ישנה מוסכמה שהולכת ותופסת תאוצה ב-NBA, אפילו סטף קרי דיבר עליה, ובפלייאוף האחרון ראינו אותה מתפוצצת ביתר שאת: אולי היו בעבר שחקנים מיתולוגיים וגדולים יותר שהתרוצצו על הפרקט, אבל מעולם לא הייתה בליגה רמת כישרון כזו. כמות עצומה של שחקנים שמסוגלים לבצע מהלכים מדהימים, כאלו שבעבר היו שמורים רק לשכבה העילית של הכדורסלנים הטובים בעולם. זה יכול ליפול עליך מכל מקום, איזה שחקן 9-8 ברוטציה שייכנס לטירוף שלשות או יסיים מהלך בדאנק אחרי סלטה או משהו בסגנון.
המגמה הזו יוצרת שתי תוצאות מעניינות: דרישות הסף להשתלבות ראויה ב-NBA הולכות והופכות גבוהות יותר, צורך בסט יכולות מגוון מאוד שיאפשר להתמודד ברמה הזו, וגם העלאת סף הגירוי. כמו בתחרות ההטבעות שכבר הפכה מעט דלוחה בגלל שאין דרך להמציא מחדש את הגלגל, אנחנו כבר כמעט שווי נפש בצפייה בדברים יוצאי דופן. בגלל זה הכניסה של צ'ט הולמגרן לליגה כל-כך מרגשת - כי בליגה שמלאה בצעירים שאמרו עליהם "דבר כזה עוד לא ראיתם", אז דבר כזה באמת עוד לא ראיתם.
רגע לפני שהכל יתפוצץ
מי שנבחר שני בדראפט הלך לאוקלהומה סיטי ת'אנדר, אחת מהמחבתות הרותחות בליגה. יש שם רמת כישרון צעיר עצומה, אבל המון-המון-המון ילדותיות. הם נמצאים ממש רגע לפני שהכל יתפרץ בבת אחת, ויכול להיות שהתוספת הזו תהיה היין שמבעיר את הרוטב ויוצר כזו להבה שסימנים נשארים על התקרה.
הולמגרן בן ה-20 הסתפק בשנה אחת בגונזגה לפני שנרשם לדראפט, ולא היה צורך ביותר מכך. הדרך הטובה ביותר לתאר אותו היא "מבהיל". שחקן בגודל כזה ועם מבנה כזה לא אמור לדעת לעשות דברים כאלה כל-כך טוב, ועוד מעט ניכנס לעומק של ההגדרות הכלליות האלה. אתם מביטים בו משחק ולא מבינים מה בדיוק קרה הרגע, וזה נכון גם לגבי היריבים שלו.
זה מתחיל בגודל. הולמגרן מתנשא לגובה 2.13 מ', ונראה הרבה יותר מכך. גם מול שחקנים שמתקרבים לגובה שלו, הפורוורד נראה עצום בגלל שמדובר בסוג של אטרייה משודרגת, שחקן עם אורך אינסופי וידיים מתנפנפות לכל עבר בסגנון הבובות המתנפחות שמיטלטלות ברוח. כשהוא על הפרקט נוצרת ההרגשה שהוא עומד לגעת בתקרה ומכסה שטח של שלושה אנשים. בתמונות סטילס ובעמידה רגועה על המגרש כדי לקחת אוויר עם ידיים על המותניים, הוא משדר משהו מעט מגושם, מזכיר קצת בהבעה את קווין מקהייל האגדי, ואז הכדור מוקפץ ורואים 213 סנטימטרים מלאי חן ותנועה חלקה. זה בדיוק מה שהכריע את אליפות העולם לנוער לטובת ארה"ב בשנה שעברה, כשהוא כמובן נבחר ל-MVP של הטורניר.
הזכרנו את הזרועות הארוכות: מוטת הידיים של הולמגרן עומדת על נתון מטורף של 2.31 מ', והיא זו שיוצרת את המטרייה האווירית. כאשר משלבים אותה עם זריזות הרגליים הנדירה לגובה שלו, מקבלים שחקן שסוגר את כל האזור שמתחת לסל. קלטת הביצועים שלו מהקולג' מלאה ברגעים בהם היה נראה שסנטר היריבה עומד לעשות שתי נקודות קלות, ואז הולמגרן הגיע מהצד השני של הצבע וחסם אותו בקלות. עונתו היחידה בקולג'ים הסתיימה עם 3.7 חסימות למשחק, ולצד 9.9 ריבאונדים, מקבלים גבוה איכותי במיוחד.
מוח של כוכב כדורסל, גוף של ילד בתיכון
מה עוד שונה בהולמגרן? המכלול. הוא הרסני בפיק-אנד-רול, ממש מכונה, בגלל הסיבוב המהיר על המקום והכניסה המהירה לסל; יכולת החדירה שלו טובה מאוד, ועם תנועה וזריזות הוא זורק שומרים איטיים ומגיע לטבעת; הוא עדיין לא משתמש בכך כנשק משמעותי – מה שישתנה מיידית ב-NBA – אבל קלע באחוזים טובים משלוש בשנה הבודדה בקולג'ים, 39 בדיוק; הוא מסוגל לצאת גם מחוץ לקשת כדי לשמור צמוד על השחקן שלו, ועם אותן ידיים ארוכות להשיג חטיפות ולסיים בדאנק בריצה; יש לו יכולת מסירה מצוינת והוא לא כופה את עצמו על המשחק, אלא יודע למצוא אחרים; הוא נייד, אינטליגנטי, רובוט כדורסל.
