מינהלת הליגות לכדורגל ניהלה במחזורים האחרונים קמפיין משותף עם עמותת איג"י (ארגון נוער גאה), וקיימה טקס בכלל המגרשים שהוקדש לתמיכה בנוער וצעירים מהקהילה הגאה בישראל. מדובר על טקס מבורך, שמטרתו להילחם באלימות, באפליה ובחוסר הקבלה מהם סובלים רבים מהקהילה הלהט"בית במדינת ישראל בכלל, ובספורט ובכדורגל בפרט. כחלק מהפעילות, התבקשו שחקני הקבוצות השונות ללבוש חולצה של עמותת איג"י, ועליה סמל הלהט"ב, בטקס שנערך לפני שריקת הפתיחה בכל מגרש ומגרש.
האמנם, מספר רב של שחקנים סירב לעשות זאת, כאשר שחקני בני סכנין ובני ריינה מובילים את הרשימה המאכזבת עם רוב מוחלט שעלה ללא החולצות. גם אלופת המדינה המכהנת מכבי חיפה נמצאת בראש הרשימה - כאשר אבו פאני, מוחמד, סק ובטובינסיקה סירבו להזדהות עם הקהילה הלהט"בית. שחקנים שונים מהפועל חדרה, הפועל ת"א, הפועל ב"ש ומ.ס אשדוד - גם כן סירבו לקחת חלק בפעילות.
לפני זמן לא רב שברה ספיר ברמן, השופטת הטרנסג'נדרית הראשונה, את תקרת הזכוכית בכדורגל הישראלי. גם רועי חסן, קוון בכיר בליגת העל יצא מהארון כחבר הקהילה. ועדיין, האירועים מהמחזור האחרון יכולים להעיד יותר מכל עד כמה נחוץ היה הטקס ועד כמה עמוקה הבעיה. הסירוב הפומבי של מספר כה גדול של שחקנים לתמוך במאבק כנגד האלימות והאפליה מהם סובלת הקהילה הגאה בישראל - משמעו תמיכה בהם. לא ניתן לראות את זה אחרת, שכן, שתיקתם מהווה הסכמה (מודעת או שלא) למצב הקיים.
בספורט יותר מבכל תחום אחר שניתן לעלות על הדעת - ישנה אפליה כנגד הקהילה הגאה. קללות וכינויי גנאי, וכן, אפילו אלימות, מילולית ופיזית - היא מנת חלקם של החוויה בספורט בכלל, ובוודאי במגרשי הכדורגל בישראל, וזו הסיבה מדוע חשוב כל כך להילחם בתופעה בכל דרך אפשרית. רוב שחקני ליגת העל עשו בדיוק את זה. השאר בחרו להשאיר אותנו בעולם חשוך, אפל ופרימיטיבי, שבו להומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים, קווירים וטראנסג'נדרים אין מקום בכדורגל הישראלי.
באשר לטענות אודות פגיעה בחופש הביטוי והמצפון של השחקנים, והאימרה לפיה לא צריך לחייב שחקנים ללבוש את החולצות בניגוד לרצונם - ייתכן ובאמת אין לחייב את השחקנים לעשות זאת. אך אין זה מוריד מתחושת הבושה והאכזבה שאותם שחקנים הביאו על הכדורגל הישראלי.
הפרדוקס הוא שבעצם היותם מסרבים ללבוש את החולצות - הם מסרבים לקבל, לא פחות, מאת חלק מחבריהם לחדר ההלבשה שמפחדים לצאת מהארון בפומבי בדיוק בגלל אותם "חברים". הפרדוקס אף גדול יותר - אותם שחקנים למעשה גם מסרבים לקבל מאות, אם לא אלפים, מהאוהדים שלהם עצמם, אוהדים שמעודדים אותם באופן אישי על בסיס קבוע. הם למעשה מסרבים לקבל את העובדה שהם לא טובים ועליונים יותר משאר בני האדם, גם אם אותם בני האדם ("רחמנא ליצלן"), מעדיפים את בני מינם.
הקהילה הלהט"בית היא חלק אינטגרלי מהכדורגל הישראלי, בין אם נרצה בזה ובין אם לא. מדובר בעובדה קיימת, שלא ניתן לשנותה, מעצם כך שלא ניתן להתכחש לקיומה של הקהילה הגאה. גם בין השחקנים, השופטים והמאמנים הבכירים ביותר - אותם אנו מעודדים ובהם אנו צופים במתח ובריגוש, נמצאים חברי הקהילה הלהט"בית. ככל שנבין ונקבל זאת כחברה, נאבק ביחד באפליה, באלימות ובחוסר השוויון - כך ניצור מרחב פתוח שיאפשר לכל אדם באשר הוא להיות חלק מהדבר הפשוט והמיוחד הזה, הכדורגל שלנו.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
