כשמגפת הקורונה השתוללה בדצמבר ב-NBA ורוקנה סגלים, וושינגטון התארחה במיאמי בלי שמונה שחקנים בכירים והפסידה 119:112. כדי לסגור ספסל, ווס אנסלד הקפיץ באותו משחק לקבוצה את הפורוורד קרייג סורד, שחקן מקבוצת הפיתוח קפיטל סיטי גו-גו, לא בדיוק אחד מהכוכבי הכדורסל הבולטים בארה"ב. דני אבדיה פתח בחמישייה באותו משחק וקיבל 31 דקות, אבל כלום לא הלך לו והוא סיים עם 7 נקודות ו-4 איבודים. אחרי שרשרת טעויות ברבע השני, אנסלד שלח אותו לספסל ובחר לסגור את המחצית עם סורד האלמוני, שהתנפל על הפרקט כדי לקחת את ההזדמנות וסיפק כמה פעולות טובות. אבדיה הפגין חוסר ביטחון משווע דווקא במשחק בו הייתה לו יד חופשית, ואותו פורוורד לא מוכר הראה לו איך עושים את זה נכון. זה היה סוג של רגע שפל בקריירה של אבדיה, למרות שכבר באותו משחק תפס את עצמו במחצית השנייה והשתפר מעט.
סורד כבר חזר לגו-גו מזמן. וושינגטון עשתה מהפכה בסגל. ואבדיה נמצא במקום אחר מבחינת הביטחון. למרות ההופעה הרעה ונטולת הנקודות בהפסד האחרון לקליבלנד, הוא סיים את פברואר עם שיא קריירה של 9.2 נקודות בממוצע, כולל שישה משחקים רצופים עם כמות דו-ספרתית, והעובדה שהוא יודע את מקומו – שחקן שישי קבוע, המחליף בעמדה 3 ואופציה לגיבוי ב-5-4 בהרכבים נמוכים - דוחפת אותו קדימה. אבל זה לא אומר שעניין הביטחון הסתיים.
הכדורסל שלו נשלט ע"י רגע כזה או אחר במהלך המשחק. פעולה חיובית גדולה בשלב מוקדם מעיפה אותו למעלה, טעות או החטאה בניסיון הראשון מוציאים אותו מריכוז למשך שאר המחצית. זה קורה פחות מאשר בעונת הרוקי ובימי סורד העליזים, אבל זה לא נעלם. ובסופו של דבר, הכל סובב את התפקוד שלו בהתקפה. עניין הקליעה עולה ללא הרף, מהאחוזים משלוש ועד כמות ההחטאות הגדולה מתחת לסל, אבל מדובר בעניין עם הרבה יותר רבדים. הגיע הזמן להיכנס לעומק הקליעה של אבדיה.
היה כיף לראות אותו מעמיד מספרים יפים בתקופה האחרונה, וגם האחוזים מכל הטווחים היו טובים יותר. אבל ישנם דברים שאבדיה יכול לעשות כדי לשפר את המצב. בואו נתחיל מהג'אמפ, הזריקה מחצי מרחק. בראיון ל"ידיעות אחרונות" לפני פתיחת העונה, אבדיה נשאל אם עבד בקיץ על שיפור השלשות, וענה כי עבד באופן כללי על הקליעה - ובמיוחד הקליעה מחצי מרחק בתור נשק חדש שהוא מרגיש נוח איתו.
מעניין להיזכר בנקודה הזו, מאחר שכמות הזריקות הללו שאבדיה לוקח היא אפסית. זה קורה אולי פעם בשבועיים, עד כדי כך שאפשר להיזכר בכל אחת כזו כמו בקליעה מהחצי. היה משחק מול אוקלהומה סיטי בו לקח כמה כאלה, פתאום הוא עלה לג'אמפ במינוס 36 נקודות מול פיניקס. זה פשוט לא חלק מהמשחק של אבדיה, ונובע גם מכך שהוא לא מייצר לעצמו מצבים בכדרור.
מה שמרגיז הוא שהקליעה מחצי מרחק באמת השתפרה, אבל היא לא קיימת. הוא לא מקבל כדורים בעמדות הנכונות כדי לייצר אותו, וגם לא בוחר במהלך של עצירה ועלייה לזריקה כשהוא חודר לסל. כשמוסיפים לכך את הפוסט-אפ, מהלך שהוא מבצע היטב עם הגב לסל על שומר נמוך - אבל קורה לעתים נדירות מאוד – מקבלים תמונה בעייתית שממנה נוצרות כל הצרות: כל משחק ההתקפה של אבדיה מוגבל לשלשות ולחדירות, ואז הקשיים שלו בהן בולטים עוד יותר.
כאן חשוב לדבר על תוכנית המשחק ובחירת הזריקות. בגלל אותה נקודה שהזכרנו מקודם, הנפילה בביטחון שמגיעה אחרי החטאה מוקדמת, אבדיה צריך לשאוף לפתוח את הדקות שלו בחדירה חזקה לסל. במקרים רבים הזריקה הראשונה שלו במשחק היא שלשה, והיא לא נכנסת באחוזים גבוהים ויוצרת קצת לחץ עבורו. ההבדל ענק כאשר הוא מתחיל את המשחק בליי-אפ מדויק. זה קריטי שיחפש את הסל הזה, ולא "יתחמם" עם כדור מרחוק. שימו לב לזה במשחקים בהם אתם צופים. ברור ששלשה מדויקת בזריקה הראשונה משחררת את אבדיה, אבל הסיכון בה גבוה מבחינת השתלשלות העניינים.
