שליח "ידיעות אחרונות" ו-ynet מבקר במגרש של הכוכב האדום בלגרד
(צילום: זאב אברהמי)
חריקות הסוליות בפרקט, השאון המופלא של רגל שפוגשת בכדור, או כדור שפוגש ברשת, אוושת אלפי זוגות האופניים בשבילים, הרעש המיוחד שמייצרת התנגשות אלימה של סקייטבורד בבטון, מה שמשודר בטלוויזיה מארבע בבוקר ועד לחצות. בסרביה ספורט הוא האלוהים. והכוכב האדום בלגרד היא דבר האלוהים. וברק בכר, המאמן החדש של המועדון המפואר, רק אחרי חודשיים במועדון, הוא דמות תנ"כית.
אנשים עוצרים את בכר ברחוב כדי להגיד לו תודה, ושלא יפסיק לעשות אותם מאושרים. בעלי מסעדות שומרים לו (ולעוזרו גיא צרפתי) שולחן מיוחד, שבו אף אחד לא יושב במשך כל שעות היום. השפים יוצאים מהמטבח כדי לברך את ה"גואל" ולהציג באופן פרטי את מנות היום, אוהדים מדברים עליו בעיניים מזוגגות.
10 צפייה בגלריה
בעלי מסעדות שומרים להם מקומות מיוחדים. בכר וצרפתי
(צילום: Dragan Tešić/Nikola Mitić/Crvena zvezda)
וכל זה לפני שהקבוצה שיחקה משחק רשמי אחד. ואם לשים עוד קצת את הדברים בפרספקטיבה: הכוכב האדום זכתה בשש אליפויות רצופות לפני שהישראלי הגיע. ממה הוא בא לגאול אותה, מאליפויות? האוהדים כולם במצב צבירה של כדור אופוריה, מסבירים למה, וממה הם מודאגים, ומה המועדון הזה אומר להם, ומה הם מצפים מבכר, ולמה אם הציפיות הללו יתגשמו, אלפי גברים בלגרדים יצעדו עירומים ברחובות באביב הבא.
"זה באמת קרה?"
נפגשתי עם עיתונאי סרבי מפורטל הספורט המוביל של המדינה "מוצרטספורט" (שהוא גם אחד המאמצים של הקבוצה). חום אימים, ובפנים היה מלא בעשן סיגריות וריק ממזגנים. ישבנו בבר סרפסקי (בר סרביה), לאט־לאט התאספו עוד אוהדים ועיתונאים והתחילו לדבר כמו מכונה שאיבדה את כפתור ה"עצור" שלה. חלקם התיישבו, חלק אמרו שלום והלכו. כל מי שהגיע פער את עיניו, דפק מכה קלה על מצחו עם כף ידו ושאל: "אתם ראיתם את זה? אתם מאמינים שזו הכוכב האדום שלנו?" והאחרים הנהנו בהבנה. ואחד היושבים אמר: "לא. לא מאמינים. אני כל יום רואה את המשחק ביוטיוב כדי לוודא שזה קרה באמת. זה לא יכול להיות".
המשחק שכולם מדברים עליו הוא ה־0:5 המדהים על פיורנטינה, שבו כל חמשת השערים הובקעו ב־27 הדקות הראשונות. 35,000 צופים, כמות עצומה למשחק ידידות, הגיעו כדי לבדוק אם ההצלחה של הכוכב במשחקי ההכנה (שישה ניצחונות ותיקו, כולל זכייה בטורניר איכותי ברוסיה) מרמזת על המשך העונה. התשובה, נגד פיינליסטית הקונפרנס ליג והגביע האיטלקי, הייתה חד־משמעית.
הכוכב האדום זכתה באליפות השישית שלה ברציפות, אבל ביכולת לא משכנעת. הקבוצה נראתה שבעה. היא ניצחה ב־30 משחקי ליגה, סיימה בשבע תוצאות תיקו ללא אף הפסד (וזכתה גם בגביע), אבל נכשלה בצ'מפיונס. הציפיות מהמאמן החדש מתחילות משם: עונה מושלמת ומקום שני בשלב הבתים. ולהשפיל את פרטיזן. כששאלתי את בכר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו אם הוא עשה עוול לעצמו עם כל ההצלחה הזו, הוא ענה שבשבילו לחץ זה פאן.
