טום בריידי צדק כששאף לחכות עם הודעת הפרישה שלו עד אחרי הסופרבול. כששחקן הפוטבול הגדול בכל הזמנים – ומי שלא שמסכים שהוא היה הטוב מכולם לא יכול להתעלם מהעובדה שמדובר במצליח מכולם (7 אליפויות אישיות, יותר ממה שקבוצה כלשה השיגה בהיסטוריה) – מחליט לסגור סיפור דווקא ברגעים בהם ארה"ב מתכוננת בהתרגשות לאירוע שואב הרייטינג, אז אין ספק שהוא עצמו שואב אליו את אור הזרקורים.
וזה מה שבאמת קרה. למשך מספר ימים היה קשה לזכור שהסופרבול מתקרב, בזמן שהתקשורת האמריקאית התרגשה, סיכמה ונפרדה מבריידי. אבל עכשיו העניין מיצה את עצמו. יש אליפות על הפרק. לוס אנג'לס ראמס מול סינסינטי בנגלס, הסיפור הקלאסי של הפייבוריט מקליפורניה הנוצצת לאנדרדוג מהעיר המשמימה. אבל חשוב גם להבין מדוע המשחק הזה יוצר טירוף מוחלט – ולא רק אצל האמריקאים.
הסופרבול התקבע כחג אזרחי ואמריקאי מאוד, שחוצה מגדרים ומגזרים ומאפשר לכולם להשתתף בקצת כיף טהור, נטול רגשות אשם של ארוחת ערב עם ההורים, בו חברים מתקבצים יחד, שותים בכמויות, אוכלים ג'אנק מפואר כמיטב המסורת ובוחרים צד גם אם הם שונאים את שתי הקבוצות שהגיעו למשחק.
נכון, זה היה יכול להיות לצורך העניין כל ענף ספורט אחר, אבל לטובת הפוטבול משחקים היבטים חשובים: העונה קצרה יחסית לעומת שאר הליגות, כך שהדרמה נשמרת ונבנית ולא מתפוגגת או מתחילה לשעמם באמצע; ההכרעה היא במשחק אחד מונומנטלי ולא בסדרה בה אפשר לתקן, ואלמנט "על כל הקופה" משדרג את המעמד; בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, כאשר הזהות האמריקאית עברה תהליכים חשובים של גיבוש וביסוס, הפוטבול שימש ככלי חברתי חשוב שגם ייצג ערכים חברתיים נכונים לתקופה של מסירות, עבודת צוות ומאבק, וכך הענף הצליח לתפוס מקום בחברה ובתרבות. בעוד שבשאר העולם האהדה היא ספורדית, בארה"ב שני הענפים הפופולריים ביותר הם פוטבול ופוטבול מכללות.
ומה שמוסיף לכל הקלחת הוא שוק הימורי הספורט. ההערכה היא כי האמריקאים יהמרו 7 מיליארד דולר סביב המשחק, וזה כבר מזמן לא רק על התוצאה. רפורמת הימורי הספורט שינתה את המפה ומאפשרת זאת ברוב ארה"ב, והסופרבול הוא הגביע הקדוש של הסוכנויות שמפתות את הקהל עם הימורים ביזאריים. כן, זה כל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו. אם פעם ההימור המוזר ביותר נחשב "מה יהיה אורך שירת ההמנון לפני המשחק", עכשיו מדברים כבר על זהות הפרסומת הראשונה וצבע משקה הגייטורייד שיישפך על המאמן המנצח. רובם המוחלט של האוהדים מתייחס לכך כבונוס של הנאה ומהמר בסכומים של כמה עשרות דולרים, כך שהקהל מרוויח סיבה לעקוב מקרוב אחרי כל התרחשות, והסוכנויות גורפות קופה.
המילה "רייטינג" כבר עלתה כאן. 19 מ-20 השידורים הנצפים ביותר בארה"ב אי פעם היו סופרבולים (החריג היחיד היה פרק הסיום של סדרת הלהיט "מאש" ב-1983). בשיא, 114.44 מיליון אמריקאים, ועוד המונים ברחבי העולם, צפוי במשחק בין גרין ביי לפיטסבורג ב-2015, ולמרות שהנתון צנח ל-91.63 מיליון בשנה שעברה, יש סיבות טובות להעריך שתחול הפעם קפיצה מחודשת לשיא של כל הזמנים, 117 מיליון צופים!
