עובדה: מרקו פנטאני היה אחד מרוכבי ההרים הגדולים בהיסטוריה. עובדה: פנטאני הוא אחד משישה שניצחו באותה שנה גם בטור דה פראנס וגם בג'ירו ד'איטליה. עובדה: מרקו פנטאני, "אלפנטינו", בגלל אוזניו הבולטות, חי את שנותיו האחרונות בחדר במלון, מדוכא, צורך כמויות גדולות של קוקאין. עובדה: הוא מת, בודד, בחדרו במלון. ב-14 בפברואר 2004, חג האהבה. ניתוח לאחר המוות קבע את סיבתו כהתקף לב לאחר שימוש יתר בסמים. שני תובעים כלליים ושופט חוקר באיטליה אישרו את הממצאים באותה השנה, ושוב ב-2016. השופט אף קבע שתיאוריית הרצח היא "פנטזיה טהורה".
לכל הכתבות של המדור "זאב בודד":
החודש החליט התובע הכללי ברימיני לפתוח מחדש את התיק. רוחו של פנטאני מעולם לא ידעה מנוחה. הסמים הביאו לדעיכתו, מחקו את שמו הטוב, השכיחו קמעה את היכולת האלוהית שלו לנצח את הכאב בנוקאאוט, להוציא לו לשון, בודד על הפירנאים. הסמים הרגו אותו. פנטאני ממשיך לדווש. לטחנות הצדק יש קצב של צב. לפנטאני יש זמן. כזכור, הוא מת.
הדפיקה על הדלת ששינתה הכל
פנטאני, שנקרא גם "הפיראט" בגלל מטפחת הראש שכיסתה את ראשו הקירח, מת כאמור ב-14 בפברואר 2004. אבל זה רק תאריך המוות הרשמי. המסמר האחרון בארון המתים שאליו הוכנס היה כמעט חמש שנים לפני כן, ב-5 ביוני 1999.
זה קרה שנה אחרי שפנטאני זכה בתואר הכפול (טור וג'ירו). הוא ניצח בטור דה פראנס את יאן אולריך הגרמני, כשבאחד הקטעים, בהרים, בגשם, בקור מקפיא, הוא חוצה את קו הסיום כמעט תשע דקות לפניו. זה היה הטור שבו פנטאני שם את עצמו על המדרגה של הגדולים ביותר (ברנאר אינו, מיגל אינדוראין, אדי מרקס), בעיקר בהרים. איפה שהרוכבים ראו שטן בדמות הפיראנים, עם עקומת עלייה פסיכית של שמונה אחוזים והפרש גבהים של יותר מ-1,000 מטר בין תחילת המרוץ לבין סופו, פנטאני ראה מגרש משחקים עם נדנדות.
אבל צריך גם לזכור: הטור של 1998 הוא טור מטונף, עם פשיטות, בריחות, מזוודות סמים. "בית מרקחת על גלגלים", קורא לו עיתון ל'אקיפ. עד היום לא ברור איך לא לקחו מפנטאני את התואר. הוא מקבע את מעמדו בהיכל החלומות הגדוש של הספורט האיטלקי.
כמעט שנה לאחר מכן, במדונה דל קאמפיליו, פנטאני ישן בחדרו. הוא מחזיק בחולצה הוורודה של המוביל בג'ירו. שני קטעים נותרו, 300 קילומטר עד מילאנו. ניצחונו מובטח. ואז אנשי המרוץ דופקים על הדלת ומודיעים לו שמדד ההמטוקריט שלו (אחוז תאי הדם האדומים מסך הנפח הכללי של הדם) עומד על 52. המקסימום המותר עומד על חמישים. מעל הגבול הזה, ואתה כבר חשוד בשימוש בחומרים אסורים. פנטאני מושעה. במולדתו. זהו תחילת הסוף.
