"בית"ר ירושלים תחכי לנו, אנחנו מגיעים". במילים האלה בחר להשתמש יו"ר בני סכנין מוחמד אבו-יונס לאחר שהקבוצה שלו הבטיחה את חזרתה לליגת העל לפני כשמונה חודשים. בסכנין האמינו אז שהם לא רק מתקמבקים לליגה של הגדולות, אלא שאפשר להתמודד איתן ראש בראש, כפי שעשו בעבר. בית"ר אכן לא רחוקה, שתיהן כרגע בפלייאוף התחתון, אבל סכנין נראית כמועמדת המובילה לרדת ללאומית, למרות סגל ששווה הרבה יותר, כולל רכש נוצץ בדמותו של בירם כיאל – ובעיקר כמועדון שעושה את כל הטעויות כדי לשוב לשם.
סכנין, ששקועה במקום האחרון, היא הקבוצה שכבשה הכי מעט, 10 שערים בלבד ב־22 משחקים, וספגה הכי הרבה (32). מכל שחקניה רק חלוץ אחד הבקיע העונה, אוסמה חלאיילה. אלה מספרים שמהווים את השורה הכמעט תחתונה, אבל נגרמים לא רק מהתנהלות נקודתית אלא ממחזוריות שפוגעת במועדון כבר כמה שנים.
יוסי אבוקסיס הוא המאמן האחרון שהחזיק מעמד יותר מכמה חודשים. עבד שם כשנה וחצי והוביל את הקבוצה פעמיים לפלייאוף העליון, הפעם האחרונה ב־2017. מאז, בשלוש וחצי עונות, ראינו 13 חילופי מאמנים – ארבעה בממוצע לעונה. עכשיו תורו של שרון מימר, שהצטרף חודש לאחר שפוטר מחדרה, יריבתה של סכנין במאבקי התחתית.
לא כולם זוכרים שניסו אביטן לא התחיל את העונה כמאמן הקבוצה, אלא היה זה בכלל אלדד שביט, שעמד על הקווים בדוחא במחזורים האחרונים של 2018/19, אז ירדה הקבוצה ללאומית. שביט לא היה במועדון כל הזמן הזה. הוא פוטר, הוחלף בניסן יחזקאל (שלושה חודשים בתפקיד), ואז הגיע סלימאן אזברגה (חודשיים וחצי), ושוב שביט. אחת הבדיחות בעיר היא שהאוהדים לא יודעים מי הוא המאמן בכל שבוע.
מלכודת דבש
"מה שקורה עם כמות המאמנים המתחלפים לא מוסיפה כבוד למועדון, וחבל שנציגת החברה הערבית מתנהלת כך", אומר גורם בכיר המקורב לקבוצה. "להנהלה אין מושג איך זה לנהל כדורגל. הם אנשי עסקים מוצלחים, אבל בקבוצת ספורט צריך את הידע המתאים".
בבני סכנין יש שני אנשים חזקים. היו"ר אבו-יונס, בעל מפעל לזכוכית שמשמש גם כספונסר הראשי ומזרים לא מעט כסף למועדון. ספונסר נוסף הוא חברת א.דוכי שבבעלות מנכ"ל המועדון חאלד דוכי, יד ימינו של היו"ר. בנושאים מסוימים זוכים השניים למחמאות רבות, בעיקר מהשחקנים שמקבלים יחס חם ותנאים טובים. בנושאים אחרים ברור שסכנין חריגה אפילו בנוף הכדורגל הישראלי. צעקות ומילים קשות, אלה הסיבות שהביאו להתפטרותו של שביט בתחילת העונה, לאחר אי-הסכמה עם אבו-יונס בקשר לשחקן רכש פוטנציאלי.
לאחר מספר ימים של ניסיונות סולחה מצד דוכי התקיימה פגישה שבה התנצל אבו-יונס, אבל שביט לא חזר בו מההחלטה לעזוב. ארבעה חודשים עברו וקיבלנו עוד עימות, הפעם בין אבו-יונס לאביטן. "אתה לא מאמן, תתפטר, אין כדורגל", הרים את קולו היו"ר, ואביטן השיב "אני יכול לצעוק יותר ממך". כמו במקרה של שביט גם הפעם שני הצדדים לא שוחחו מספר ימים, ובסופו של דבר הגיע אבו-יונס לאימון, חיבק את המאמן ואמר לשחקנים: "תבינו שלפעמים אני נכנס לאמוציות כי אני לוקח את המצב ללב".
"טורים גבוהים"
"האווירה במועדון טובה ב־99 אחוז מהזמן, אבל האחוז האחד שנותר מאפיל לפעמים על הכל", מספר אביטן. "ההתפרצות שהייתה מולי יצרה אווירה מאוד עכורה, ובנוסף פונים למאמנים מאחורי הגב. הם לא חושבים על הכל, ישר יורים". מאמן נוסף שעבד בסכנין והעדיף שלא להזדהות אומר דברים דומים: "זה לא מועדון רע, וכשהכל על מי מנוחות אתה נהנה, אבל מהר מאוד המערכת עולה על טורים גבוהים".
המאמנים שעבדו בסכנין מסבירים שמקצועית אין התערבות למאמן, והשחקנים מרוצים מהיחס שניתן להם. "הרבה מאוד בקשות נענות בחיוב", מעיד אחד מהם. "דואגים לנו להכל, סכנין הוא מועדון משפחתי".