מה נשתנה? המשחק עצמו אמור להיות התקפי ואיכותי, עם כמה מהכוכבים הצעירים הבולטים כיום ב-NFL, והאווירה תהיה מדהימה: אצטדיון סופיי החדש שנפתח לפני שנתיים, ויארח גם את טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028, יכניס יותר מ-100 אלף מחוסנים ועוטי מסכה (ששילמו מינימום 5,000 דולר עבור כרטיס), וייתן את התפאורה המושלמת שכל הקהל בבית מתרגש לצפות בה. הסופרבול הקודם היה מעט מבאס מהבחינה הזו, כשרק 25 אלף צופים הורשו להיכנס והמשחק נראה מעט כבוי, אבל זה יהיה ההפך המוחלט – ועוד עם האקסטרה של אוהדי הראמס שקיבלו מקרה נדיר בליגה, סופרבול שמתקיים במגרש הביתי של אחת המשתתפות בו.
לצופים במגרש ובבית, במיוחד לצעירים יחסית (נתח דמוגרפי שבליגה שוברים את הראש בנוגע אליו), תהיה חוויה ממגנטת אחרת למסך. מופע המחצית הוא תמיד עניין מושקע ומדובר, אבל יש פה סיכוי שנקבל שואו לדורות, כזה שהטריילר שלו כבר הפך ויראלי ויוצר ציפייה בדרגות שקשה לזכור מהעבר. תשכחו מהמופע המוזר של דה וויקנד בשנה שעברה - הפעם המארגנים שלפו אס אחרי אס מהיכל התהילה של הראפ, כדי ליצור מופע חסר תקדים עם אמינם, ד"ר דרה, סנופ דוג וקנדריק למאר על במה אחת, פלוס הדיווה מארי ג'יי בלייג' ושני ראפרים חירשים שיעשו את כל המאמצים להעביר את השטף לקהל כבדי השמיעה בבית. הרשת מתפוצצת מחוסר סבלנות, לקראת מה שיכול להיות הרף החדש של מסורת מופע המחצית.
וכך מגיעים לעוד מסורת מפוארת, הפרסומות, שהשנה מחירן זינק מ-5.5 ל-7 מיליון דולר לחצי דקה. זו לא רק פלטפורמה אדירה להגעה לאינספור לקוחות, אלא גם סמל סטטוס. כאשר מוצר או חברה מסוימים מתברגים במהלך הסופרבול, מדובר בטקס התבגרות וכניסה למגרש של הגדולים, שמסמלת גם מה חם בעולם באותו רגע. ולכן המשחק הנוכחי מכונה "קריפטובול", מאחר שטירוף השוק הוביל מספר חברות קריפטו לרכוש פרסומות יקרות שרק יוסיפו תנופה למה שכבר קורה ממילא בזירה הבינלאומית.
מעבר לכך, הפרסומות מתחרות בעצמן ביצירתיות, בהומור, ברגש ובכוכבים שהן מצליחות למשוך. מי שחשב שהקלילות והבידור הם חזות הכל צריך לחכות לפרסומת של באדווייזר עליה אחראית הבמאית זוכת האוסקר קלואי ז'או ("ארץ נוודים"), שאמורה להביא תחכום יצירתי מסוג אחר.
ההשקעה שווה את זה. העולם השתנה באופן קיצוני, וצפייה מסודרת בטלוויזיה הולכת ונכחדת. הסופרבול הוא אולי נווה המדבר האחרון של אירוע משודר שאסור להחמיץ – אי אפשר להקליט ולצפות אח"כ, אי אפשר לדלג על הפרסומות בהרצה. אם אתה לא שם בזמן אמת, גם יהרסו לך את החוויה והתוצאה, וגם תרגיש שלא היית חלק ממשהו מיוחד, ה-FOMO המפורסם. הקהל דבוק והמפרסמים מאושרים.