הוא פורש ל-49 שבועות. במשך כמעט שנה מחוץ לרכיבה הוא מעורב בחמש תאונות דרכים כנהג מכונית, כולל אחת שבה נהרסות שמונה מכוניות. אחרי אחת התאונות הוא נזקק לניתוח, אך הרופאים סירבו לעשות זאת בטענה שההליך יסכן את חייו: רמת ההמטוקריט שלו הייתה 60.
דיכאון. פראנויה. סמים. קאמבק. גמילה. נפילה
הוא עושה עוד קאמבק ונופל. בג'ירו של 2001 הרשויות פושטות על חדרו ומוצאות מזרקים עם שאריות אינסולין. הוא מושעה לחצי שנה, אבל ההשעיה מבוטלת בגלל סיבות טכניות. הוא מוזמן לעוד חקירה, לעוד שימוע, לעוד משפט. הכל נופל בגלל סיבות טכניות. אבל המשא הנפשי מתחיל לתת אותותיו באלפנטינו.
8 צפייה בגלריה
ג'אנקי. לדיווש, לתחרות, לניצחון, להתגברות על הכאבים. פנטאני בפעולה
(צילום: gettyimages)
החוקרים האיטלקים, רשויות הספורט ואיגוד האופניים הבינלאומי רוצים להפוך אותו לדוגמה. הם ייקחו את פנטאני ויהפכו אותו לסמל של המלחמה שלהם בסמים, לניסיון לנקות את הענף. הם לא ישימו את עצמם אף פעם על ספסל הנאשמים. גם הם עצמו עיניים כשרופאים עם מזוודות הפכו את פנטאני והחברים שלו לשפני ניסיונות, העמיסו עליהם שרירים, הפחיתו להם את סף הכאב, גרמו ללב שלהם לפעום לאט יותר. לנקות את הענף עולה כסף. להקריב את פנטאני היה זול יותר. פנטאני, אהוד על-ידי מיליונים, ננטש.
פנטאני היה ג'אנקי. לדיווש, לתחרות, לניצחון, להתגברות על הכאבים. וגם לסמים. הנפילה שלו הייתה מהירה. משככי כאבים, כדורים נגד דיכאון, קוקאין, קראק. לפעמים קוקטיילים של כולם ביחד. הוא שוקע בדיכאון, בפראנויות. מנסה עוד קאמבק, עוד גמילה.
תמיד חושדים בו. בכל דיווש הוא מרגיש שהוא רק רודף אחרי עצמו, עברו, החלטותיו. הוא מעולם לא מודה, אפילו לא לעצמו, שהוא מכור. שהוא חייב את הסמים כדי למלא את הצורך בניצחון, ואחר כך כדי להתגבר על הדיכאון והפראנויות.
מאורת קוקאין בחדר D5
בדצמבר 2003 הוא מנסה שוב. נוסע לקובה. חבר נוסע לשם אחרי חודש ומחזיר אותו לאיטליה, ספוג סמים, נפוח, מדוכא, סובל מנדודי שינה קשים. מתברר שהוא לא עלה על האופניים אפילו פעם אחת. המשפחה והחברים מנסים להציל אותו. הם קובעים לו גמילה לסוף פברואר 2004, בבוליביה, אצל כומר איטלקי.
8 צפייה בגלריה
עשרות אלפים הגיעו להלוויה שלו בצ'זנטיקו, היתר צפו בה מעל מסכי ענק
(צילום: gettyimages)
הוא מתנתק מהמשפחה, מזוגתו הדוגמנית אלנה קורובינה. שלושה דילרים ממשיכים לספק לו סמים. שלושתם נשפטים לאחר מותו למאסרים קצרים. ב-9 בפברואר הוא נרשם למלון "לה רוזה" ברימיני, בירת הסמים של איטליה לחוף הים האדריאטי. הוא נכנס לחדר D5, יוצא רק לאכול, רואה טלוויזיה ושובר רהיטים. הוא רב עם שחקן כדורסל ארגנטינאי שגר באותה קומה בגלל שזה עושה יותר מדי רעש, מונע מהחדרנית לנקות את החדר. הוא מבזבז 20 אלף אירו בחמשת הימים שבהם הוא שוהה במלון, מבלי לצאת ממנו. פותח את הדלת רק לדילר.
