עבור האוהד הישראלי, האולימפיאדה היא סיפורו של הלוחם הבודד, שנאבק בענפים השונים נגד היריבים, הלחץ והעייפות. אנחנו רגילים לשייט, ג'ודו, התעמלות, ובעיקרון – כל צורת תחרות שמעמידה את הישראלי לבדו מול היריב, בקרב ישיר או במאבק בדרך לקו הסיום.
ספורט קבוצתי באולימפיאדה? אנחנו יודעים שהוא קיים, צופים במשחקים של הדרים-טים בכל הגרסאות ומזפזפים לפעמים לכדורגל וכו', אבל כבר שכחנו איך זה להיות חלק מהסיפור. אחרי הכול, הפעם האחרונה שבה ישראל שלחה נבחרת בענף כדור למשחקים האולימפיים, אלו היו הכדורגלנים של דוביד שוייצר במונטריאול 1976. אבל בטוקיו, אחרי בצורת של 45 שנה, סוף-סוף נוכל לדחוף נבחרת כחול-לבן. ודווקא בבייסבול.
מי שעדיין לא שמע ולא ידע, משפשף את העיניים מהמשפט האחרון ולא מאמין, אז כן – לישראל יש נבחרת בייסבול, ועוד באולימפיאדה. הכרטיס הושג לפני שנתיים אחרי סדרת תוצאות מעולה בטורניר הקדם-אולימפי, כולל 1:11 על דרום אפריקה שסגר את הסיפור.
נכון, אולי מדובר בענף שאינו פופולרי במיוחד בישראל, בלשון המעטה, ואין רבים שמכירים את הקבוצות המקומיות שמתחרות בליגה (שלא לדבר על המגרשים) אבל אנחנו בהחלט על המפה – ו-24 השחקנים שיעלו על המטוס לטוקיו גם יסייעו בהפיכת המשלחת הישראלית לגדולה בכל הזמנים.
מצד אחד, ישראל מדורגת במקום ה-24 בעולם, ותתחרה מול כוחות מבוססים, כמו ארה"ב ודרום קוריאה. מצד שני, רק שש נבחרות ישתתפו בטורניר האולימפי, בענף שחזר למשחקים לראשונה מאז 2008 בזכות הפופולריות העצומה שלו ביפן, כך שאחוזי הסיכוי למדליה גבוהים יותר מאשר בכל ענף אחר. הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על המסע המופלא.
מהחלום הגדול ועד האולימפיאדה
נקודת המפנה של הנבחרת, הן מבחינת ההצלחה והן מבחינת התפיסה (שני אלמנטים שהולכים יחד במקרה הזה), הגיעה ב-2017. מאז הצטרפותה להתאחדות הבייסבול האירופית ב-1995 ועד אז, היא לא הצליחה להתפתח באופן רציני, וסבלה מהכישלון בהקמת בסיס איכותי לאורך זמן בפעילות קבוצות בארץ. עם זאת, לאורך כל הדרך הייתה התקדמות עקבית, גם אם לא זכתה לסיקור נרחב, והמשוגעים לדבר שמרו על הגחלת וסירבו לוותר על הרעיון של "בייסבול ישראלי".
ב-2013 ישראל כבר הגיעה לגמר מוקדמות אליפות העולם, שם הפסידה לצרפת, אבל לאליפות הבאה כבר נכנסה בגדול – ובבכורה שלה במעמד סיימה במקום השישי המכובד, כולל ניצחון על נבחרת קובה ושלל כוכביה. הסוד היה הפיכה לאכסניה פופולרית עבור שחקני בייסבול אמריקאים בעלי שורשים יהודיים, שהאפשרות לשחק במפעלי נבחרות בינלאומיים קרצה להם.
נשיא איגוד הבייסבול הישראלי, פיטר קורץ, שמשמש גם כמנהל הטכני של הנבחרת, החל להפוך את החלום למציאות, כאשר הוא ואנשיו פעלו ללא לאות לאיתור שחקנים כאלה. בזכות התוצאות שהפכו את ישראל לשחקנית מרכזית בענף, היה קל יותר לשכנע שמות איכותיים להצטרף לפרויקט – וקורץ נעזר בעובדה שהחוקים מאפשרים לצרף לסגל שחקני חיזוק שזכאים לקבל אזרחות במדינה מסוימת, ולא בהכרח קיבלו אותה. בדרך זו פועלות נבחרות אירופיות מובילות רבות, כמו איטליה והולנד, שפונות לשחקנים מארה"ב שהשורשים שלהם קשורים למדינות.
