כל מי שקורא את הטורים שלי באופן קבוע יודע שאני הכי רחוק מלהיות אחד שקוטל אחרי כל הפסד, מתלהם, או מפזר האשמות לכל כיוון (וגם בניצחונות אני לא ממש משתפך). אבל ההפסד אתמול (חמישי) של מכבי ת"א, 92:82 לבאסקוניה, היה מתחת לכל ביקורת. מותר להפסיד, אסור לשחק ככה. ולא, גם העובדה שמדובר במשחק שני תוך יומיים לא מהווה כאן תירוץ. באסקוניה הייתה עייפה באותה מידה וגם בסגל חסר מאוד. אצל מכבי נעדר רק רפי מנקו.
מה שמבאס במיוחד זה שבאסקוניה היא מסוג הקבוצות שמכבי בדרך כלל יודעת להתמודד מולן הכי טוב. יש לה שחקנים מאוד טכניים אבל אין שם שומרים אגרסיביים, היא לא לוחצת באינטנסיביות על מוליכי הכדור ואין שם חוסמים גדולים מתחת לסל. זו לא מונאקו עם האתלטים הנהדרים, בטח לא ריאל מדריד. בסך הכל קבוצה בינונית, אמנם עם סגל יחסית עמוק, אבל רק עם כוכב גדול אחד. ככלל, אין שם לדעתי יותר כישרון מאשר אצל הצהובים. זו גם קבוצה שמכבי ניצחה בסיבוב הקודם ונטרלה את הנשקים העיקריים שלה בצורה מאוד מוצלחת.
ברבע הראשון עוד הייתה תחושה שיהיה בסדר כי דושקו איבאנוביץ', כהרגלו, עלה בלי מרכוס הווארד. גם ככה מכבי ספגה יותר מדי נקודות קלות מתחת לסל, אבל ניצלה את הכבדות היחסית של החמישייה הספרדית והשיגה סלים קלים בריצה. בולדווין היה נפלא, ולא נראה היה שיש שומר שיכול לעצור אותו. הרבע הסתיים בתוצאה 20:26 למכבי - קצב ספיגה מצוין, שכן כפי שנכתב כאן לא פעם, כשהיריבות קולעות רק 80 נקודות מכבי מנצחת. בולדווין סיים את הרבע עם 12 נקודות.
ואז התחיל הרבע השני, שהיה מהמחרידים שהציגה מכבי כבר הרבה שנים. כל פיק-אנד-רול בין נמוך לגבוה שעשתה באסקוניה, לרוב עם מעורבות של הווארד, פירק לצהובים את ההגנה. או שהוא זרק שלשה, או שחדר וסיים בפלואטר, או שהכניס כדור למייק קוטסר הגבוה, שסיים את המהלכים בקלילות. אחת הבעיות הייתה שבקו האחורי היו לאורך דקות ארוכות לורנזו בראון - שלא שמר אתמול, וג'ון דיברתולמאו - שהוצמד להווארד ופיזית אין לו את היכולות לעצור אותו. ואז, כשעברו אותם, ובקלות, משום מה איש לא עזר.
אני יכול להניח שתוכנית המשחק ההגנתית של קטש הורתה לא להגזים בעזרות כי באסקוניה קבוצה שקולעת הרבה שלשות אבל לא ממש טובה מתחת לסל. אבל זה לא אומר שלא צריך לעזור בכלל. והכי נורא: כל שחקן של באסקוניה שעשה תנועה מהירה וחתך פנימה קיבל כדור חופשי לקרש-סל. השומרים של מכבי הסתכלו רק על הכדור ואיבדו את השחקנים שלהם פעם אחר פעם. זה דבר שלומדים לא לעשות בערך בגיל 15. באמת, שיעור ראשון בהגנה אישית.
המחצית הסתיימה בפיגור של 54:47 בלבד, אחרי שמכבי פיגרה כבר ב-13 הפרש. אבל זה היה סימן מבשר רעות - כשלמכבי יש רבע שבו היא סופגת 34 נקודות, היא מפסידה. הווארד קלע 20 נקודות במחצית. בעיה. אבל הדבר היותר חמור הוא שקוטסר קלע 10 וצ'ימה מונקה עוד 10. זה מראה שמכבי לא שמרה בחוץ ולא בפנים. ואכן, באסקוניה קלעה במחצית הזאת 81 אחוז לשתי נקודות. זה אחוז שקבוצות משיגות מהעונשין, לא מהשדה. נכון, יכול לקרות לפעמים כשקבוצה תופסת יום מטורף. אבל אתמול הזריקות הקשות היחידות שהיו לספרדים היו של הווארד לשלוש. בזריקות לשתיים, או בשלשות שזרקו חבריו, זה היה קל באופן מגוחך. פייר, בושה.