עוד לא נגענו בכמה אלמנטים קולינריים, כמו העובדה שמשבר האבוקדו העולמי יצר פאניקה בקרב האוהדים (באופן קבוע, הסופרבול הוא היום בו נצרכת כמות האבוקדו הגדולה ביותר), אבל ברשותכם, בואו נעבור גם קצת לספורט, לסיבה שהמשחק הזה צפוי להיות כ"כ נפלא.
רק למען הסדר הטוב נסביר: באופן היסטורי, הפוטבול בארה"ב חולק ל-AFC ול-NFC, עד שאוחדו ב-1970 ל-NFL. עם זאת, החלוקה עדיין קיימת (לא גיאוגרפית כמו ב-NBA, למשל, אלא לפי הליגה ממנה הגיעה הקבוצה), ולמרות שיש במהלך העונה מפגשים בין כולם, לסופרבול מגיעות אלופת ה-AFC ואלופת ה-NFC. הפעם מדובר בקבוצות שנכנסו לפלייאוף מהמקום הרביעי באזור שלהן, כך שציוות כזה בגמר הוא בלתי צפוי לחלוטין.
הכוכב שסוף סוף קיבל עזרה
מה-NFC מגיעים הראמס, מועדון בעל היסטוריה עשירה ומוזרה מאוד. הם קמו בכלל כקליבלנד ראמס ב-1936, אחרי שהמאמן-שחקן דיימון ווצל הציע את הכינוי "האיילים" של פורדהאם, קבוצת הקולג'ים האהובה עליו. הניסוי לא החזיק מעמד יותר מדי זמן, והוקם מחדש ב-1946. מאז ואז 1994 הקבוצה השתקעה בלוס-אנג'לס, חתכה לסנט-לואיס – שם זכתה בסופרבול היחיד בתולדות המועדון ב-1999 - והכסף הגדול והאצטדיון הנוצץ שקיבל אישור החזירו אותה לאל-איי ב-2016.
הבסיס המצוין שבנה המאמן שון מקוויי סביב ארון דונלד, שחקן ההגנה הטוב בליגה, הביא את הראמס לסופרבול לפני שלוש שנים, אבל באחד המשחקים הרעים שנראו במעמד שחקני אל-איי לא תיפקדו במעמד והפסידו לטום בריידי וניו אינגלנד. החל מאותו משחק החל שינוי בתפישה: הראמס בנו לטווח הארוך על הקוורטרבק ג'ארד גוף, אבל הוא הראה שילוב של תקרה ליכולת והידרדרות עקבית. בסוף העונה שעברה הראמס לא היססו לרגע, והחתימו במקומו את מת'יו סטאפורד מדטרויט.
הקריירה של סטאפורד לא הייתה הוגנת, בגלל שהניהול הכושל בדטרויט הקיף אותו פעם אחר פעם אחר פעם בקבוצות חלשות שאפילו הקוורטרבק הטוב ביותר לא היה מצליח להוציא מהן משהו. העניין הוא שמאז שנבחר ראשון בדראפט 2009, אנשי המקצוע לא נתנו לתוצאות לבלבל אותן, והיה ניכר שסטאפורד הוא מישהו מיוחד שתקוע בסיטואציה גרועה. ההוכחה הסופית לכך הגיעה כאשר סחף את הראמס לסופרבול בעונתו הראשונה ויצר חיבור מעולה עם קופר קאפ, התופס הטוב בליגה.
אבל במהלך העונה הגיע עוד מהלך מעניין, הימור לא קטן, שהשתלם לאל-איי בגדול. מהרגע בו התופס אודל בקהאם ג'וניור נכנס לליגה במדי ניו יורק ג'איינטס, הוא הפך לחיית תקשורת ואהוב הקהל בזכות היכולת האתלטית המופרעת והלוק הייחודי. פציעות וכישלון מערכתי בג'איינטס כיבו במהירות את האש שלו, ובקליבלנד אליה עבר הוא כבר התבסס כסוג של בדיחה. העונה העסק התפרק אחרי ריב מתוקשר בינו לבין הקוורטרבק בייקר מייפילד על רקע כמות המסירות שקיבל (או לא קיבל), והראמס ניצלו את המצב כדי לצרף אותו. מי שהסתמן עד כה כטיפוס בעייתי התמסר כולו לקבוצה החדשה ומוסיף להתקפה ממד בלתי עציר.