שווה להתעכב על נושא "המועדון המשפחתי", כיוון שסכנין היא מועדון ייחודי בהקשר הזה. יש בו לא מעט תקריות וסיפורים שונים הקשורים לאוהדים, אבל הדבר קיים בהרבה מקומות. גם לחץ. הייחוד נובע מכך שרוב השחקנים הם תושבי העיר ומבלים בה. "כמו לכל דבר בחיים גם לרחוב הספורטיבי בסכנין יש יתרון וחיסרון", מסביר אייל לחמן, שאימן את הקבוצה שהביאה גביע לסכנין ב־2004. "זה יוצר לחץ, אבל גם רגעים טובים. בהרבה מועדונים כשטוב אז הלחץ טוב, וכשפחות אז הלחץ לא טוב, אבל כשזה מגיע לסכנין הדבר בולט עוד יותר. יש משהו יותר יפה מזיקוקים בעיר אחרי ניצחון חוץ? זה מראה על הלהט וזה הדבר היפה בכדורגל. זה לא היי־טק".
סכנת ירידה
האוהדים פוגשים בעיר את השחקנים ואת חברי ההנהלה, משוחחים איתם באין מפריע, מנהלים איתם דיונים אינסופיים על מצב הקבוצה. הדבר לא קיים בשום מקום אחר, לפחות לא בליגת העל. עם זאת, כשבהנהלה אומרים שיש לחץ הם מכוונים לאוהדים שמגיעים לאימון. "זו בריחה מאחריות", אומר אביטן. "דווקא מי שמגיע לקלל מייצג את דעת הקהל?".
אות ייחוד שיש לסכנין הביאה לליגת העל את אחת הקבוצות המעניינות בישראל אי-פעם. קבוצה שמעבר לסיפור המיוחד שלה, למה שהיא מייצגת, גם הצליחה מקצועית במשך תקופות ארוכות, לא רק בזמן אותה זכייה בגביע. אותה קהילתיות, תמיכת אוהדים, שחקני בית וקבלת החלטות נכונה גרמו לכך. אבל כרגע, מעבר למיקומה בתחתית הטבלה, בני סכנין לא מוצאת את מקומה. היא כן עלולה למצוא עצמה שוב בלאומית.
"מצטער שלא נכנסתי למגרש ולא הבקעתי שערים"
יו"ר בני סכנין מוחמד אבו-יונס לא ידוע כאחד ששומר דברים בבטן ויש לו הרבה מה לומר על הטענות והביקורות שמופנות כלפיו, בעיקר מצד המאמנים שעבדו אצלו.
על העימות עם ניסו אביטן: "טוב שיש את מי להאשים בכישלון הטוטאלי של ניסו. ב־11 משחקים כבשנו שני גולים מכדורים נייחים. הוא צריך להתבייש כשהוא מאשים אותי. לא הבקענו שערים בגלל הצעקות שלי? מה אמרתי לו? לא קיללתי. בסך הכל אמרתי שאין שיטת משחק, וזה לא היה ליד השחקנים אלא בחדר נפרד. עד הוויכוח שהיה לנו היו ניצחונות? בן אדם נכשל ומתחיל לחפש תירוצים.
הדברים האלה ראויים לרחמים, לא לתגובה. אנחנו על סף ירידת ליגה וזה בגלל הצעקות שלי? נו, באמת. מי צעק עליו בשנה שעברה בהפועל ת"א שכמעט הוריד אותה ליגה? הוא קבלן הורדות שהתחבר רק בעונה אחת בחדרה".
על התקרית עם אלדד שביט: "אם מאמן מביא לי שחקן עם קוצב לב זה יכול לעבור בשקט? מטרת המועדון חשובה יותר מכל טענות המאמנים. אני באמת מצטער שלא נכנסתי למגרש ולא הבקעתי שערים".
על הלחץ מהאוהדים: "אין שום לחץ. אני מביא קבוצה ושחקנים מאירופה כמו בירם כיאל, ואין תוצאות. אני לא נכנס ללחץ האוהדים, ואין לזה קשר להחלטות".
הביקורים בחדר ההלבשה: "אני צריך להיכנס לחדר ההלבשה, ולמה שלא אכנס? אני בא להגיד מילה טובה לשחקנים ולעודד אותם. אני לא אומר להם אם לזוז אחורה או קדימה".
6 צפייה בגלריה
שחקני סכנין. אבו-יונס: "אני צריך להיכנס לחדר ההלבשה, ולמה שלא אכנס?"
(צילום: אלעד גרשגורן)
על האמירה לפיה הוא והמנכ"ל אינם מנהלים נכון קבוצת כדורגל: "כשהבאנו את הקבוצה כמה פעמים לפלייאוף העליון גם לא ידענו? כשהקבוצה ירדה ליגה והצלנו אותה אחרי שנה אז גם לא הבנו? כשלקחנו את הקבוצה בשנה הראשונה כשהיא הייתה בתחתית ובלי הישגים, אז גם אנחנו לא מבינים? החובות שכיסינו גם באו מחוסר הבנה? בתקופה ההיא היו לנו 11 מיליון שקל חובות וקבוצה בתחתית, ובסוף הבטחנו את ההישארות שלנו בליגה".
על עתידו בקבוצה: "שלוש שנים אני אומר: בואו קחו ממני את המפתחות כי די לי, התעייפתי. זה כבר עולה לי בבריאות. עשיתי צנתור בתחילת השנה. באתי לראש העיר ואמרתי לו שייקח את המפתחות כי אני כבר לא יכול יותר. יש לי את העסקים שלי ואת החיים שלי, אז שיבוא מישהו במקומי, אבל אף אחד לא בא. מה אכפת לאנשים לשבת בבית ולהגיד מה לא טוב בסכנין כששום דבר לא יוצא להם מהכיס".