לצד זאת, בישראל ידעו שבאולימפיאדה החוקים שונים ורק בעלי אזרחות יכולים לייצג מדינה, וכך פעל במשך שנתיים כדי להשיג לשחקני החיזוק אזרחות ותעודת זהות כחולה. וכך קובצו להם 24 השחקנים.
קורץ והמאמן אריק הולץ רצו לשמור על המשכיות, ובדיוק מחצית משחקני הסגל לטוקיו, 12 במספר, שיחקו עם הנבחרת גם באליפות העולם לפני ארבע שנים. בו בזמן, לראשי הנבחרת תמיד היה חשוב שגם שחקנים ילידי ישראל יהיו חלק מהסגל, כדי לתת סיכוי למקומיים ולתת להם ייצוג, ובכל התחרויות הגדולות שותפו גם "צברים". בטוקיו נראה את המגישים אלון ליישמן ושלמה ליפץ, שחקן השדה אסף לוונגרט והתופס טל אראל.
ליישמן, יליד קיבוץ גזר, שעבר לשחק בארה"ב אחרי הצבא ונמצא שם כבר עשר שנים, אומר: "אין יותר מדי לחץ להביא מדליה, אני פשוט רוצה לבוא מוכן ולראות מה יקרה, אבל אנחנו בהחלט מאמינים שיש סיכוי טוב. ההעפלה לטוקיו עשתה טוב לענף בארץ, וזה הפך לספורט הרשמי בגזר. אני מקווה שזה יימשך כך בכל בארץ, בתקווה שבייסבול ימשיך להיות ענף אולימפי והדור הבא בארץ כבר ידע מה זה".
מה היתרון שלנו על הנבחרות האחרות?
"אני חושב שכל הקבוצות שוות מבחינת הכישרון, אבל מה שיש לנו זו העובדה שאנחנו מכירים אחד את השני ושיחקנו יחד. כל יתר הנבחרות כוללות סגלים חדשים לגמרי, בעוד ישראל היא קבוצה מאוחדת".
שחקן הנבחרת מיץ' גלייזר מחזק את הדברים: "כשמדברים על כימיה קבוצתית, זה מה שיש לנבחרת שלנו. יש אצלנו אנרגיה מיוחדת. זה לא משנה מה השם על הגב, אלא מה שיש על החזה. המטרה העיקרית שלנו היא לנצח עבור ישראל ולא עבור עצמנו. מה שחשוב לנו זה לשחק יחד, לתמוך אחד בשני, לחשוב בצורה חיובית, כשהאנרגיה שיש לנו ביחד מאפשרת את זה. זה מה שהנבחרת הזאת הציגה בעבר, וזה מה שאנחנו מקווים להציג בטוקיו".
חזרו מפרישה בשביל האתגר
כאמור, היהודים האמריקאים היו אלה שנתנו את הדחיפה להצטיינות והפכו את הסגל לכוח משמעותי. בחלקם, מדובר בשחקנים צעירים שעדיין מנסים לפרוץ לליגה המקצוענית בארה"ב (MLB), אך רבים מהם הם שמות ותיקים בשנות ה-30 לחייהם, שכיכבו בליגה בעבר ושמחו לקבל את הבמה של הנבחרת כדי לשחק שוב ברמה גבוהה. יש ביניהם שחקנים שכבר ויתרו על הקריירה ופרשו מבייסבול, אך חזרו לפעילות בעקבות הפנייה של האיגוד הישראלי.
כך למשל המגיש ג'ון מוסקוט (29), יליד קליפורניה, ששיחק במשך עונה אחת בליגה הבכירה במדי סינסינטי, עבר בקבוצות משניות בהמשך והחליט לסיים את הפרק המקצועני בחייו לפני שנתיים וחצי. עם זאת, הוא המשיך לשחק בנבחרת, התאהב בישראל (האיגוד דאג להביא לארץ את השחקנים האמריקאים כדי שילמדו עליה וירגישו קרובים יותר) ומתכוון להתגורר כאן בעתיד. מוסקוט דיבר בעבר על הקשר החזק שלו ליהדות ולישראל, היבט שאותו הזכירו רבים מהשחקנים: "אנחנו משחקים עבור משהו גדול יותר מאיתנו. חשוב לי להיות בנבחרת. אנחנו מייצגים מורשת ותרבות עמוקות, ואת התחושות של ילד יהודי שרוצה להפוך לספורטאי".