ביום שבת בערב צוות המלון מוצא אותו מת בחדרו. הרופאים פוסלים התאבדות. הוא מת מהתקף לב כתוצאה משימוש יתר. כמות הקוקאין בגופו מבהירה שהשתמש בו בצורתו הנוזלית. עקבות קוקאין נמצאות בחדר. בין קופסאות משככי הכאבים לבין כדורי סורמונטיל נגד דיכאון, נמצא מכתב עם המילים האחרונות של פנטאני. לא נותר סנט מ-20 אלף האירו. החוקרים קבעו שהיו בחדר סימנים למאבק.
העדים החדשים: דילר מאפיונר
ב-13 החודשים שקדמו למותו של פנטאני מתו שבעה רוכבים צעירים, בשיא כושרם. מוות פתאומי, לא ברור. חמש שנים אחרי, הלך בעקבותיו פרנק ונדנברוק, התקווה הבלגית הגדולה. הוא מת בודד בחדר מלון בסנגל, אחרי התמודדות ארוכה עם דיכאונות, התמכרויות וניסיונות התאבדות. כמו פנטאני, גם הוא היה בן 34.
"כבר ארבע שנים שאני מכיר מבפנים את כתלי בתי המשפט ולמדתי לא לסמוך על מערכת הצדק", כתב פנטאני במכתב שנמצא במלון, "שילמתי מחיר יקר עבור ענף הרכיבה. אין בי יותר אושר". הפנים שלו, שהיו הפוסטר לכוח רצון, איבדו את הרצון לחיות. מדד המלנכוליה עלה על גדותיו. הטור שהיה חייו, ירק אותו ממנו. התהילה שלו התאיידה. הוא היה בודד. רק כשמת חזר להיות מוקף באהבה. אף אחד לא היה סביבו כשנאלץ להתמודד עם תוצאות השימוש בסמים.
אבל עשרות אלפים הגיעו להלוויה שלו, בעיר הקטנה צ'זנטיקו, בטקס שנערך בכנסייה שבה הוטבל ושודר להמונים שראו אותו על מסכים בכיכר העיר, מטפחות על ראשם. כל החנויות והמשרדים בעיר נשארו סגורים באותו יום. ראשי איגוד האופניים והרופאים שהפכו את הגוף שלו למעבדה מהלכת לא הגיעו להלוויה. גם לא הספונסרים שלחצו עליו לחזור, אלו שהזרימו לו מספיק כסף כדי לשרוף 20 אלף אירו על סמים בחמישה ימים.
כמו רוח רפאים שמעולם לא נתפסה, שמעולם לא התגבשו ראיות נגדה, פנטאני חוזר פעם בכמה שנים לעולם האופניים. כל הפרצוף שלו פסל להחלטיות. והנה זה קורה שוב. אמו של פנטאני, טונינה, מסרבת לקבל את הגרסה שמת ממנת יתר. לאחרונה הגישה למשטרה מסמך בן 51 עמודים עם עדויות חדשות.
עד אחד, הדילר שמכר לו את מנת הקוקאין האחרונה, העיד שפנטאני לא היה מהטיפוסים המתאבדים. אבל לך תסמוך על דילרים. עדות אחרת של ברון המאפיה רנאטו ולנצאסקה, שאושרה לאחרונה על ידי אסיר אחר, גורסת כי אחרי שפנטאני ניצח בקטע ה-20 ההררי בג'ירו של 1999, המאפיה זיהמה את הבדיקה שלו. מתברר שהימרה בכבדות נגד הניצחון שלו. המשטרה פתחה בחקירה חדשה, שלישית במספר.
המאפיה היא מאפיה. והימורי ספורט הם הימורי ספורט. אם המאפיה הייתה מבינה קצת יותר בספורט, הייתה יודעת לא להמר נגד פנאטי. גם בחיים שאחרי המוות המלנכולי והבודד שלו.
פורסם לראשונה: 14:55, 10.12.21
