זה נשמע אולי כמו עוד החלטה משעממת, אבל היא עלולה לטלטל את הכדורגל העולמי בצורה שלא הכרנו.
בית המשפט לצדק של האיחוד האירופי בלוקסמבורג פסק בשבוע שעבר כי כמה מחוקי ההעברות של פיפ"א אינם עומדים במבחן החוק האירופי. הפסיקה מתייחסת לתביעה שהגיש הכדורגלן הצרפתי לסאנה דיארה לפני עשור. לאחר שנה שבה שיחק בשורותיה, לוקומוטיב מוסקבה ביטלה ב־2014 את החוזה עם דיארה בגלל בעיות משמעת, ופיפ"א קבעה כי על השחקן לשלם למועדון פיצויים בגובה עשרה מיליון יורו. דיארה סירב. הבעיה הייתה שלוקומוטיב דרשה מכל קבוצה שתחתים אותו לשאת בחוב כלפיה. מועדונים רבים סירבו לקחת חלק בעסקה הזו, כולל שרלרואה הבלגית שכבר חתמה איתו על זיכרון דברים. בית המשפט לבוררות בספורט (CAS) תמך בהחלטת פיפ"א והשעה את השחקן ל־15 חודשים.
במשך עשור נלחם דיארה בהחלטה, כשהוא דורש שגם על שחקני כדורגל יופעל החוק לפיו לעובדים יש את הרשות לחפש מקום עבודה במדינה אחרת באיחוד האירופי, ללא הגבלות. בשבוע שעבר החליט בית המשפט שמסע הצלב של דיארה היה צודק. "החוקים הנוכחיים של פיפ"א מגבילים את יכולתם של שחקנים למצוא קבוצה חדשה לאחר ביטול חוזה באופן חד־צדדי, פוגעים בחופש התנועה, בחופש העיסוק ובתחרות בין המועדונים", קבע בית המשפט. "כל החוקים הללו מנוגדים לחוקי האיחוד האירופי".
על פניו, ההחלטה צריכה לקבל תשואות מצד כל מי שכדורגל יקר לליבו. כל פסיקה נגד פיפ"א – הגוף המסואב, צמא הכסף, בעל הרעב התמידי לשליטה בכל מה שקורה בענף – היא החלטה טובה, בעיקר כשהיא נותנת יותר כוח לשחקנים. בית המשפט הציב תמרור "עצור" בפני פיפ"א: פה, בעולם החוק של האיחוד האירופי, הטלת סנקציות על שחקן שמחליט לצאת מוקדם יותר מהחוזה שלו – אינה דבר קביל.
אבל לצד הכמעט נאיבי הזה של המטבע יש גם צד שני: הוא יכול לשמוט את הקרקע מתחת לאופן שבו מתנהלים היחסים בין שחקנים לבין קבוצות, ונותן כוח נוסף לא רק לשחקנים אלא גם למנהלים האישיים ולסוכנים שלהם. החוזה שעליו חתם השחקן עם המועדון הוא רק פיסת נייר חסרת משמעות, אם השחקן מחליט שלא מתאים לו להישאר בקבוצה – מכל סיבה שהיא. גם אם מתנגדים לכל מה שפיפ"א מייצגת, קשה להרגיש בנוח עם פסיקה שהופכת את המועדונים לקורבנות קלים לסחיטה. שחקנים יוכלו לעזוב את הקבוצות שלהם ללא חשש מהשלכות משפטיות, ובעיקר תהיה פגיעה עצומה בקבוצות קטנות שמתמחות בטיפוח שחקנים ומכירתם למועדונים גדולים יותר.
3 צפייה בגלריה
גרם לרעידת אדמה בשוק ההעברות. דיארה
(צילום: Thananuwat Srirasant/Getty Images for ICC)
חוק בוסמן 2
קשה לא להיזכר מיד ב"חוק בוסמן" שטילטל את הכדורגל העולמי ב־1995 וקבע כי שחקנים בתוך האיחוד האירופי יוכלו לעבור בצורה חופשית בתום החוזה וביטל מכסות על שחקנים זרים. בניגוד לז'אן מארק בוסמן, שעל שמו נקרא החוק המונומנטלי, דיארה עבר במועדונים גדולים בקריירה, בהם ארסנל, ריאל מדריד וצ'לסי, ורשם 34 הופעות בנבחרת צרפת. דיארה, מוסלמי אדוק, אף שותף במשחק הידידות בין צרפת לגרמניה ב־2015 שבמהלכו התרחשה מתקפת טרור איסלמית בפריז – שבה נרצחה בת דודתו. ועדיין, דיארה, שפרש מכדורגל ב־2019, יהיה זכור, כמו בוסמן, בעיקר כמי שגרם לרעידת אדמה בשוק ההעברות.