מה עובר על סורקין?
וכאן מגיע חלקו של עודד קטש. נכון שלצרוח ולעשות צעדים הפגנתיים זה דבר ששייך למאמני העבר, וקטש הוא ממילא מהאנשים שלא עושים דרמות יזומות (הוא לא ז'ליקו אוברדוביץ' או אלכסנדר דז'יקיץ'), אבל אולי היה צריך פה צעד הפגנתי שינער את השחקנים. למשל, להעיף לספסל כל מי שעושה מחדל הגנתי, והיו רבים כאלה - כדי שאנשים יתאמצו, יילחמו ויעזרו מתחת לסל. לאורך כל המשחק הוא לא הצליח להעלות את רמת האנרגיה של הקבוצה שלו, וזו בעיה.
ואז הגיעה המחצית השנייה. אחד מחוקי מרפי אומר: "גם כשאתה חושב שכבר חווית את הגרוע ביותר - יהיה יותר גרוע". תוך דקה וחצי היה כבר 62:47, ריצת 0:8 עם שתי שלשות בלי אף שומר במרחק שלושה מטר מהזורק, ועוד חדירה על חסימה שבה כולם הסתכלו בעניין על החודר שנע די באיטיות אבל לא הפריעו לו כי בכל זאת מחר יום שישי וצריך לנוח.
צריך להודות שבאסקוניה עשתה שיעורי בית ואימצה טקטיקה שונה במשחק הזה. קוטסר היה אדם חדש. אחרי שג'וש ניבו ורומן סורקין חגגו עליו במפגש הקודם מתחת לסלים, ובהתקפה הוא לא עשה הרבה כי מכבי צופפה מולו את הצבע והספרדים לא ריווחו מספיק את המשחק, הפעם כל שחקני בסקוניה עמדו רחוק מאוד מהסל ונתנו לו לעבוד שם בנחת בלי שאפשר יהיה להביא עזרה שלא תפנה קלעי חוץ. מכבי גם לא ניצלה את האיטיות שלו בהגנה. הוא אף פעם לא היה מבודד מול גארד. זה הראה שוב שמכבי לא משתמשת נכון ומספיק בפיק-אנד-רול (עניין שחוזר בהרבה משחקים).
החסימות של ניבו לגארדים מגיעות מאוד גבוה ונועדו לפנות אותם לפעולה, אבל רק מעט מאוד פעמים הוא מתגלגל לסל עם שומר נמוך וקולע. גם סורקין, שטכני יותר, לא נכנס לרוב לצבע אחרי החסימה. יכול להיות שהמטרה היא להשאיר מרווח לווייד בולדווין ולבראון לחדור, אבל זה אפקטיבי פחות ממה שמשיגות קבוצות אחרות עם הכלי הזה. באסקוניה פוררה כך את ההגנה של מכבי פעם אחר פעם. ואולי צריך להסתכל על המצב בצורה הפוכה: אולי מכבי פשוט לא יודעת לשמור נכון מול פיק-אנד-רול, בעוד שרוב הקבוצות האחרות מצאו לזה פתרונות טובים יותר. כך או כך, בעיה.
קטש גם לא התאים את השיטה ההתקפית למצבה הנוכחי של באסקוניה. היו לה רק שני גבוהים. הוא היה חייב לכפות עליהם חילופים הגנתיים, לדרוש מהקבוצה שלו פיק-אנד-רול שמתחיל עמוק יותר וממשיך אגרסיבי יותר כדי שהם יישארו מול גארדים, או לפחות להמשיך לבודד מולם את סורקין וריברו כדי שיוציאו מהם עבירות (ניבו לא מספיק טכני לזה). זה קרה מעט מאוד. חבל.
ואגב סורקין: מאז שהוצא מהחמישייה הוא לא מתפקד. הוא התחיל גרוע את העונה, כבר היה מצוין, ועכשיו שוב הלך אחורה. החזרתו לעמדת מחליף נועדה לחזק את הספסל וזו חשיבה נכונה, אבל יכול להיות שזה פגע בו מנטאלית. אולי כדאי לנסות לשים אותו בחמישייה במקום ניבו. יכול להיות שניבו יעלה מהספסל יותר ביעילות. ואין סיבה שהוא יראה בזה פחיתות כבוד: אם מרכוס הווארד, סגן מלך הסלים של היורוליג, עולה מהספסל, גם ניבו יכול.