השלשה עצמה עוד לא נקייה, למרות שאבדיה עובד על זה. זה משהו קטן שאפשר לראות בהחטאות – כשקלע טוב מפספס, יש שם את הקרבה, המגע הנכון עם הטבעת. שלשות רבות של אבדיה הולכות במסלול מעט עקום שמעיד על כך ששחרור הגדור עוד לא אוטומטי ומדויק מספיק. זה עניין של טכניקה, וברגע שיש מודעות לתיקון שלו, אז הכיוון חיובי.
החדירה היא סיפור חשוב יותר כרגע, כי כך אבדיה קולע את רוב הנקודות שלו. אבדיה מקשיב ומיישם - כל אוהד ישראלי כבר יודע לדבר על כך שהוא מושך רק לכדרור וקליעה מצד ימין, ושהשומר מוציא אותו מאיפוס ברגע שהוא סוגר את האופציה הזו, אבל בחודש האחרון ראינו הרבה יותר סיומות ביד שמאל של הישראלי. הבעיות הן אחרות.
הכניסה עצמה לסל היא מונוטונית. לאבדיה יש המון צדדים חיוביים, אבל הוא לא מצטיין בהטעיות גוף, זריזות ומהירות. קל להפריע לו בדרך לסל לא רק בגלל עניין החדירה מימין, אלא בעיקר בגלל שהמהלך שקוף ולא מתפוצץ. הזריקה הסופית לא חלקה, מאולתרת פה ושם, ומביאה לכך שאבדיה גם נחסם (לא ניכנס עכשיו לטענות המוצדקות שלו על כך שהוא לא מקבל כבוד מהשופטים בעבירות שמבוצעות עליו – והוא דווקא זה שצריך לשנות פאזה, כי התלונות האינסופיות שלו מוציאות אותו מפוקוס ופוגעות בו).
ה-0 מ-4 מול קליבלנד במשחק האחרון חולק לשתי שלשות מוחמצות ועוד שתי חדירות רעות, בהן לא הה אפילו קרוב להוציא זריקה נכונה. הנתיב שלו נסגר במהירות והוא לא מתאים את עצמו. יש שם צורך בהרבה יותר אגרסיביות, הרבה יותר, כדי ליצור מגע ולהתקרב לטבעת, אבל גם בריצה טובה יותר לצבע עם הכדור שכוללת הפתעה למגן מבחינת שינוי כיוון או מהירות.
יש הרבה מקום לאופטימיות. למרות הבעיות הללו, אבדיה נמצא בסך הכל בכיוון טוב מבחינת תרומת הנקודות. בהפסד לאינדיאנה לפני היציאה לפגרת האולסטאר ראינו אותו בפעם הראשונה העונה מקבל אחריות במאני-טיים ולוקח את הזריקות החשובות בדקות ההכרעה. זה משמעותי. הוא מגיע למצבים בהם הוא מפספס שלשה, ובהתקפה הבאה שוב נשאר חופשי ולא מפחד לקלחת עוד אחת. אבל מה כן קורה? כמו שקייל קוזמה אמר עליו, אבדיה חושב יותר מדי על הזריקה והיא לא אינסטינקטיבית. הקליעה עדיין לא טבעית לו במאה אחוז, ואולי זה יגיע עם הזמן.
וזה גם מגיע עם קצת יותר אנוכיות. אבדיה מחפש יותר מדי את המסירה, גם בחדירות. אולי פרט לדניאל גאפורד, כל שחקני הקבוצה לוקחים בעקביות זריקות רעות (מאז שאיש סמית' חזר לוושינגטון הוא מתמחה בהיבט הזה), וההרגשה היא שרק אבדיה חייב לזרוק רק כשזה מוצדק לגמרי, אחרי שהגיש ארבעה טפסים חתומים מהוועדה המחוזית ומהנדס עירוני קבע שניתן יהיה לשחרר את הכדור מבלי שייגרם נזק מבני. האווירה בוושינגטון היא שיש לו מספיק חבל כדי להתנסות קצת יותר. ולכן, עד לסיום השנה הוא לא צריך לנצל את מעמדו רק כדי לשפר את הסטטיסטיקה, אלא כדי להכניס בגיוון בכלים ההתקפיים שהוא מציע לקבוצה. זה הכרחי.
המספר הנוסף: 7.7
הנה נתון שמספק מבט רחב על הקרדיט הגדול יותר שיש לאבדיה בהתקפה: את אוקטובר הוא סיים עם 4.3 זריקות בלבד למשחק (ששת המשחקים הראשונים של העונה). בפברואר הוא כבר עומד על 7.7 ניסיונות לקליעה. לפעמים מדובר גם ב-11-10, הכל תלוי בביטחון שלו באותו הערב.
רק רשת
"סביר להניח ששלשה מהפינה של קורי קיספרט היא הזריקה הטובה יותר, למרות שהשומר סוגר עליו, אבל הלוואי שלדני אבדיה היו הביטחון והרצון לקחת את הזריקה הפנויה"
הגולש ג'קסון לויד לא מבין מדוע הישראלי ויתר על שלשה חופשית לגמרי כדי להמשיך להניע את הכדור
מה אתה אומר?
"זה רק בגלל ששיחקתי כסנטר והייתי עסוק בבוקס-אאוט כל הערב"
קייל קוזמה מסביר (בצחוק, תירגעו) איך אבדיה הגיע לשיא קריירה של 15 ריבאונדים מול דטרויט
