בארד. ההצלחה גם עשויה להגדיל את מספר העוסקים בענף. אם כיום רשומים כ-2,000 לוחמים פעילים בטאקוונדו ובנוסף מתאמנים בו כמה אלפי אנשים נוספים (בעיקר ילדים) שאינם רשומים (מלבד זאת רשומים כ-100 מאמנים ומדריכים), הציפיה כעת היא להגדיל את הפעילות ובכך גם את פוטנציאל גילוי הכישרונות.
כמובן שקיימת שאיפה גם לשיפור בנושא הכלכלי. אם עד היום נאלצו ראשי הענף להיאבק במקבלי ההחלטות על מנת לקבל תקציבים לצורך מתקנים, טיסות למחנות אימונים, תחרויות, הטסת יריבי אימון ופעילויות נוספות, כעת התקווה והציפייה היא שחייהם יהיו פשוטים יותר. התקציב של התאחדות הטאקוונדו עומד כיום על כ-1.6 מיליון שקל ממנהל הספורט ובנוסף, כענף הרשום כ"מועדף ב'" הוא מתוקצב ב-900,000 שקל בשנה, סכומים הנמוכים בהרבה משל הג'ודו המתוקצב בעשרות מיליוני שקלים. השאלה היא אם כעת, לאחר הזכייה במדליה, יוגדר הטאקוונדו כ"ענף מועדף א'", מה שיגדיל את התקציב שלו.
"ההישג הזה ניפץ את תקרת הזכוכית הקשה שהענף שלנו התנהל תחתיה", מקווה עוזר מאמן נבחרת הנוער של ישראל, אילן ברגינסקי. "בין אם זה הכניסה לקריטריון או דברים אחרים. בגילאים הצעירים כמעט שאין סבסוד. התקווה היא שההישג הזה ייתן פוש למועדונים וניתן יהיה לקדם אקדמיה ולתת תמיכה לדור הצעיר. הג'ודו מצליח כי יש שם כבר מורשת. הם רצים למדליות פעם אחר פעם כי יש להם כבר ביטחון אחרי שעשו זאת בעבר. עד היום כל דבר היה קשה והפך לסאגה, אבל המדליה הזו יכולה להפוך אותנו למעצמה. יהיה יותר קל להביא אנשים לענף כי ילדים ירצו להיות כמו אבישג סמברג".
מנכ"לית התאחדות הטאקוונדו, נועה שמידע, נזהרת לא לטפח ציפיות גדולות מדי: "לג'ודו לקח הרבה שנים להגיע לכמויות שלו כיום, אז אני לא צופה גידול כל כך מיידי. התקווה היא שהתקציבים יאפשרו לנו לעשות הכנה טובה יותר לאולימפיאדה הבאה. העומק שיש לנו עם החומר הקיים אמור להיות מיועד למשחקים האולימפיים ב-2028, לא ב-2024, אבל אני מקווה שלקראת פריז יהיה לנו תקציב גדול יותר כדי שנוכל להכין את הנבחרת הקיימת בצורה טובה יותר".
8 צפייה בגלריה
מקווה לתקציב שיעזור להכין את הנבחרת לאולימפיאדות הבאות. מנכ"לית התאחדות הטאקוונדו נועה שמידע
(צילום: עוז מועלם)
כוח נשי
מדובר בענף פופולרי מאוד אצל נשים, אך למרות זאת אינו נכלל בתקצוב של אתנה (ההתאחדות לספורט נשים). שמידע: "אנחנו לא מקבלים את הבמה הראויה מבחינת 'אתנה' באופן מאוד מוזר, למרות שאנחנו ענף שההישג המשמעותי שלו תמיד היה של הנשים".
ההישג של סמברג שם קץ לרצף כשלונות באולימפיאדות, שכלל הפסדים בסיבוב הראשון של כל שלושת הנציגים הישראלים בעבר – מאיה ערוסי (2004), בת אל גטרר (2008) ורון אטיאס (2016). שמידע: "כולם רצו להאמין שאנחנו יכולים והמדליה הזו היא תעודה והוכחה שאנחנו לא רק מדברים. גם בת אל ורון יכלו לעשות את זה בזמנו, פשוט זה לא קרה, הפעם כן וזהו 'וי' לענף שמראה שזה אפשרי לגמרי. זה אמנם קשה מאוד, אבל לא כל כך רחוק".
הישגים היו אמנם לטאקוונדו בעבר, אבל שום דבר לא יכול להשתוות מבחינת התהודה הציבורית והפרסום להצלחה באולימפיאדה. ובכל זאת, כדאי להזכיר את אלו שכבר עשו זאת בתחרויות חשובות.
איליה מדר ולואיק ללום זכו במדליות ארד באליפות אירופה ב-1998, אילן גולדשמיט זכה במדליית ארד באליפות העולם ב-2005 וכעבור שנה זכה תום חובב במדליית כסף באליפות אירופה. אניה מירקין ז"ל זכתה במדליית ארד באליפות אירופה ב-2007, גילי חיימוביץ' סיים את אולימפיאדת הנוער ב-2010 עם מדליית הזהב ובאותה השנה הגיעה מדליית הזהב באליפות אירופה ברוסיה אותה השיגה בת אל גטרר, יחד עם הארד של מוטי לוגסי. ב-2015 זכה רון אטיאס במדליית זהב באליפות אירופה ובשנה האחרונה הגיעו הזכיות של סמברג ובאייך בזהב באליפויות אירופה ושל קריביצקי בכסף.
לא יכולה להיות מתנת פרידה גדולה יותר עבור המנכ"ל הפורש של התאחדות הטאקוונדו, מישל מדר. האיש שהביא את הענף לארץ בסוף שנות ה-70 ונחשב למייסד שלו בישראל.
מדר, שפרש מתפקידו לפני חצי שנה ופינה את מקומו לשמידע, נרגש מאוד: "לא יכולתי להאמין כששמעתי על הזכייה. נשיא ההתאחדות העולמית התקשר אליי אחרי הקרב של אבישג ובירך אותי. זה פשוט דבר גדול וכל מה שיקרה בענף עכשיו הולך להיות עולם אחר לגמרי. זה הולך לתת לנו פוש שאני לא יכול לדמיין. אי אפשר לתאר מה זה בשבילי אחרי 40 שנה של מלחמות וביקורת. זה גם מגיע ליחיעם שרעבי, אין מאמן כמוהו. אני זוכר את אבישג אחרי הזכייה במדליה באליפות העולם לנוער ב-2016, היא כזו בחורה החלטית – פשוט אין לי מילים. זה בדיוק כמו שהג'ודו החל להצליח אחרי ההישג של יעל ארד".