זו נקודת מבחן לקטש: מאמן גדול צריך לדעת איך להחזיר את החדווה לקבוצה שלו. גם אם זה לא יוביל לניצחונות בגלל מגבלות הסגל, צריך לראות גיבוש, השקעה, אמונה, בעיקר שמחה על המגרש ואש בעיניים. זה דבר אחד לנהל קבוצה בתקופות רגילות. צריך יכולת להשפיע על אנשים בקנה מידה אחר לגמרי כדי להוציא קבוצה ממשבר. וכבר אפשר להגיד את זה במפורש: יש משבר
קטש גם לא ניסה בשום שלב במשחק הרכב ממש גבוה. גם כשראה שאנטוניוס קליבלנד שומר טוב על הווארד, שבראון לא מתפקד ושאין מספיק עזרה מתחת לסלים, הוא לא ניסה הרכב עם בולדווין וקליבלנד כגארדים, ולצידם, למשל, בונזי קולסון, ג'יימס ווב ואחד הגבוהים. באסקוניה לא לוחצת על מובילי הכדור וזה היה שווה ניסוי.
כמו ברבע השני, גם לקראת סוף השלישי באסקוניה התעייפה וההפרש ירד: 73:63. אבל הספרדים שוב ברחו ברביעי והובילו 18 הפרש שתי דקות לסיום. זה הסתיים ב-92:82. מכבי ניצחה את באסקוניה בשמונה הפרש במשחק הראשון והפסידה אתמול בעשר הפרש. הפסד כפול. עוד קבוצה מנצחת אותה במאזן הפנימי, אם כי ביכולת הנוכחית לא בטוח שהיא בכלל תהיה חלק מהחישובים האלה בסוף העונה.
מי כאן המנהיג?
הצהובים הפסידו ארבע פעמים בחמשת המשחקים האחרונים. קבוצות אחרות נכנסות לכושר, מכבי דועכת. בשנה שעברה זה היה החלק של העונה שבו היא פרחה. הפעם - זה לא עובד. למה זה קורה? תשובה נקודתית אחת היא שיש יותר מדי משחקים גרועים של בראון. זה לא רק כמות הנקודות ויחס האסיסטים-איבודים. זו התחושה שבהרבה מאוד משחקים הוא כבר לא המנהיג, לא בעל הבית. התשובה הרחבה יותר היא שכנראה חסרים עוד שחקן או שניים ממש טובים כדי להתמודד עם העובדה שיש יותר מדי משחקים גרועים של לורנזו בראון. ואולי זה משהו עמוק יותר. גם בלי כוכבים אפשר לשמור שמונה דרגות יותר טוב ממה שראינו אתמול. פייר, די התביישתי כשראיתי מה קורה וזכרתי שכתבתי לפני כמה שבועות שההגנה של מכבי משתפרת.
שתי תמונות הדגימו אתמול יותר מכל מה מצבה המנטלי של הקבוצה. הראשונה: לורנזו בראון יורד לספסל כשעוד יש דקות ארוכות מאוד לשחק, מוריד את ראשו ומכסה אותו בגופייה, כאילו שהוא רוצה לבכות או לקבור את עצמו. השנייה: בסוף המשחק בולדווין לא מקבל שריקה לעבירה וכמעט מרביץ לשופט. כבויים, מדוכאים, עצבניים, לא מאמינים בעצמם. איפה הקבוצה שרקדה על הפרקט בעונה שעברה?
זו נקודת מבחן לקטש: מאמן גדול צריך לדעת איך להחזיר את החדווה לקבוצה שלו. גם אם זה לא יוביל לניצחונות בגלל מגבלות הסגל, צריך לראות גיבוש, השקעה, אמונה, בעיקר שמחה על המגרש ואש בעיניים. למכבי כבר היו תחתיו תקופות שבהם היא נראתה ככה, גם העונה עם כל הבעיות שנובעות מהמלחמה. זה אומר שהסיפור הוא לא בהכרח מקצועי. מדובר בעיקר במבחן מנהיגות. זה דבר אחד לנהל קבוצה בתקופות רגילות. צריך יכולת להשפיע על אנשים בקנה מידה אחר לגמרי כדי להוציא קבוצה ממשבר. וכבר אפשר להגיד את זה במפורש: יש משבר.
פורסם לראשונה: 07:00, 02.02.24
