בטקס האזכרה ה־49 ליד אנדרטת י"א חללי מינכן שנערך בקיץ בת"א, הרגיש איל שפירא שהוא לא יכול לשתוק יותר. זה קרה אחרי ששר התרבות והספורט חילי טרופר הודיע כי ממשלת ישראל הזמינה את נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומאס באך הגרמני, לביקור בארץ. "איבדתי את אבא שלי, היו אחראים לאסון שקרה לי, ולא אשקוט עד שהגרמנים יכירו בכך", אומר בזעם כבוש בנו של מאמן האתלטיקה עמיצור שפירא ז"ל.
ב־5 בספטמבר תקיים ממשלת בוואריה טקס לציון 50 שנה לטבח הבלתי נתפס במינכן, שאליו הוזמנו בני משפחות החללים. בין הנוכחים יהיו ראשי ממשלות גרמניה ובוואריה, נשיא המדינה, שרים מממשלת ישראל, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי באך וראשי הוועד האולימפי הישראלי.
שפירא (65), שעוסק בחינוך ובפעילות אקטיבית עם בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים, ישתתף כמובן באירוע, וגם שם אינו מתכוון להבליג. "זו תהיה ההזדמנות האחרונה לשוב ולהציף את הנושא", הוא מסביר. "בטקס היובל ינאמו המכובדים, כולם יודו לכולם, ואחר כך העניין ייקבר. זו מילה קשה, אבל חובתנו להילחם ולקבל תשובות למען הדורות הבאים. הגרמנים הקימו אתר הנצחה, הוועד האולימפי טוען 'הזכרנו את החללים בטקס הפתיחה בטוקיו', אבל אסור לקבל את הדברים האלה, זה אפילו ציני".
בספטמבר 1972 הוא היה בן 15 וחצי, תלמיד כיתה י' בתיכון בפ"ת. "הייתי נער גאה מאוד באביו, שמייצג את המדינה באולימפיאדה. אני זוכר שאמא באה לבית הספר, והוציאו אותי מהכיתה. הבנתי שמשהו קרה. אמא אמרה שחטפו את אבא ועוד אנשים במשלחת, ונצמדנו לרדיו. כל הזמן זרמו ידיעות על משא ומתן, ודרישה של המחבלים לשחרור כ־230 מחבלים מבתי הכלא בארץ. אנחנו, בני המשפחות, אמרנו 'לא, מה פתאום לשחרר מחבלים?'. אתה לא נכנס בכלל לעניין שיכול לקרות מזה אסון.
"אחרי חצות פורסמה ידיעה שבני הערובה שוחררו. אני זוכר שפתחנו בקבוקי שמפניה והלכתי לישון. בבוקר קמתי מוקדם, ואז אני שומע את החדשות של שבע. נאמר שם שכולם נרצחו. איש לא טרח להודיע לנו. על הרצח שמענו ברדיו. המעבר הזה, בין ללכת לבית הספר מאושר לבין האסון הנורא, הוא בלתי ניתן לתיאור".
מאז אתם מבקשים תשובות?
"בהחלט, לא פעם, העלינו שאלות. אני ואחי עוז פנינו גם לוועד האולימפי שלנו, ובמפגשים השנתיים גם לנציגים מגרמניה ומהוועד הבינלאומי. אני זוכר שאלכס גלעדי ז"ל, שסיקר את המשחקים כעיתונאי, היה תמיד בין אלה שדחפו לחקר המחדל. אחר כך הוא נהיה בכיר בוועד הבינלאומי, והתנגד לאזכור הי"א בטקס הפתיחה. לא פעם היו לי התנצחויות איתו בנושא".
ותמיד היה ברקע עניין הפיצויים.
"נכון, ממשלת גרמניה נתנה כמה מאות אלפי שקלים לכל אחד מהשארים, לפי מפתח שנקבע לאלמנות וליתומים. לאורך השנים הרגשתי שיש איזה איום – 'אם לא תשתקו, לא תקבלו את הכסף'. בשבילי התשובות לא פחות חשובות מהכסף. הגרמנים לא לקחו אחריות מעולם. גם אם אין לכם תשובות, תגידו".
לאילו תשובות אתה מצפה?
"לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שהטיפול שלהם נועד לכישלון מלכתחילה. לא יכול להיות שאם יש שמונה מחבלים, תציב מולם רק ארבעה־חמישה צלפים, ולא ייתכן שתיקח יחידה שלא מתאימה לאירוע בשום פרמטר. חמישה מחבלים נהרגו, נתפסו שלושה. פחות מחודשיים אחר כך השתלטו מחבלים על מטוס של חברת לופטהנזה הגרמנית, ואחרי משא ומתן קצר שוחררו הנוסעים תמורת שחרור שלושת המחבלים שנתפסו. גרמניה השתחררה לכאורה מאחריות על המרצחים, ואתה לא מבין ולא יודע למה".
ואיך התנהלה הממשלה שלנו?
"יש לנו שאלות גם לממשלת ישראל. הייתה כל הזמן תחושה שלפוליטיקאים יותר חשוב לשמור על הקשרים עם מערב גרמניה. אני זוכר פרסום שלפיו ישראל שאלה את הגרמנים למה לא מפסיקים את המשחקים אחרי הרצח, ואחת התשובות הייתה שאין לטלוויזיה שם מה לשדר".
"מיישרים קו עם התרמית"
הצד ששפירא מרגיש פחות נוח לדבר עליו הוא הוויכוח העקרוני עם שתי הנשים שעמדו בראש המאבק של משפחות החללים, אילנה רומנו ואנקי שפיצר, האלמנות של מרים המשקולות יוסף רומנו ומאמן הסיוף אנדריי שפיצר. "בשנים הראשונות הייתי בתיכון, ורק אחרי אטלנטה 1996 נכנסתי באופן פעיל לעניינים, כי לשם הוזמנו היתומים. אילנה ואנקי דיברו בטקס שערך הוועד הבינלאומי, ואני אמרתי שמגיעות לנו תשובות. היה על זה ריב לא קטן, אבל התעקשתי. 'סליחה, גם לנו היתומים מותר לדבר'".
ומה עם שאר בני המשפחות?
"כל אחד והדרך שלו להתמודד. אתה לא מצפה שכולם ירצו לפתוח את הפצעים. במשפחה שלנו, העמדה תמיד הייתה שלכל אחד מותר לומר את אשר על ליבו. אחרי טקס הפתיחה בטוקיו, העימות התחדש".
למה?
"אני בכלל לא ידעתי שאילנה ואנקי טסו ליפן. הן הוזמנו על־ידי באך כנציגות הי"א, ולכן היו צריכות לעדכן ולשאול אותנו אם יש איזה מסר שנרצה להעביר. זה לא קרה".
צפית בטקס הפתיחה בטוקיו?
"לא, כי לא ידעתי שיהיה משהו. ואז שמעתי דיווח שסוף־סוף עמדו דום לזכר הי"א, ומיד שלחתי לכל אחת מהן הודעה 'כל הכבוד'. רק מאוחר יותר ראיתי את השידור החוזר, והבנתי שהוליכו אותנו שולל. הזכירו את המתים מקורונה והעובדה שהאולימפיאדה נערכה ללא קהל, דיברו על כל הספורטאים שמתו במהלך המשחקים, ועל הדרך גם על חברי המשלחת מישראל למינכן 1972 ש'כבר אינם עימנו'. זהו, בלי שמות הנספים, מספרם, והדרך המזעזעת שבה נלקחו חייהם. הוועד האולימפי אינו מוכן לומר בצורה ברורה שבאולימפיאדת מינכן התבצע רצח. כמי שאבא שלו נרצח, וחי פה, ומשרת במדינה, אתה פשוט לא יכול לשתוק".
"הזכירו את המתים מקורונה, דיברו על כל הספורטאים שנפטרו במהלך המשחקים, ועל הדרך גם על חברי המשלחת מישראל למינכן 1972 ש'כבר אינם עימנו'. זהו, בלי שמות הנספים, מספרם, והדרך המזעזעת שבה נלקחו חייהם. כמי שאבא שלו נרצח, אתה פשוט לא יכול לשתוק"
אבל בוועד האולימפי שלנו, שר הספורט, התקשורת, כולם התלהבו מהמחווה של באך.
"וזה מה שמכעיס שבעתיים. בטקס ליד האנדרטה בת"א, כל הדוברים אמרו: 'איזה יופי, הוועד הבינלאומי הזכיר את הי"א בטוקיו', וראשי הוועד האולימפי שלנו היללו את באך. כולם מיישרים קו עם התרמית הזו. אבל תקשיבו לטקסט שנאמר שם. להגיד שי"א הנרצחים הוזכרו זה שקר. פשוט ניפנפו את עניין הרצח מהדלת האחורית. מישהו מהדור הצעיר ששמע את הדברים, יכול היה להבין מהטקס מה קרה במינכן? ברור שלא. זה נוסח שערורייתי ומזעזע. הלבנת הפשע הנורא, ועל זה עוד כולם פה אסירי תודה".
