זה חתיכת אתגר להיכנס לנעליים של מישהו אחר. כמו לעלות להופיע אחרי הביטלס, כך גם להיות "היורשת של לינוי אשרם". הציפיות אדירות, ויכולות להכביד על כל אחד. בטח אם את נערה בת 16 שעד לפני חודש אף אחד מחוץ לעולם ההתעמלות האמנותית לא הכיר.
למזלה של דריה אטמנוב, במקום להכביד עליה או לרדוף אותה – הצל הענק הזה הולך איתה יד ביד לכל מקום ונותן לה טיפים. לינוי אשרם ראתה כבר הכל וזכתה בכל מה שרק אפשר, ועכשיו היא מלווה את אטמנוב כחלק מצוות האימון של מי שאמורה להיכנס לנעליים שלה. המנטורית שמעבירה את השרביט לדור הבא.
"אני מאוד אוהבת את לינוי", אומרת אטמנוב בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" – הראשון שלה מאז הפכה לדבר הגדול הבא של ההתעמלות האמנותית ולאחת התקוות של ישראל למדליה אולימפית בפריז 2024. "היא דוגמה וגאווה למדינה ולכל המתעמלות. אני מאושרת שיש לי את הזכות לעבוד איתה. לינוי עוזרת המון. כשאיילת זוסמן מאמנת אותי, היא אומרת לה אחר כך את דעתה ואז איילת אומרת לי וזה מחזק אותי".
איפה היית כשלינוי זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו?
"ביום של המוקדמות שהתחילו באמצע הלילה, קמתי במיוחד כדי לראות אותה. למחרת, בגמר, עשו הקרנה על מסך גדול באגודה. ישבנו ביחד כל הבנות, והתרגשנו איתה. זה היה רגע מדהים".
לדמות כפר אולימפי
שנה עברה מאז הרגע שבו אטמנוב צפתה במודל שלה לחיקוי מגיעה לאחד מרגעי השיא של הספורט הישראלי, ועכשיו היא כבר מפלסת לעצמה את הדרך שלה.
לפני חודש הפכה לאלופת אירופה בקרב־רב בתחרות שנערכה בת"א, כבר באליפות היבשת הראשונה שלה לבוגרות, והוסיפה שלוש מדליות כסף במכשירים הבודדים. בשבוע שעבר עשתה מה שאפילו אשרם לפניה לא הצליחה: לזכות במדליית זהב במשחקי העולם שנערכים בעיר בירמינגהאם באלבמה, ארה"ב. לא זהב אחד, אלא שניים (בתרגילי הכדור והסרט), ועוד מדליית כסף (אלות). ועדיין, חשוב לציין שבניגוד לאשרם, שהתמודדה כבר אז עם התאומות אברינה, אטמנוב לא התחרתה מול המתעמלות מרוסיה ומבלארוס, שעדיין מושעות מהזירה הבינלאומית.
אטמנוב אפילו לא הייתה מודעת לכך שעשתה היסטוריה קטנה כשהפכה לישראלית הראשונה שזוכה בזהב במשחקי העולם – תחרות ענקית שנחשבת לאולימפיאדה של הענפים הלא אולימפיים (אם כי ענפים בודדים, כמו ההתעמלות האמנותית, משתתפים גם באולימפיאדה). "באמת?", היא שואלת וצוחקת במבוכה. "אני חושבת שזה מרגש. אני גאה לייצג את המדינה בכבוד ובעיקר מרגישה תחושות טובות". "אנחנו מאוד גאים בדריה", החמיא לה אריק קפלן, נשיא התאחדות אילת האחראית על ענפי הספורט הלא אולימפיים. "היא ספורטאית מיוחדת וכבר עכשיו ניתן להבחין ביכולות המופלאות שלה".
היא אמנם עולה לכיתה י"ב, אבל את החופש הגדול האחרון שלה כתלמידה, אטמנוב מעבירה בין תחרויות ברחבי העולם, גורפת מדליות ובונה לעצמה את הביטחון. ת"א, ארה"ב, חזרה לאליפות ישראל שתיערך השבוע במקביל למכביה, ובספטמבר מחכה לה אירוע השיא בקריירה הקצרה שלה – אליפות העולם בבולגריה. לפי התוצאות שלה עד עכשיו, היא מוכנה לאתגר.
בסופו של דבר, המטרה הגדולה היא אולימפיאדת פריז בעוד שנתיים. בגלל דחיית משחקי טוקיו ל־2021, תקופה ההכנות לפריז קצרה יותר – אבל אטמנוב כבר קיבלה באלבמה תחושה של כפר אולימפי, שנתיים לפני הדבר האמיתי: "אנחנו נמצאים בתוך הקמפוסים של האוניברסיטה, וזה מדמה כפר אולימפי. כיף לראות ספורטאים מענפי ספורט שונים".
