הנבחרת הצעירות של ישראל ריגשו את כולנו בהישגים האדירים שלהן, והצטרפו להצלחות כחול־לבן בשלל ענפי ספורט, בהחלט מגמה חיובית. אין ספק, אנחנו בדרך הנכונה, בונים נכון יותר את הכישרונות הצעירים, מנצלים באופן מיטבי את הידע המקצועי שנצבר כאן לאורך שנים והעתיד נראה ורוד.
אבל דווקא בספורט הפראלימפי, שבו לקחנו את ההישגים כמובן מאליו לאורך השנים, המצב לא מעודד. פעם הייתה קונספציה בה אנחנו אימפריה בספורט הפראלימפי בגלל נכי צה"ל. וזה נכון חלקית. לדאבוננו, ריבוי המלחמות "הניב" לנו מספר רב של ספורטאים, רובם בכושר שיא שהגיעו אל הספורט הפראלימפי והפגינו דומיננטיות מרשימה בתחרויות שהתבטאה במספר רב של מדליות והישגים בינלאומיים.
קודם כל הרשו לי לסייג קצת את הטענה שכל המדליות נובעות רק בגלל פצועי צה"ל, הרי פעם גם היו לנו לא מעט ספורטאים שנפגעו ממחלת הפוליו, למשל, לכן אל לנו לתלות את ההישגים רק ביכולות של הספורטאים – גם למאמנים ולצוות המקצועי של אותה התקופה מגיע המון קרדיט והם ראויים לכך.
ובכל זאת, היום יש בעיה אחרת, או יותר נכון לומר שהפלסטר ירד וחשף את הפצע האמיתי. הפלסטר – נכי צה"ל והבעיה האמיתית היא שמעולם לא הגיעו אלינו מספיק ילדים.
הזכרתי את חולי הפוליו, הם וילדים אחרים אמנם הגיעו אלינו, אבל סטטיסטית לא מספיק. הקונספציה שהספורט הפראלימפי כבר יסתדר וההישגים יגיעו בזכות נכי צה"ל למעשה מתפוררת בשנים האחרונות כאשר לשמחתנו הרבה כמות הפצועים בקרב חיילינו ירדה באופן דרמטי.
הבעיה היא שאנחנו רואים בספורט הפראלימפי ירידה חדה בכמות ההישגים והמדליות. סטטיסטית, עדיין רוב המתחרים שלנו מגיעים להישגים מרשימים, כך שהרמה המקצועית לא ירדה, אפילו עלתה מאד לאורך השנים, אבל כמות המתחרים ירדה.
כלומר בשורה התחתונה – הילדים לא מגיעים אלינו. ולא, זה לא שיש הרבה פחות ילדים שיכולים להתאים. נכון, אין כבר פצועי צה"ל ואין כבר פוליו או מחלות אחרות, אבל עם הגידול המסיבי באוכלוסייה יש לא מעט ילדים שמתאימים לספורט הפראלימפי אבל אף אחד לא מכווין אותם לשם.
אין מודעות לענפי הספורט הפראלימפיים במסגרות החינוך לילדים בגיל בית ספר, בטח ובטח שלא בגיל הרך וזהו מצב לא תקני. הרי עבור כל ילד ספורט הוא הרבה מעבר. הוא מקנה ערכים, תחושה של מסוגלות אישית ושאיפה למצוינות. אלו נכונים לכל ילד באשר הוא, על אחת כמה וכמה עבור ילדים המתמודדים עם מוגבלות פיזית כלשהי.
לכן מתפקידי להרים דגל ולומר לכם – מקבלי ההחלטות, הורים, מורים, אנשי מערכת החינוך, הבראות ועוד – שילחו אלינו ילדים. חישפו ילדים שרלוונטיים לענפי הספורט הנפלאים שלנו, קישרו אותם איתנו, אנחנו ממתינים להם כאן בשביל להתאים להם את הענף הטוב ביותר עבורם – ובעיקר בשביל לשנות את חייהם לטובה ולהעניק להם מערכת הישגית וערכים של הישגיות ומצוינות. ומי יודע, אולי תצא מכך עוד מדליה.
הכותב הוא יו"ר הוועד הפראלימפי בישראל
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