פנית לשר טרופר, מה הוא ענה?
"כתבתי ולא זכיתי לתשובה. גם ללשכת הנשיא יצחק הרצוג, פעמיים, ולא נעניתי. אנקי אמרה לי 'הגרמנים לקחו אחריות'. עניתי לה 'מה פתאום?', ולמען הסר ספק שלחתי מייל לשגרירת גרמניה בישראל ושאלתי: 'לקחתם או לא לקחתם אחריות?'. לא קיבלתי תשובה".
המכתב המרתיח של באך
בין המסמכים הרבים ודוחות חקירה של אירועי ה־5 בספטמבר 1972, שולף שפירא מכתב שצריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שהוא אמיתי. מדובר בתשובה ששיגר באך, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, לשושנה שפירא, אשתו ואם שני ילדיו של עמיצור ז"ל מנישואיו השניים. גם היא שמעה את הדיווחים על "אזכור החללים" בטוקיו, והחליטה להודות לבאך במכתב אישי, ובו ביקשה גם להמשיך בנוהג הזה בכל טקסי הפתיחה של האולימפיאדות בעתיד. תשובת נשיא הוועד הבינלאומי, שמתפרסמת כאן לראשונה, לא פחות ממדהימה.
"למרות שנשקול את הצעתך", כתב באך לשושנה שפירא, "עלינו לקחת בחשבון כי חזרה על רגע אמוציונלי שכזה עלולה להפחית מערכו ומהשפעתו. אם האזכור יהפוך לחלק שגרתי מהטקס, אנו מסתכנים בכך שהוא כבר לא יהיה מיוחד ומכובד כפי שכולנו היינו רוצים". "זה כל כך מקומם", אומר שפירא. "לא רק שאנחנו צריכים להמשיך לשתוק, אלא שעכשיו רוצים גם לתת לאיש הזה פרס על ה'אזכור' המכובס שהוא אירגן ביפן. לא רק שלא הזכירו את הרצח, באך כבר מבטיח למעשה שאפילו זה לא יחזור באולימפיאדות הבאות. זהו, קברנו את הסיפור הלא נעים, ממשיכים הלאה".
אביך גידל וטיפח את אסתר רוט־שחמורוב. מה עמדתה בנושא?
"אסתר מעדיפה להישאר בצד, ואני מבין אותה. היא ייצגה את המדינה, ומי שמתנגד יוצא בעצם נגד הוועד האולימפי".
מה יהיה בטקס במינכן?
"הם רוצים רק לסמן את ה'וי' ביומן, ועוד על מקרה שלא לקחו עליו אחריות מעולם. עדיין לא קיבלתי תשובות. האם ניסו בכלל להציל אותם? איך המחבלים נכנסו בקלות כזו לכפר למרות שהיו התראות? איפה היו כוחות הביטחון? בני הערובה היו כפותים בשדה התעופה, ואתה לא יודע אם מישהו ניסה בכלל לסייע להם. אלה מחשבות שאתה חי איתן 50 שנה, כל יום, מנסה להבין איך איבדת את אבא, ולמה לא נעשה מה שצריך כדי למנוע את זה".
"שכתוב של ההיסטוריה"
עמיצור שפירא היה בן 40 כשנרצח, במהלך ניסיון החילוץ הכושל של הגרמנים בשדה התעופה הצבאי במינכן. הוא הותיר אחריו ארבעה יתומים. איל ועוז (מנישואיו הראשונים לחיה ז"ל), שי (שהיה בן חמש וחצי בזמן האסון) ושירלי (שעדיין לא מלאה לה שנה) מנישואיו לשושנה.
"אנחנו עוסקים בעניין מאוד עקרוני ברמה הערכית והציבורית", אומר הבן עוז (62), שהתייתם מאביו בגיל 12 וחצי, ולימים הקים את עמותות הספורט "עמיצור", להכשרת ופיתוח הספורט בקרב צעירים. "בוועד האולימפי הישראלי יושבים חבר'ה נחמדים שעושים הרבה דברים יפים, אבל הם שבויים של הוועד הבינלאומי. זה גוף עשיר, שבשביל הכסף מאבד את העקרונות והערכים. הם הרי המשיכו את הביזנס שלהם כשהתרחש שם טבח נורא. כשאיל דיבר בטקס בת"א על מה שקרה בטוקיו, ישבתי לידו, והאמת שגם אני נפלתי בפח. אחרי זה הלכתי לתמליל הטקס, וראיתי שאיל צודק. בכלל לא הזכירו את הרצח. מבחינתי היה עדיף שלא יזכירו כלל את מינכן, מאשר האזכור המביש שהם נתנו. זה שכתוב ושיפוץ של ההיסטוריה".