לא אוהבת להתאפר
אבל מה אנחנו יודעים על הספורטאית הצעירה מראשל"צ? אטמנוב לא דיברה על עצמה עד היום, רק מעט על ההתעמלות האמנותית, ונותרה עדיין בגדר חידה. רק עכשיו היא מרשה לעצמה להיפתח מעט, לספר גם על דריה הנערה, לא רק הספורטאית המבטיחה. "דשה", כפי שמכנים אותה חבריה, עדיין זקוקה לתמיכה מהמאמנת שלה, איילת זוסמן, שיושבת לצידה במהלך הראיון, ולמרות המרחק בין ארה"ב לישראל לא פעם שומעים את ההיסוס הביישני בקולה. בכל זאת, זו נערה שעדיין לומדת להתמודד עם כל תשומת הלב שהיא מקבלת בבת אחת.
החיים השתנו מאז הזכייה באליפות אירופה?
"שום דבר לא השתנה. אני ממשיכה לעבוד רגיל. לקח לי יום־יומיים לעכל את ההישג, היה לי כיף לדעת מה עשיתי, אבל ידעתי שיש עוד תחרויות בהמשך וחזרתי להתאמן".
יש לך זמן לתחביבים?
"אני מציירת. יש לי גם פטיש לסדרות טלוויזיה קוריאניות. אני אוהבת לבשל, בעיקר לאפות. מה אני אופה? אני כל הזמן מחפשת מתכונים. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה אפיתי משהו, אבל אני עושה את זה כשיש לי יום חופש או זמן כמו בפגרה. בין הטיסות אני קוראת ספרים. כרגע אני קוראת הסדרה של 'משחקי הרעב', אין לי סגנון מועדף".
איזו מוזיקה את שומעת?
"אני אוהבת את קרן פלס. כשמגיע הרגע לבחור מוזיקה לתרגילים, איילת ואני עושות את זה ביחד. אני גם יושבת על האפליקציות השונות לחפש ואפילו אמא שלי עוזרת".
איך את מסתדרת עם השילוב של לימודים וספורט מקצועני?
"הספונסר שלי, 'טומשין', עוזר לי להתמקד בשני המקצועות שבחרתי בהם: אנגלית ומתמטיקה. לא כולן יכולות לעשות הכל. בחרתי להתרכז עכשיו בהתעמלות, ובעוד שנתיים לעשות את הבגרויות וללמוד בשקט. גם החסות של 'שופרסל' היא לא משהו מובן מאליו בגיל צעיר, וזה הזמן לומר לשניהם תודה".
איך הגעת להתעמלות?
"בגיל שבע בערך, הלכתי לחוג ליד הבית, סתם חוג ריקוד. היה שם בין היתר גם שילוב של גמישות, והמורה אמרה לאמא שלי שבגלל שאני גמישה אולי כדי לנסות התעמלות אמנותית. באתי לנסות – ונשארתי".
מתי הבנת שזה מה שאת רוצה לעשות?
"בגיל 12. כשראיתי שילדים מהשכבה שלי יוצאים לטיול שנתי, ואני מעדיפה ללכת לאימון ולא להיות בטיול".
מה המכשיר האהוב עלייך?
"האלות. זה מכשיר כיפי והכי קל לי בו. יכול להיות שזה ישתנה, תלוי בתקופה. כרגע זה המכשיר שבא לי הכי בקלות".
מה דעתך על ההופעה החיצונית בענף? את אוהבת להתאפר?
"אני לא אוהבת להתאפר (צוחקת). אני עושה את זה כי צריך, ואני לא טובה בכל מה שקשור לאיפור. גם את הקוקו גולגול אני לא אוהבת. הוא מושך את השיער, הקרקפת. זה לא כיף".
ילדה קטנה ומדליקה
אטמנוב גדלה באותו מועדון כמו אשרם: הפועל רמת אליהו ראשל"צ. זוסמן מלווה אותה כפי שליוותה את אשרם לפניה. כשאטמנוב נשאלת על השוני בינה לבין אשרם, היא שוב צוחקת במבוכה, וזוסמן מתנדבת לענות במקומה.
"הביצוע של דריה הוא ברמה הכי גבוהה", מספרת המאמנת. "היא מתעמלת נקייה וזה הדבר הראשון שמבדיל. לא שלינוי לא הייתה נקייה, אלא האסתטיקה של ביצוע התרגיל. דשה מאוד זריזה ועדינה, לינוי הייתה קשוחה, ממוקדת מטרה ונחושה. דשה צריכה להבין את מה שעומד מאחורי כל דבר, צריך לדבר איתה הרבה. עם לינוי כמעט לא הייתי צריכה לדבר. בגלל הגיל הצעיר שלה, אני צריכה לדבר עם דשה הרבה, להסביר לה".