זו נקודה חשובה: אמנם לא כל השחקנים בנבחרת חולמים על עלייה, אבל בניגוד לביקורות שהושמעו בשנים האחרונות על כך שהנבחרת לא מייצגת באמת את ישראל, חשוב לציין שהשחקנים מקפידים על מתן זהות לאומית לסגל – עם הקמע בדמות היהודי המסורתי המכונה "מענטש און דה בנץ'", דגלי ישראל וכיפות עם מגן דוד. ייצוג ישראל והיהדות בוער גם באלה שמרכז חייהם בארה"ב. חלקם חגגו בר מצווה והקפידו על ארוחות שבת, חלקם התחברו לשורשים הרבה יותר עם ההצטרפות לסגל.
ישנם עוד שמות מסקרנים, כמו המגיש אריק ברודקוביץ, בוגר אוניברסיטת ייל שמתפרנס גם כיועץ השקעות בחברת גולדמן סאקס, או דני ולנסיה, יהודי ממוצא קובני שעבר שנים מוצלחות ב-MLB. ג'וש זייד הוא מדריך הגשות מומחה שמצליח בתחום, הוא פרש לפני שלוש שנים, אבל בנבחרת יש לו מקום שמור בתור מישהו שנמצא איתה מאז 2012, ועדיין נחשב לדמות משפיעה. אבל ההישג הגדול ביותר של הנבחרת לקראת טוקיו היה צירופו לסגל של איאן קינסלר.
החובט האדיר כבר בן 39, אבל הוא השם המרשים ביותר ששיחק במדי נבחרת ישראל. קינסלר הופיע ארבע פעמים במשחק האולסטאר – שאליו נבחרים השחקנים הטובים ביותר ב-MLB – שיחק תפקיד בזכייה של בוסטון רד סוקס באליפות ב-2018, ולפני שהחליט לעבור לייצג את ישראל, הופיע במדי נבחרת ארה"ב באותה אליפות עולם ב-2017 – וזכה עם האמריקאים בזהב.
קינסלר, שפרש ממשחק פעיל ב-2019, היה בעבר על הפרק מבחינת האיגוד, אבל המהלך מעולם לא יצא לפועל. הנושא תפס תאוצה רק בשנתיים האחרונות, קינסלר קיבל אזרחות במרץ, וכעת יהיה הכוכב הבולט של הנבחרת.
על הנייר זה נשמע מוזר – אבל גם שחקנים שפרשו, או כאלה שמשחקים בליגות המשניות בארה"ב, מהווים חיזוק איכותי מאוד. הרמה ב-MLB גבוהה במיוחד, ומעטים משחקני הבייסבול האמריקאים מצליחים להשתלב בה. ישנם שחקנים מצוינים רבים שמסתובבים בין הליגות השונות שהרמה גם בהן טובה, ואלו שפרשו והשתלבו בסגל מביאים איתם ניסיון ויכולת שלא הלכה לאיבוד, וחוזרים לכושר בעבודה מאומצת בנבחרת. מעבר לכך, ארה"ב, למשל, לא מגיעה עם הכוכבים הגדולים בעולם, מאחר שהם מצויים בעיצומה של עונת ה-MLB.
"אני יהודי וציוני גאה"
הנבחרת קיימה מספר משחקי הכנה בניו-יורק לפני היציאה ליפן ב-21 ביולי. מסלול מפרך, אבל המאמן הולץ מספר שהנבחרת בטירוף מוחלט: "היו לנו שנתיים של הכנות ושל המתנה, וכולם מתרגשים ובאים עם אנרגיות גבוהות. אנחנו כבר רוצים לעלות על המגרש לשחק".
מה האתגר הכי גדול שמחכה לכם?
"הדבר העיקרי שאני חושב עליו זה שמירה על הבריאות של השחקנים, לצד שמירה על מצב פיזי מנטלי ברמה אופטימלית. לא יהיה קל להתנהל עם הפרוטוקול של הקורונה והדברים שעוד צפויים לנו".
ומבחינה מקצועית? בשלב הבתים מחכות ארה"ב ודרום קוריאה.
"ממש לא מעניין אותי מי היריבות שלנו, אנחנו נגיע מוכנים, לא משנה מי זה יהיה. הבחורים שלי לא מפחדים מכלום. אנחנו חושבים על הבייסבול שלנו, ואיך לא להתאכזב כשדברים לא הולכים. אנחנו נשחק מול הנבחרות הטובות בעולם, אבל אני אוהב להיות במקום שבו אנחנו נמצאים, בתור אלה שמגיעים מתחת לרדאר. יש נבחרות שהלחץ עליהן עצום, כמו יפן וארה"ב, בעוד אנחנו נגיע ונעשה את מה שאנחנו יודעים לעשות".