"זה חוק בוסמן 2", הגיב להחלטה ז'אן לואי דופון, עורך דינו של דיארה ומי שהיה מעורב גם בחוק בוסמן. יש לציין שהפסיקה הנוכחית, שהיא לחלוטין פרו־שחקנים, מגיעה כשבין פיפ"א, בעלי הקבוצות והשחקנים מתנהלת מלחמה קרה בנושא מספר המשחקים בעונה. מצד שני, בית המשפט הכיר בחשיבות יציבותם של סגלי הקבוצות, ולכן אין מניעה שפיפ"א תקבע הוראות שמטרתן להבטיח כי שחקנים לא יעברו קבוצות חדשות לבקרים.
פיפ"א נענשת פה קשה על שיכרון הכוח שלה. לדרוש משחקן לעמוד בחוזה שלו זה דבר אחד. לדרוש מקבוצתו החדשה (בעיקר אם לא פיתתה אותו לנטוש את החוזה) לשלם עבור העונש שהוטל עליו זה צעד אחד רחוק מדי. הבעיה של פיפ"א היא לא רק מעבר הכוח לידיהם של השחקנים, אלא שהפסיקה יכולה לגרום לשחקנים רבים לתבוע אותה בטענה שהחוקים שלה מנעו מהם חופש תעסוקתי ופגעו בשכרם.
שיעור במגבלות הכוח
3 צפייה בגלריה
כרטיס צהוב לארגון בראשו הוא עומד. נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו בטקס The Best של פיפ"א
(רויטרס)
נאמנות למועדון היא רעיון רומנטי שנמצא כבר עם רגל וחצי בקבר. הפסיקה של בית המשפט קוברת אותו לחלוטין. היא מכניסה את שוק ההעברות למערבולת, ואת בניית קבוצה לטווח של יותר מעונה אחת למשהו כמעט בלתי אפשרי. יש לרודרי חוזה לחמש שנים במנצ'סטר סיטי? אז מה. זוכרים את הקלישאות לפיהן אף שחקן אינו גדול יותר מהמועדון? תשכחו מהן. היום כל שחקן גדול יותר מהמועדון.
מדובר בצעד אבולוציוני שאמור לחבר בין עולם הכדורגל לעולם התעסוקה באופן כללי. כדי לחפות על ההפסדים שלהם בעקבות חוק בוסמן, מועדונים החלו למכור שחקנים עוד בתקופת החוזה שלהם, כדי להרוויח כסף. בית המשפט לא עוצר את התופעה הזו, אלא החליט שגם לשחקן קיימת הזכות לעשות אותו מהלך. בית המשפט אמר בבוטות, אבל בשפה משפטית מעודנת, שחוקי פיפ"א קיימים בעולם מקביל, שלא קשור לחוקי התעסוקה בעולם האמיתי. בית המשפט הוציא לה כרטיס צהוב ודרש ממנה לכתוב מחדש את כל חוקי ההעברות בצורה מותאמת לחוקי האיחוד האירופי, כולל מחיקת החוק לפיו הקבוצות החדשות יהיו מחויבות להוכיח כי לא פיתו את השחקן והדרישה שגם הן יהיו אחראיות לחוב של השחקן. בית המשפט, בסופו של דבר, לימד את פיפ"א שיעור חשוב ומעט קיצוני לגבי מגבלות הכוח והמונופול.
החליפות בפיפ"א, נשיאי המועדונים ובעלי הקבוצות הם בדרך כלל אנשים שמרנים, אולד סקול. הם לא סובלים מילים כמו "כאוס" או "אנרכיה". החלטת בית המשפט היא התפרצות הר געש ורעידת אדמה עצומה בעת ובעונה אחת, בוסמן על ספידים, ועלולה לבטל כליל את כל נושא תשלומי המעבר בין קבוצות. החלטה שתכריח את החליפות לג'נגל בין כאוס לאנרכיה.
