עוד לפני ההגרלה שהתקיימה הערב (שני) בשווייץ, היה ברור שנבחרת ישראל תתקשה מאוד להעפיל למונדיאל בקטאר. זה שיתקיים בעוד שנתיים בדיוק, בחורף 2022.
ניסיון העבר מגלה שכמעט בלתי אפשרי לנבחרת שמגיעה מהדרג הרביעי לסיים במקום הראשון, כאשר המקום השני מבטיח אומנם פלייאוף, אבל ממש לא את העלייה. ומי כמו נבחרת ישראל יודעת עד כמה קשה להעפיל מפלייאוף, בטח כזה שממנו יעפילו רק שלוש נבחרות מתוך ה-12. מאחר שמלכתחילה סיכויי ההעפלה נמוכים מאוד, לא מעט אנשים קיוו שהנבחרת תקבל יריבות אטרקטיביות כמו צרפת, אנגליה וספרד. זאת הייתה יכולה להיות חוויה נחמדה לשחק מול שמות כמו קיליאן אמבאפה, הארי קיין או סרחיו ראמוס.
לבסוף, כמו שקורה בדרך כלל, ישראל קיבלה הגרלה מעט אפרורית, עם שתי נבחרות טובות מאיתנו בכל קנה מידה, שתיים נחותות ואחת שהיא פחות או יותר ברמה שלנו - אבל כזו שגרמה לנו טראומה לא פשוטה לא מזמן. כן, שוב סקוטלנד, הנבחרת שניצחה אותנו בדו-קרב הפנדלים בגלזגו בחצי גמר פלייאוף היורו.
כל אחת משלוש הנבחרות הבכירות בבית אחראית למפח נפש ענקי בתולדות נבחרת ישראל. אוסטריה עשתה זאת באוקטובר 2001, עם שער השוויון של אנדי הרצוג בדקה ה-92 באיצטדיון ר"ג, מה שמנע מישראל להעפיל לפלייאוף לקראת מונדיאל 2002. שנתיים לפני כן זאת הייתה דנמרק שהשפילה את ישראל 0:5 באיצטדיון ר"ג בפלייאוף העלייה ליורו 2000. ימים לאחר התבוסה התפוצצה "פרשת נערות הליווי", כשהנבחרת כבר הייתה בקופנהאגן, שם הפסידה 3:0 בגומלין.
למרות שעברו מאז כ-20 שנה, שתי הטראומות הללו יושבות חזק בזיכרון הקולקטיבי של כל אוהד נבחרת ישראל. ואליהן הצטרפה כאמור טראומה שלישית, אחרי החמצת הפנדל של ערן זהבי בהאמפדן פארק. ובכל זאת, אם ננסה לשים בצד את אירועי העבר ולנסות ולבחון את הסיכויים של נבחרת ישראל - שעדיין לא ברור מי יהיה המאמן שלה ב-10 משחקי המוקדמות - ברור שהם לא גדולים. וגם זה בלשון המעטה.
ראוי לזכור שבדירוג פיפ"א ישראל מדורגת במקום ה-87 בעולם וה-37 באירופה. כן, יש 36 נבחרות באירופה שמדורגות לפני ישראל, ביניהן מונטנגרו, צפון מקדונה, אלבניה ובולגריה. נכון, לא מדובר במדע מדויק ולפעמים לדירוג הזה אין משמעות, אבל מצד שני גם אסור לזלזל בו.
דנמרק (מדורגת 12 בעולם, 8 באירופה)
אלופת אירופה ב-1992 העפילה ליורו 2021 מהמקום השני אחרי שוייץ. בליגת האומות היא ניצחה את אנגליה 0:1 בוומבלי, משער של הכוכב הגדול שלה, כריסטיאן אריקסן. אריקסן עובר תקופה לא נעימה באינטר והוא כנראה יעזוב אותה בינואר ויחזור לפרמייר ליג. אבל בנבחרת הוא הכוכב הגדול, עם 36 שערים ב-103 משחקים.
שמות גדולים נוספים הם השוער קספר שמייכל מלסטר, הבלם והקפטן סיימון קייאר ממילאן, החלוץ יוסוף פאולסן מלייפציג ובזמן האחרון גם מרטין ברייטווייט מברצלונה. מאז 1986 העפילה דנמרק לחמישה מונדיאלים, הגיעה פעם אחת לרבע הגמר (בצרפת 98) ועוד שלוש פעמים לשמינית הגמר. ביורו דנמרק היא משתתפת כמעט קבועה. בתשע אליפויות אירופה האחרונות היא שיחקה שבע פעמים וכאמור תשחק גם ביורו הקרוב. קספר היומלאנד בן ה-48 הוא המאמן החדש של הנבחרת, שהחליף ביולי את אגה הריידה הנורבגי.
אוסטריה (מדורגת 23 בעולם, 15 באירופה)
ישראל הדהימה את אוסטריה בפתיחת מוקדמות היורו כשניצחה אותה 2:4 בסמי עופר, באחד ממשחקיו הטובים ביותר של ערן זהבי במדים הלאומיים. ערן הבקיע שלושער ובישל למונס דאבור בתצוגת שיא. אבל כששתי הנבחרות נפגשו כמה חודשים לאחר מכן בווינה, התוצאה הייתה שונה. זהבי שוב כבש שער מדהים, אבל אוסטריה הגיבה עם שלושה וניצחה 1:3.