מה בכוונתכם לעשות בטקס במינכן?
"אנחנו מרגישים שזאת ההזדמנות האחרונה לדרוש תשובות, ואני לא מוכן שמישהו ידבר שם בשמי. לא נסכים שהאירוע במלאת 50 שנה לרצח יהפוך לטיול משפחות חביב, של תודות לגרמנים ולוועד האולימפי הבינלאומי".
אחד הנכדים שיצטרפו לנסיעה הוא עופר שפירא (33), בנו של איל, סטודנט לתואר ראשון בחינוך גופני במכון וינגייט. לפני כארבע שנים עשה קעקוע לזכר י"א החללים על רגלו הימנית.
"זה משהו שחשבתי עליו עשר שנים, על כל הדקויות", מספר עופר. "11 הטבעות לזכר הספורטאים הן לא סימטריות, העיגול קצת חרוך, כדי לייצג את חוסר השלמות של האולימפיאדות. התאריך 5.9 מופיע באותיות רומיות, ומבטאות משהו שעבר אך עדיין משתמשים בו. כנפי העוף הדורס מביעות את הצורך להביט קדימה. כי אם נסתכל רק על העצב, נאבד את המטרה העיקרית של הזיכרון - להסביר ולספר על האירוע, ולהיות חזקים".
ראית את הטקס בטוקיו?
"לא בשידור חי, וכששמעתי על זה – שמחתי. סוף־סוף מזכירים. ואז צפיתי בשידור החוזר. זה היה מעליב".
הוועד האולימפי: "מחבקים את כל המשפחות תמיד"
תגובת הוועד האולימפי בישראל: "בטקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 2020 קיים נשיא הוועד הבינלאומי תומאס באך את ההבטחה האמיצה שנתן לאנקי שפיצר ואילנה רומנו, אלמנות מינכן שהובילו את המאבק בשם המשפחות, והוכרזה דקת דומייה שבה הקריין הכריז באופן ברור שאנו זוכרים את המשלחת הישראלית ממינכן. רגע יוצא דופן ומרגש שלו ציפו המשפחות כל כך הרבה שנים. אנחנו מחבקים את כל המשפחות תמיד, בטח בשנה מיוחדת זו, ונשאף – כמו שעשינו תמיד – לנהל כל דיון בתוך הבית".
אילנה רומנו, מדוע לא עידכנתן את המשפחות לפני הטיסה ליפן?
"גם אני לא ידעתי שאטוס עד יום וחצי לפני ההמראה. היו קורונה ובלגן, ואמרתי שאסע רק אם יהיה שדרוג ביחס לחללים מצד הוועד האולימפי הבינלאומי. תומאס באך דאג לנו לכרטיסי טיסה, ובמלון חיכו לנו שני כרטיסים לטקס הפתיחה. אולי נעשתה טעות שלא כתבנו למשפחות 'מחר אנחנו נוסעות'. אבל כל כך פחדנו שלא יהיה שם כלום. באך עשה המון, מגיע לו שאפו".
הרצח לא הוזכר בכלל בטקס.
"גם אני מאוד רציתי שיגידו שהם נרצחו, אבל יש פה פוליטיקה. אני ביחסים מצוינים עם באך, יש התקדמות, וצריך להגיד תודה".
מבית הנשיא נמסר בתגובה: "בשל תקלה טכנית, הפונה לא קיבל מענה. הנשיא מכיר ומוקיר את סיפורו של עמיצור שפירא הי"ד ויתייחס לפנייה ברצינות בימים הקרובים".
מלשכת שר התרבות והספורט חילי טרופר נמסר: "דקת הדומייה אשר הושמעה בטקס באולימפיאדת טוקיו מהווה התקדמות אדירה בדרך להנצחת י"א נרצחי מינכן. אחרי 49 שנים של התעלמות הם הונצחו לראשונה. תומאס באך הינו ידיד של ישראל ועל כן הוזמן. אנו מקווים כי המפגש עימו יביא להתקדמות נוספת בדרך להנצחה מלאה של הנרצחים. עד כה לא איתרנו קבלת מכתב בלשכת השר. תבוצע עוד בדיקה".