9 צפייה בגלריה
בגלל הגיל הצעיר שלה, אני צריכה לדבר עם דשה הרבה, להסביר לה". אטמנוב וזוסמן
(צילום: עוז מועלם)
זוסמן מרחיבה כי על אף שינויי החוקה והניקוד, העובדה שהיא דוגלת בתרגילים ברמת קושי גבוהה עדיין מציבה את הספורטאיות שלה בטופ העולמי. לדבריה, אשרם בעבר הפנימה את השינויים בדרגות הקושי ביום אחד, ואילו אטמנוב הייתה זקוקה לשבועיים.
דריה, את זוכרת את הרגע שבו פגשת את איילת לראשונה?
"התאמנתי באולם של האגודה בראשל"צ כשזה קרה. הייתי מתאמנת על התרגילים, ואיילת הייתה מגיעה עם לינוי לאימון השני של היום. הייתי אז בת עשר".
זוסמן: "אני זוכרת ילדה מדליקה, מגניבה וקטנה. חיברתי לה תרגילים מאוד קצביים בגלל הזריזות שאיפיינה אותה. לא משנה מה הייתי שמה לה בתרגיל - היא הייתה מתעקשת לבצע אותו. מגיל קטן רעיה אירגו (מאמנת במועדון בראשל"צ) אמרה לי שדשה היא כמו פרח. תשקי אותה והיא תפרח. אז זה מה שאני עושה".
החיים סביב ההתעמלות דומים קצת לעבודה עם מכשיר הסרט. אטמנוב חייבת תמיד להיות בתנועה, כמעט לא לעזוב, להישאר ברוטינת סדר היום שלה. "אני קמה, אוכלת ארוחת בוקר, נוסעת לאימון ראשון. אחריו יש ארוחת צהריים, הפסקה ואימון שני. אני חוזרת הביתה, אוכלת, מתקלחת והולכת לישון בסביבות השעה עשר", מספרת אטמנוב.
יש איזשהו רגע קשה שהיווה סוג של משבר בקריירה שלך, שעליו התגברת?
"תמיד יש תקופות קשות יותר, אבל יש את האנשים שעוזרים, במיוחד רעיה שתמיד תומכת, עוזרת ומייעצת לי. גם להיפצע זה חלק מהספורט, כולם נפצעים בסופו של דבר. עבדתי עם הפיזיותרפיסטית של הנבחרת, נטלי ברטלר, בתקופת הפציעה ויש לי תרגילים לשיקום. זה קשה, אבל באופן כללי אין משהו ספציפי ששבר אותי".
זוסמן: "דריה מיניאטורית (1.55 מטר) ועלולה להיפצע בכל רגע. היא שומרת על הגוף שלה. עניין הגובה בא לטובתה, הופך אותה ליותר זריזה. הפרופורציות הגופניות שלה פשוט מושלמות, אף אחד לא רואה שהיא קטנטונת. יש לה כוח רצון אדיר, בשביל המשפחה שלה, האנשים שקרובים אליה, האיגוד, אני. היא רצתה להראות את עצמה באליפות אירופה, שהיא מסוגלת לעשות את הכי טוב שלה. היא לא ידעה שהיא תזכה בזהב, היא לא יודעת גם מה המתחרות שלה עושות תוך כדי התחרות, אבל היא נלחמה כל יום מחדש.
"יש לי עוד משהו לספר על מה שקרה באליפות אירופה פה בישראל: זה לא משבר, אבל זו פעם ראשונה שדריה התמודדה עם בדיקת סמים. הבדיקה הייתה עד חצות והיא הייתה צריכה לקום בארבע וחצי לפנות בוקר להתכונן ליום התחרות הבא, הגמרים היו בבוקר. כל התחרות היא שתתה קפה כדי להחזיק ערה, והיא עדיין עשתה בגמרים שלושה תרגילים בלי נפילות. זה מדהים".
באיזה שלב מקבלים את היכולת להסתכל רק על עצמך ועל הביצועים שלך?
"מגיל קטן אמרו לי את זה בבית, לא בהכרח בהתעמלות. תמיד אמרו לי: 'תתרכזי בעצמך, לא במה שאנשים אחרים אומרים ועושים'", משתפת אטמנוב. "מתחרות לתחרות אני מנסה כל הזמן לשפר את ההישגים שלי, את מה שעשיתי בפעם הקודמת. אני רואה את הביצועים שלי ולא של אחרות. אני שואפת לבצע את התרגילים בצורה הכי טובה, בלי נפילות ועד הסוף".
איך את מגיבה לנפילת מכשיר?
"קודם כל, חייבים להמשיך כשמכשיר נופל. המטרה היא לסיים את התרגיל. איילת תמיד אומרת לי שאני לא יכולה לדעת מה אחרות עושות, לכן אני צריכה להילחם עד הרגע האחרון. גם אם נופל, להמשיך כאילו לא קרה כלום".
את חולמת בלילה על המשחקים האולימפיים?
"כן. זאת הבמה הכי גדולה ולשם אני רוצה להגיע. אבל יש עוד זמן, הרבה תחרויות בדרך".