צריך לומר ביושר, הניצחון בסמי עופר היה הפתעה ענקית ולא שיקף את יחסי הכוחות האמיתיים בין שתי הנבחרות. זה בא לידי ביטוי בטבלה הסופית של הבית. אוסטריה סיימה במקום השני עם 19 נקודות והעפילה ליורו, ישראל סיימה במקום החמישי עם 11 נקודות. פרנקו פודה הגרמני ממשיך להיות מאמן הנבחרת, שבה מככב אלוף אירופה דויד אלאבה, הבלם-מגן-קשר של באיירן מינכן. אגב, אלאבה החמיץ בשל פציעות את שני המשחקים מול ישראל. אלאבה הוא ממש לא הכוכב היחיד בנבחרת האוסטרית, אשר מרבית שחקניה (16 בסגל האחרון) מגיעים מהליגה הגרמנית.
הבולטים שבהם הינם ולנטינו לזארו ושטפן ליינר ממנשנגלדבך ומרסל סביצר מלייפציג. לשלושתם יש עד עתה עונה נהדרת, גם בבונדסליגה וגם בליגת האלופות. היורו הקרוב יהיה השני ברציפות של אוסטריה אבל המטרה העיקרית היא לחזור למונדיאל אחרי הפסקה של 24 שנה, מאז שהשתתפה בטורניר בצרפת ב-1998.
סקוטלנד (מדורגת 48 בעולם, 28 באירופה)
האמת שגם לנו וגם לסקוטים נמאס להיפגש. זה קרה ארבע פעמים בשנתיים האחרונות, שלוש פעמים בליגת האומות ועוד פעם אחת בחצי גמר פלייאוף היורו. המאזן מבחינת ישראל חיובי: שני נצחונות, הפסד אחד ושתי תוצאות תיקו. רק שהתיקו ב-8 באוקטובר בגלאזגו הסתיים עם הפסד בפנדלים. אחרי שהסקוטים ניצחו את ישראל הם הצליחו לשחזר את ההישג וניצחו בפנדלים גם את סרביה, שהייתה פייבוריטית, בגמר הפלייאוף בבלגרד.
מבחינת סקוטלנד מדובר בהישג עצום. לראשונה מזה 23 שנה הם הצליחו להעפיל לטורניר גדול. ומי שחתום על ההישג ההיסטורי הזה הוא סטיב קלארק, מי שהיה במרבית הקריירה עוזר מאמן. גם אצל ז'וזה מוריניו ואפילו אצל אברם גרנט.
הנבחרת הסקוטית הנוכחית לא דומה לנבחרות העבר הגדולות, שבה שיחקו כוכבי על כמו דניס לאו, קני דלגליש וגרהאם סונס. ועדיין יש לה בסגל שבעה שחקנים מהפרמייר ליג, כמו הקפטן אנדי רוברטסון מליברפול וסקוט מקטומיניי ממנצ'סטר יונייטד. אז נכון שמנור סולומון השאיר את מקטומיניי מאחוריו בניצחון בחודש שעבר, אבל הקשר של מנצ'סטר יונייטד ישחק בקיץ ביורו, וסולומון רק יצפה בו בטלוויזיה.
צריך להבין שההעפלה של סקוטלנד ליורו היא משמעותית מאוד ברמה הפסיכולוגית. אחרי שנים של כישלונות הנבחרת הצליחה במשימה לא פשוטה ולכן היא תגיע לטורניר הקרוב הרבה יותר בטוחה בעצמה.
איי פארו (מדורגת 107 בעולם, 43 באירופה)
לכאורה ישראל צריכה לנצח את איי פארו גם בבית וגם בחוץ, אבל אחרי ההפסד של הנבחרת הצעירה שלנו מול איי פארו בקמפיין האחרון, זה לא נראה כעניין כל כך ברור. גם הנבחרת הבוגרת מגלה סימני שיפור והיא העפילה לא מכבר לדרג ג' של ליגת האומות. אל תחפשו שמות מוכרים בנבחרת של המאמן השבדי הוקאן אריקסן, אבל לפחות מחצית מהשחקנים הם מקצוענים בליגות הסקנדינביות השונות.
מולדובה (מדורגת 177 בעולם, 52 באירופה)
יש 55 נבחרות באירופה ואם מולדובה מדורגת במקום ה-52, זה אומר הכל. זאת נבחרת מאוד חלשה שאין לה הרבה מה להציע. את מוקדמות היורו היא סיימה עם שלוש נקודות מתוך 30 ואת מוקדמות המונדיאל עם שתי נקודות מ-10 משחקים. בליגת האומות היא סיימה בתיקו ביתי מול קוסובו ואז הפסידה בכל יתר חמשת המשחקים שלה. למעשה מאז הניצחון על אנדורה הקטנה ביוני 2019, מולדובה הפסידה ב-14 מ-16 המשחקים שקיימה ואת שני האחרים סיימה בתיקו.
מסקנה
אם ישראל תסיים במקום הרביעי, זה יהיה הגיוני. מקום שלישי יהווה הפתעה נעימה. כל דבר מעבר לכך זו תהיה סנסציה עולמית. אל תבנו על זה.