הקאמבק של בארו
גם לסינסינטי יש קוורטרבק מהמקום הראשון בדראפט, זה של 2020. ג'ו בארו הגיע כדי להשכיח את ימי אנדי דלטון, בהם הודחו חמש פעמים ברציפות בסיבוב הראשון בפלייאוף, ואז פשוט הפסיקו להגיע אליו. בעונת הבכורה שלו, כשקצת התחיל להיכנס לעניינים, בארו סבל מפציעה קשה שהשביתה אותו. השנה הוא חזר כמו חדש, ויכול להיות שההסבר לכך פשוט במיוחד.
בארו התחיל לשחק במכללות באוהיו סטייט, בית חרושת לכוכבי פוטבול, אבל בעיקר חימם את הספסל במשך שלוש שנים בהן השלים תואר. הוא יכול היה להילחם על המקום עם דוויין הסקינס (שהפך מאוחר יותר לפלופ בוושינגטון ב-NFL), אבל החליט שכדי לקדם את הקריירה הוא צריך להיכנס למערכת העברות הקולג'ים - ונחת לשתי עונות בלואיזיאנה סטייט. אם בעונה הראשונה הוא סתם היה מעולה, בשנייה הוא לקח את הקבוצה למאזן 0:15 וזכייה באליפות, כשהוא נבחר לשחקן השנה במכללות. אלו בדיוק השנתיים בהן שיתף פעולה עם התופס ג'מאר צ'ייס. החיבור שלהם היה יפהפה לצפייה, אבל בשנה שעברה דרכיהם נפרדו: בארו עבר לליגה המקצוענית, צ'ייס החליט לא לשחק במשך שנה כדי לשמור על הגוף ולהגיע מוכן לדראפט 2021.
האיחוד ביניהם היה פנטסטי וטוב מהצפוי. הבנגלס זינק עליו בבחירה החמישית, בדראפט שהתברר כעמוק ואיכותי במיוחד, וזה קרה לא מעט בגלל הלחץ מצד בארו שידע שכדי לצוות שוב את שניהם. צ'ייס, בעונת הרוקי שלו, הוא סמל ההתקפה הצעירה של סינסינטי שהגיעה רחוק הרבה יותר מהר מהצפוי. בזכות התיאום העיוור עם בארו הוא שבר כמה שיאי רוקיז בליגה, לא פוחד מכלום, וכמעט לא מאבד כדורים. בקיצור, סופרסטאר. נדיר לראות קוורטרבק ותופס ששיתפו פעולה בצורה מושלמת בקולג' ומוצאים את עצמם יחד גם ב-NFL, ואם סינסינטי תדע לבנות משם – כי בארו בן 25 וצ'ייס רק 21 – זה לא יהיה הסופרבול האחרון של הסגל הזה.
זו התקווה הגדולה של אוהדי הבנגלס. פעמיים בעבר הם הגיעו לסופרבול, פעמיים הפסידו לסן פרנסיסקו. עברו יובלות מאז שהקבוצה שלהם הייתה חזקה כ"כ. הראמס, גם בגלל העומק וגם בזכות האצטדיון הביתי, פייבוריטים הפעם, אבל בדרך לגמר סינסינטי כבר ניצחה בחוץ שתי קבוצות שנחשבו חזקות ממנה – טנסי שסיימה ראשונה ב-AFC וקנזס סיטי של פטריק מהומס. היא לא באה ללחוץ ידיים באכזבה.
בקיצור, יש פה את כל מה שדרוש כדי לבנות סופרבול מהאגדות. וגם מי שיירד עצבני יוכל להתנחם בפזמון של "lose yourself" עם אמינם בחדרי ההלבשה.
