לאוהדי הכדורגל בישראל יצא שם רע. רע מאוד. הצופה מהצד יעריך שהיציעים הם זירה אלימה, גזענית, ושלמשחקים נפיצים עדיף להגיע בליווי שלושה מאבטחים ואלת בייסבול. בפועל, כשחיים את עולם הכדורגל הישראלי, נחשפים לכך שהוא ענף שוקק חיים ועניין, שלו מאות אלפי אוהדים שרופים ומאות שחקנים שאוהבים את המשחק, אך סובלים מכך שהענף מתמודד עם גילויי גזענות, אלימות, הומופוביה וזילות השואה.
התוכנית "בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים" זיהתה כבר לפני שני עשורים את הצורך לפעול מערכתית נגד האלימות הפיזית והמילולית - ויצרה כלי אפקטיבי למעקב אחר המתרחש על המגרשים (וסביבם). משקיפים מטעם התוכנית מגיעים למגרשים, בשיתוף המועדונים, ומתעדים. התיעוד המסודר הזה הניב דיווח תקופתי אודות גילויי סולידריות ואחווה מרגשים, אך גם תיעד את מבול הקריאות הגזעניות, השלכת החפצים, הוונדליזם וסיכון השחקנים והאוהדים. אנחנו יודעים בדיוק איפה זרקו רימוני עשן, למי צעקו נאצי ומחבל ועל מי נהם יציע שלם. המידע מועבר למקבלי ההחלטות, והתוצאה? נאדה... גם היום, בשלהי 2024, גורמי האכיפה האמורים לטפל בחומרה בגילויי הגזענות והאלימות לא ממהרים להתערב ונמנעים מלעצב את הענף כענף בטוח. יש אלימות וגזענות, אבל האכיפה דלה ולא משמעותית.
אבל אנחנו לא מתייאשים. גם בכנס המתקרב, שיתקיים ב-10 לדצמבר, (להרשמה לכנס: https://givathaviva.my.canva.site/kickit) נכנס יחד את גורמי הרגולציה והאכיפה, יחד עם השחקנים והחשובים מכל - אוהדים שרוצים שחווית הכדורגל בישראל תהיה הרבה יותר טובה והגונה ממה שהם זוכים היום. השלב הבא והמתבקש הוא נקיטת עמדה ופעולה אקטיבית נגד המתפרעים והגורמים השליליים המחבלים בחוויית הכדורגל של כולנו, וגיוס לבם של הגורמים המנהלים את הענף כדי להיאבק ברעות החולות.
המסר פשוט: הכדורגל הוא לכולם ולכולן, ואין סיבה שמיעוט גזעני ואלים יפגע ברוב המוחלט של אוהדי הכדורגל ובחוויה הספורטיבית שלהם. בנוסף, אין סיבה שהחברה האזרחית תעמיס על כתפיה את מלאכת ההתראה כפוית הטובה מבלי שהרגולטור יירתם כל כולו לטובת העניין, בשיתוף האוהדים. יש כל כך הרבה מה לעשות כדי שמגרשי כדורגל לא ישמשו כזירת קרב, והנה קמצוץ מהאפשרויות:
1. נוכח הגזענות העמוקה שחדרה לתרבות הכדורגל ומאפשרת להטיח עלבונות בשחקנים על רקע מוצאם, להשליך חפצים ולהשחית רכוש (רק לפני הדרבי החיפאי אוהדים השחיתו את אוטובוס מכבי חיפה בגרפיטי של "דיא סבע מת"), יש להקים בדחיפות ועדה ציבורית שתבחן סנקציות ואכיפה נגד העבריינים. אנחנו יודעים היטב שמילים יוצרות מציאות איתה אסור להשלים.
2. האוהדים מתוסכלים. משחקים מתקיימים על סמך הרגלי הצפייה בטלוויזיה ולא בשעות בהן נוח לאוהדים ולמשפחותיהם להגיע לאצטדיון, אוהדי הכדורגל מתויגים כפושעים בפוטנציה בגלל החולצה שהם לובשים, חוויית ההגעה לאצטדיון טעונה, ההיצע במזנונים דל ויקר, התחבורה הציבורית לא נותנת מענה ראוי ואוהדים שראו כדורגל במקומות אחרים בעולם יודעים שזה יכול להתנהל הרבה יותר טוב. על רקע השעות בהן מתקיימים המשחקים ותחושת הניכור, משתחררים היצרים והזעם גואה. אבל זו לא גזירת גורל! אפשר וכדאי לערוף משחקים בצהריים ולהנגיש אותם לקהלים נוספים, וכך לחזק את הקשר שהתרופף.
3. בגלל חוסר האמון המחמיר בין אוהדי כדורגל לגופים המנהלים את הענף בישראל, אנחנו חייבים לשתף את האוהדים בפורומים מקצועיים ובכל דיון העוסק בעתיד הכדורגל בארץ. האוהדים הם הרוח החיה מאחורי המשחקים, סובלים מאירועי האלימות ונחשפים לקריאות הגזעניות. רק שיתוף פעולה מלא עם האוהדים יאפשר בניית אמון ומאבק אמיתי כנגד גזענות ואלימות. ובסופו של הדבר – הכדורגל הוא למען האוהדים.
4. גורמי מקצוע רבים, בארץ ובעולם, הבינו זה מכבר שבית משפט השלום לא יכול לסייע לענף הכדורגל באכיפה, כי הוא לא מבין את חוקי המשחק ואת תפקידו המרכזי בעיצוב נורמות ההתנהגות המקובלות ואכיפת הנהלים. כדי להתגבר על המכשול הזה, יש להקים בית משפט ייעודי לכדורגל, הפועל מתוקף סמכות ובקיאות, ממש כמו בית הדין לתעבורה. גוף שכזה יספק את הרוח הגבית הנחוצה כל כך לגורמים נטולי השיניים, המנסים לטפל היום בנגע הגזענות והאלימות.
*הכותבים הם מנהלת המרכז היהודי-ערבי בגבעת חביבה, ומנהל תוכנית "בועטים את הגזענות והאלימות ממגרשי הכדורגל"
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