"מה שבכר עשה זה פשוט מעולה", אומר דיאן סטנקוביץ', עורך "מוצרטספורט". "הוא חיבר את הקהל לקבוצה, אנשים היו סקפטיים לגביו. גם קצת לא סימפטו אותו בגלל שהוא הדיח אותנו בשנה שעברה, אבל גם כי הוא מאמן זר שאיך שהגיע ביצע זעזועים, ויתר על שחקנים ותיקים ואהודים, שינה את הסגל, את השיטה, את הסגנון, את ה־DNA, שילב צעירים שזה מאוד חשוב לאוהדים, והזיז שחקנים מהמיקום הטבעי שלהם. הוא לקח סיכונים מאוד גדולים, שאם לא היו מצליחים היו מכוונים נגדו בעוצמה גדולה, אבל הוא הצליח. ועכשיו הוא יכול לעשות הכל. מאמינים בו בעיניים עצומות.
"אנחנו אנשים של טרקטורים, ופתאום מציעים לנו נסיעה על מרצדס. זה לא צחוק. תשמע, אנחנו יכולים להרגיש שמשהו גדול מתקרב. מרגישים שקיבלנו אייקון. הוא ירגיש שהחיים פה טובים יותר כשהוא מנצח. הוא מבין שניצחונות ואליפויות כבר יש, אבל שהוא חייב להחזיר לאצטדיון את הכדורגל, את הריגוש. שהוא יכול לעשות פה משהו תנכ"י. עד עכשיו הוא רק שיחק איתנו. העיר את החלומות שלנו. עכשיו הענק רוצה להתעורר בעצמו. אבל היא יכול להאשים רק את עצמו. הוא ניצח בדומיננטיות, הוא שם בחוץ את הסולם הכי גבוה. אבל עזוב, אסור אופוריה ביולי".
"ידענו שיהיה שינוי", מצהיר יובאן טראזיץ', אוהד שעבר ברחוב והצטרף, "וידענו שהכוכב הולכים להביא מאמן זר, כי רק מאמן לא מקומי היה מסוגל לנער את המועדון בלי סנטימנטים. אז את זה ברק הצליח יפה. וברגע שהוא זרק את השוער־קפטן ואת שאר השחקנים שהיו באזור הנוחות שלהם והלכו על המגרש, אז הוא הרוויח את המנהיגות שלו. כולנו הרמנו גבות לגבי השכר והעובדה שהביא את כל הצוות שלו מישראל – ועוד שוער במקום השוער האהוב. זה כאילו שברק אמר: אתם סקפטיים לגבי? אתם לא בטוחים? ובום, כדורגל אטומי, מהיר, נחישות, שחקנים מתאבדים על המגרש, לחץ, לא מפחדים מאף יריב. ידענו שיהיה שינוי. אבל כזה שינוי? בחודשיים?".
"הסרבים זה עם קיצוני, לא רק בספורט", מתערב נמניה דביץ׳ מה״דלייה״ (הגיבורים) – קבוצת האוהדים הכי מושבעת אך לא אלימה של המועדון. ״אנחנו לא ריאלים. אנחנו לא רוצים מקום שני, אנחנו צריכים שברק יוציא אותנו מהמיסטיקה של העבר. הוא הכריח אנשים להסתכל עליו ושם בסיס לאהבה. אבל שוב, אנחנו עם לא רציונלי. שני הפסדים וזה 'תחזור לישראל'. אם הוא עולה לרבע גמר ליגת האלופות, אנחנו נהרוג את מי שיבקש ממנו לשלם על משהו. הוא לא ייצא מהמדינה בלי להפקיד את הדרכון שלו. בשבילנו כרגע הוא כמו אייפון 14 שהחליף אייפון 7. הוא הולך לגמול אותנו מהפסדי התהילה או מהפסדים לקבוצות קטנות כמו מכבי חיפה. הוא הולך לעשות מאיתנו כוכב אדום יפהפה".
אוהד אחר עוזב ומבקש: "תגיד לברק בכר 'שוקרן'. הוא עושה אותי מאושר. אני מכיר את המילה מ'פאודה'. תהיה עונה חמישית? אנחנו יכולים לארגן לכם מלחמה להשראה אם צריך".
מבחן (אמיתי) ראשון
אימון מסכם במגרש האימונים הסמוך לאצטדיון (ביניהם מפרידים טנקים ורכב נושא טילים, עדות לתמיכה במשימה הסרבית בקוסובו, על הקירות עוד תמונות של פושעי מלחמה מהמלחמה נגד קרואטיה), יום לפני משחק פתיחת העונה הערב (21.00) מול וויבודינה, אליו צפויים להגיע 25 אלף צופים. אמנם מספר קטן יותר מאשר נגד פיורנטינה, אבל עצום עבור שעה מאוחרת ביום ראשון ועוד לליגה הסרבית הלא תחרותית בעליל.