מה זה בשבילך לייצג את ישראל?
"בשבילי זה הדבר הכי חשוב, משהו מבורך ומדהים. גדלתי בניו יורק, בבית לא דתי, אבל אני יהודי וציוני גאה. האהבה שלי לישראל גדולה. כשאני עומד על הקווים ומושמעת 'התקווה', אני מאוד גאה בכך שאנחנו עושים את זה עבור ישראל ועבור כל היהודים בעולם. אני צריך להרגיש את האנרגיה מישראל, אני צריך לדעת שהישראלים מאחורינו כדי שנגיע ונעשה את זה עבור המדינה".
ההשתתפות באולימפיאדה תעזור לפיתוח הענף בישראל?
"כל מה שאנחנו עושים כרוך בתהליך, בהתרגשות, במבט לעתיד שאנחנו מנסים לבנות. מה שאנחנו מנסים לעשות זה להראות לכל הילדים הישראלים שיום אחד הם יכולים לשחק בייסבול באולימפיאדה. בשבילי, לא משנה לי אם אריק הולץ מופיע בעיתון או בחדשות, כל עוד הבייסבול הישראלי יתפוס מומנטום. הצמיחה עקבית, והגענו כבר ל-4,000 ילדים שמשחקים בייסבול בארץ. זו המורשת שאני משאיר אחריי, ילדים שלא ידעו מה זה בייסבול ועכשיו הם חלק מהענף ואוהבים את המשחק".
סיכוי גדול למדליה היסטורית
כזכור, אתמול היו שחקני הבייסבול של ישראל במוקד אחרי שהחליטו לצלם סרטון שבו בדקו את עמידותה של אחת המיטות בחדרים בכפר האולימפי. אחרי שתשעה שחקנים קפצו עליה היא נשברה. הישראלים בחרו לעלות את הסרטון לרשתות החברתיות והוא הפך במהירות לוויראלי.
אותו סרטון גרם למבוכה גדולה במשלחת, והמנהל המקצועי של הנבחרת, פיטר קורץ, זומן לשיחת הבהרה אצל ראשי המשלחת, שאחריה השחקנים התנצלו על התקרית.
בואו נחזור רגע לעניין המדליה. חצי מהנבחרות המשתתפות בטורניר האולימפי, 3 מבין 6, יסיימו עם מדליה – סיכוי מדהים לזכייה. עצם ההעפלה של ישראל למשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 נחשבה להישג מדהים בקנה מידה עולמי, אבל עם האוכל בא התיאבון, ואי אפשר להתעלם מכך שמדליה נמצאת בהישג יד.
שיטת המשחקים המוזרה היא זו שמחזקת את הסיכויים של כל המשתתפות, ונותנת הזדמנויות נוספות גם אחרי הפסדים. המארגנים יצרו טורניר יוצא דופן, שבמהלכו יתקיימו 16 משחקים. ישראל תפתח מול ארה"ב ודרום קוריאה שהוגרלו מולה בבית המוקדם, כאשר בבית המקביל ישחקו יפן, מקסיקו והרפובליקה הדומיניקנית. הקבוצה שתסיים ראשונה תעלה ישירות לסיבוב השני, והשאר יוצלבו זו מול זו. המפסידות בשני משחקים אלה לא ייצאו מהתמונה ויעברו לשלב ניחומים, שממנו ניתן יהיה להמשיך להתקדם למשחקים על המדליות.
כל אחת מחמש הנבחרות הנוספות בטורניר האולימפי מגיעה ממדינה שחיה ונושמת בייסבול. בחלקן, מדובר בענף האהוב ביותר. יש להן בסיס של שחקנים לבחור מהן ומסורת של הצלחות וטיפוח כוכבים. אבל מבחינת ישראל, המסורת יכולה להתחיל להיבנות בטוקיו. מדליה אולימפית, או אפילו הופעה מתוקשרת מוצלחת, יכולה ליצור מהפך בענף בארץ ולהביא לצמיחה מאסיבית בכמות השחקנים הפעילים והקבוצות. כבר כיום נבנים בארץ שני מגרשי בייסבול חדשים, כולל אחד ברעננה שנמצא על סף השלמה, כך שהאולימפיאדה נראית כמו נקודת הפתיחה למשהו טוב בבייסבול הישראלי, ולא רק הבלחה או קוריוז.