10 צפייה בגלריה
"להגיד שכדורגל הוא דת זה להפחית מהערך האמיתי שלו". אוהד הכוכב האדום בלגרד ננאד מאייביץ'
(זאב אברהמי)
גיא צרפתי מעביר את האימון בחום אימים. גיא ויזינגר עובד על מצבים נייחים. אינטנסיביות שיא. בכר מפקח על הכל מהצד, כמו מנכ"ל של מפעל. בקופות יש תורים. החנויות הרשמיות של המועדון מפוצצות בקונים, משפחות שלמות, סבא וסבתא עד נכדים, מגיעות לסיור בין כתליו ההיסטוריים של המועדון, צועדים במנהרה המפורסמת. אף משפחה לא רוצה לקחת על עצמה את הסיכון של חינוך רע של משפחות שבהן אב אוהד הכוכב האדום גידל בן להיות אוהד פרטיזן. "אני מכיר קומבינציה כזו שכל שנה הבן והאבא הולכים מכות ביציעים", מציין סטנקוביץ'. "במקרים כאלו, האבא היה מעדיף שהבן יחליף לאום ויהיה קרואטי".
"אתה צריך להבין מה זה ספורט בסרביה", אומר ננאד מאייביץ', אב לשני ילדים שהביא אותם לספוג אווירה בממלכת הכדורגל של סרביה. "להגיד שזו דת זה להפחית מהערך האמיתי שלו. הפסדנו במלחמה הגדולה, אבל כשהנבחרת זכתה באליפות אירופה בכדורסל ב־95', היא החזירה לנו את הכבוד וקיבלה כבוד של מלכים בכיכר הרפובליקה. עכשיו יש דור צעיר שמתבייש בעבר של סרביה וגם במה שהיא עושה בהווה, ועבור כולם הספורט הוא גאווה להיות סרבי, אסקפיזם מהיום־יום.
"אם הכוכב מנצחת ומשחקת יפה אז למי אכפת מאינפלציה. כשהנשיא שלנו, אוהד שרוף של הכוכב, פותח את העיתון בבוקר אתה חושב שהוא עושה את זה כדי לקרוא על המלחמה ברוסיה או על המצב בקוסובו? קודם כל הוא קורא את החדשות על הכוכב האדום. ברק לא יודע מה יקרה פה אם הוא יצליח".
מרקו מרין, המנהל הטכני של המועדון: "חקרנו עליו, נסענו אליו פעמיים. ידעתי מהר מאוד שהוא יהיה המועמד המוביל"
מה זה יצליח?
"עונה מושלמת של ניצחונות, מקום שני בשלב הבתים בצ'מפיונס, כדורגל יפה ולפחות שתי השפלות על פרטיזן. אתה יודע מה יקרה פה אם אנחנו הולכים לנוקאאוט באלופות?"
נו?
"יש לנו הבטחה ישנה. אנחנו יוצאים ערומים לחגוג ברחובות בלגרד. אלפי גברים ערומים. ברק צריך להבין משהו, אולי הוא כבר מבין: אנחנו רעבים. אנחנו סומכים עליו בעיניים עצומות שהוא יביא לנו את האוכל. הוא הוכיח שהוא מסוגל".
מבצע סקאוטינג
"עוד לפני המפגש הכפול עם מכבי חיפה בעונה שעברה, ניגש אליי בכיר מהנהלת הכוכב האדום ושאל אותי מי המועמדים שלי לאמן את הקבוצה. ידענו שאנחנו חייבים רענון ושרק מאמן זר בלי רגשות למקומיים יכול להביא את השינוי. נתתי לו שלושה שמות והוא אמר לי 'תוסיף את ברק בכר'", מגלה מרקו מרין, מי שכונה "מסי הגרמני" כשהיה צעיר ושיחק בכוכב האדום.
לפני שנה הוא היה הסקאוט הראשי של הקבוצה, כיום הוא משמש כמנהל הטכני – והוא האיש שהתעקש יותר מכולם על המינוי של בכר יחד עם הצוות שלו. "אחרי ההדחה זה נהיה אינטנסיבי. ראינו מאות שעות וידיאו של הקבוצות שלו עוד מקריית־שמונה, ראיינו מאות אנשים, חקרנו עליו, נסענו אליו פעמיים. אצלי זה התגבש מהר מאוד שהוא יהיה המועמד המוביל".
10 צפייה בגלריה
"אחרי ההדחה זה נהיה אינטנסיבי". מארין עם שליח ynet ו"ידיעות אחרונות" זאב אברהמי
(זאב אברהמי)
למה?
"הוא היה הכי טוב מבחינת כדורגל. כדורגל מודרני, מהיר, אבל גם לא עקשן או גאוותן על הטקטיקה שלו, אלא גמיש כדי להחליף אותה. הקבוצה שלו תמיד מוכנה, תמיד מפתיעה. הוא תמיד מוצא פתרון. לא מפחד. מסתכל לכל יריב בעיניים. זה הדי־אן־איי שלנו כקבוצה, כמועדון, כמדינה. יש לו מנטליות מנצחת, אף פעם לא לוותר, להמציא את עצמך מחדש, לא להסתפק. הבאנו מישהו מסוים אחרי בדיקה מאוד ארוכה, וזה בדיוק מי שאנחנו רוצים שיאמן פה. ביחס לעבר, ברק הוא הדבר הכי גדול שקרה פה אי פעם, אם זה יימשך".
בכל זאת, זכיתם בגביע אירופה לאלופות ב־1991.
"אבל יש אופוריה שלא הייתה פה מאז המלחמה. אופוריה, לחץ ופחד מהכישלון. זה כאילו שמישהו שם אוויר במשהו שהיה בתרדמת הרבה זמן. זו הקבוצה הכי טובה מאז 1991. את ברק הבאנו כדי לקחת אותנו לצעד הבא. הוא גורם לי ולהנהלה להיראות כרגע מאוד טוב".
מארין משבח גם את הצוות המורחב שהגיע עם בכר: "אנחנו מדברים על ברק, אבל זה כל הצוות המקצועי שהגיע איתו. זו הייתה גם התעקשות שלנו, כי הבנו שזה תלכיד אחד שמייצר את זה. לראות את עוזר המאמן גיא צרפתי מעביר פה אימונים זה פשוט תענוג לעיניים. רואים איזה שחקן הוא היה. שחקנים מתים עליו, למרות שהם הרוגים אחרי האימון. יש פה בזכותו אתגר אינטלקטואלי שאף פעם לא ראינו פה".
"הכל פה ברמה אחרת. הביאו מודל אחר של אימון", מוסיף מיטאר מרקלה, המנהל הספורטיבי של המועדון. "ברק מפקח על הכל. ואם אתה בא לראות אימון שהוא באחריות של גיא צרפתי, אתה קולט שזה אימון מהעתיד. הכל סופר מודרני, חדש, מעניין, לא חוזר על עצמו אף פעם. בסוף הקרדיט הולך למאמן הראשי, אבל צריך לתת הרבה קרדיט לצרפתי על מה שהוא עושה פה. השחקנים בכושר מעולה שנבנה בהדרגה לשלבים החשובים, אף אחד לא מרגיש בטוח במקום שלו".
"רק שלא יישבר"
"בהתחלה לא קלטנו מתי הוא הספיק לעשות את כל ההכנות, כי ברור שהוא הגיע מאוד מוכן", מתערב סטנקוביץ'. "הוא ידע מי בהשאלה, ומי טוב בנוער, ומי מהוותיקים משרה אווירה לא מקצוענית. אבל אחרי חודשים אנחנו מבינים שיש לבכר 48 שעות ביום. הוא כל היום במגרש האימונים. וידיאו, שיחות, תרגולים טקטיים, זה לא שהוא נשוי לכוכב האדום. הכוכב האדום זה החיים שלו. רואים. אי אפשר לשקר בעבודה קשה. והוא הבין מהר מאוד את המוטו של האוהדים. לנצח, לנצח יפה, לא לפחד, להביא לפה מחדש את ההנאה ואת ההתרגשות. אנחנו רוצים פה את מה שעשה בישראל: קבוצה ממדינה קטנה, אמיצה ולא משפילה מבט שעושה תוצאות באירופה. ולפחות השפלה אחת של פרטיזן".
רבים מהאוהדים לא חושבים שבכר יהיה הקורבן של עצמו ושל ההייפ שיצר סביבו. "אם כבר הוא יהיה הקורבן של ההיסטוריה ושל ההיסטריה שלנו וזה שאנחנו מאוד מפונקים", אומר דריאן נדלקוביץ'. "פה יש תמיד ציפיות גבוהות. עד לפני חודש היינו חותמים על מקום שלישי וליגה אירופית. עכשיו אנשים אומרים שהמקום השני אולי יהיה אכזבה. אני חושב שיש פה פחד כפול. פחד מכישלון שהוא פחד טוב שמייצר אנרגיה, והפחד מפני התוצאה של הכישלון.
"לכוכב האדום יש בעיה מאוד גדולה, היא מגיעה לכל משחק ליגה כפייבוריטית מוחלטת וכמעט לכל משחק באירופה כאנדרדוג. זה מצב פסיכולוגי לא נורמלי. ואז בין דצמבר לבין פברואר יש פגרה של חודשיים, ואם אתה מודח מאירופה אז יש לך עוד שלושה חודשים של משחקים עלובים במגרשים עלובים כשהאליפות כבר אצלך, ואין לך שום דבר להילחם עליו. הרבה שחקנים נשברים מזה. אין פה הרבה שחקנים שנשארים יותר משנתיים. נקווה שבכר לא יישבר. בינתיים, זה מטורף. אף אחד לא חשב שהוא ילחץ על כפתור האתחול כזה מהר ובכזו הצלחה".
"הפעם האחרונה שהתחולל כזה טירוף הייתה כשרוברט פרוסינצ'קי בא לאמן", מגלה האוהד פרדרג סודיץ', "אבל הוא היה שחקן־על וחזר בסטטוס מסוים. הוא נשאר אליל למרות שלא זכה פה בכלום חוץ מגביע. אבל לכולנו היה ברור שהוא נותן בשבילנו את הנשמה, וזה הספיק. במשחקים האחרונים היה ברור שהשחקנים של ברק נותנים את הנשמה בשבילנו".
בכר בעצמו גם אמר שהוא לא האמין למה שהוא ראה מול פיורנטינה, אם כי, כדרכו, גם מיהר להוסיף שיש עוד הרבה מקום לשיפור. הוא התחיל לקלוט לאיפה הוא נכנס. הוא חטף צמרמורות כשעבר במנהרה המפורסמת. "כדורגל אטומי", כינו את זה באחד מכלי התקשורת. "זו הכוכב האדום שלנו, הייתם מאמינים?", נכתב באתר אחר. ברשתות החברתיות מסתובבת תמונה של בכר אוחז בגביע האלופות. באימג' אחר הפרצוף של בכר מודבק על דמותו של משה המקבל את עשרת הדיברות.
צירוף המילים "ברק בכר" מביא להכי הרבה תוצאות ספורט בגוגל בסרביה, יותר מנובאק ג'וקוביץ' וניקולה יוקיץ'. "החלפתי את הסיסמה שלי במחשב לברק הקדוש", מדגיש סודיץ'. "הוא הוריד אותנו מהמסלול ויחזיר אותנו למסלול. אנחנו, בכל מקרה, כבר מאוהבים. אם הוא יחזיר אותנו להיות ריאל מדריד של הבלקן, באיירן מינכן של העממיות, אנחנו נבנה פסלים בשבילו בעיר, הוא יקבל בניינים, נחבר למענו שירים. בדיוק כמונו, הוא לא רוצה להיות אורח בצ'מפיונס. הוא רוצה להיות דייר. הוא הבין את זה. הוא קוסם, מנצח של תזמורת, אבל עכשיו הוא צריך להיות סופר ולהתחיל לכתוב פרקים חדשים בהיסטוריה של הכוכב".
10 צפייה בגלריה
בקרוב בליגת האלופות. המנהרה המפורסמת שדרכה עולים השחקנים לדשא באצטדיון בבלגרד
(זאב אברהמי)
אחרי מסיבת העיתונאים הראשונה שלו בקבוצה, דובר המועדון הוביל אותי ואת בכר לחדר מפואר לשיחת רקע קצרה. אחרי כמה דקות יצאנו. ירדנו במדרגות, וליד התמונה של דייגו מראדונה מבקר באצטדיון ותמונות של כוכבי עבר נוספים, עלתה עוד משפחה לסיור. בקומת הקרקע ניגש השומר הזקן לבכר וביקש תמונה. בכר הסכים. "איזה כבוד, קואוץ''", אמר אחרי שהסתכל בתמונות. בכר נכנס לג'יפ המרצדס שלו והפליג לנוח, והשומר הזקן המשיך לעמוד בפתח עוד דקות ארוכות, ללטף את מסך הטלפון שלו ולמלמל בהתרגשות שקטה "איזה כבוד, קואוץ'".