אלו היו הרבה מילים שעדיין לא מספיקות כדי לתאר את תופעת הטבע הזו. אלו דברים ששמעתם בעבר על בחירות דראפט ראשונות שעוררו התרגשות כמו זאיון וויליאמסון, למשל. אז למה אתם קוראים עכשיו כתבה על הבחירה השנייה בדראפט, מישהו ששמו הוכרז אחרי פאולו באנקרו? פשוט מאוד. יש לו גובה של שחקן כדורסל, מוח של כוכב כדורסל, יכולת של ענק כדורסל - וגוף של ילד בכיתה ט'. זוכרים את הדיבורים על כך שדני אבדיה חייב להתחזק לפני שהתחיל את הקריירה ב-NBA? בגיל 19, הישראלי נראה כמו שאקיל אוניל לעומת המבנה של הולמגרן כיום.
בואו ננסה לתת דוגמה שתעזור מעבר למה שרואים בצילומים: הולמגרן שוקל 88 ק"ג בלבד. ה-MVP של ה-NBA, ניקולה יוקיץ', הוא 2.11 מ', 2 ס"מ פחות מהולמגרן, ושוקל 129 ק"ג. פאו גאסול האדיר, שהיה בגובה של הולמגרן, שקל במהלך הקריירה באזור 110 ק"ג. ותחשבו על סופרסטארים אחרים בגבוה 2.13 - דירק נוביצקי, האקים אולג'ואן, פטריק יואינג. באופן מדהים, ישנו כיום שחקן NBA אחד בלבד בגובה 2.13 מ' או יותר ששוקל פחות מ-90 ק"ג. מדובר בכישרון הסרבי האדיר אלכסיי פוקושבסקי (20), שלצד הבלחות קטנות לא מצליח להטביע חותם בליגה בגלל הקשיים הפיזיים הברורים שהוא מתמודד איתם. וכן, כפי שאולי דמיינתם, גם הוא משחק באוקלהומה סיטי... בארה"ב כבר הדביקו להולמגרן ולפוקושבסקי את הכינוי "תאומי הרזון", Thin Towers, על משקל (תרתי משמע) "תאומי המגדל", Twin Towers.
6 צפייה בגלריה
כל-כך הרבה מחמאות, גם אם נבחר "רק" שני בדראפט. הולמגרן ואדם סילבר, הלילה
(צילום: רויטרס)
מעבר לנתון היבש, פשוט רואים את זה על הולמגרן. בעוד כל רכז שנכנס לליגה נראה חסון ומחזיק במסת שרירים מטורפת, שלא לדבר על הגבוהים שמחכים לילד החדש בשכונה, הולמגרן צנום כמו עלה נידף. הוא נראה כמו הילד שחזר מהחופש הגדול אחרי זינוק חולני בצמיחה אבל הגוף לא התאים את עצמו לגובה. זה בדיוק מה שהפחיד את כל הסקאוטים וכעת את אורלנדו שהלכה בכיוון אחר עם באנקרו, מאחר שכבר בקולג'ים ניתן היה לראות מקרים בהם הפורוורד התקשה להתמודד עם פיזיות.
ב-NBA הוא לא יקטוף כדור חוזר בהתקפה בקלילות ויסיים בדאנק, אלא יקבל גוף עליו. השחקנים עליהם ישמור יקחו אותו באגרסיביות לסל ויוכלו לנפנף אותו. הפער בין המבנה הילדותי ליכולת שלו הוא לא נורמלי. הצד החיובי הוא שבניגוד לגובה, מסה זה כן משהו שאפשר להוסיף לגוף ולנפח אותו, וזו תהיה גולת הכותרת בעבודה של המאמנים שלו. הצד השלילי הוא שגם לכך יש גבול מסוים, ולא נראה שהולמגרן יהפוך אי פעם לבאדי-בילדר. "אני מרים משקולות, ותאמינו או לא, אני אפילו אוכל", אמר הולמגרן לתקשורת בפעם האלף בה נשאל על הרזון שלו. אביו הוסיף: "זה עניין של חילוף חומרים, הוא לא מפסיק לאכול".
"קווין דוראנט הבא"
הולמגרן הוא כדורסלן כל-כך נדיר שהפרשנים מוכנים להביט מעבר לחיסרון. בראד בוטקין מסי-בי-אס העריך שלהולמגרן תהיה הקריירה הטובה ביותר מבין כל בני המחזור שלו, והוסיף: "הוא 2.13 עם יכולות של גארד. ההשפעה ההגנתית שלו, עם אינסטינקטים לא הגיוניים, יכולה להכתיב את הטון בליגה. מעבר לכך, יש לו עוד הרבה מקום לצמיחה. השילוב בין ההגנה שלו לפוטנציאל למשוך שומרים אחורה ולקלוע עליהם שלשות הופך את התקרה שלו לגבוהה במיוחד". טים קיאון מ-ESPN היה פיוטי יותר: "לפעמים נדמה שצ'ט הולמגרן אינו שחקן כדורסל אלא הזיה דמיונית".
וכמובן, כאשר מגיע כישרון כזה לליגה, מיד מתחילות ההשוואות שמתרחשות בכל ענף ונכנסות לז'אנר "X הבא". במקרה של הולמגרן, ולמרות הבדלים פיזיים בולטים, הוא כבר כונה "קווין דוראנט הבא". דוראנט נמוך ב-5 ס"מ, חזק יותר ונכנס לליגה כסקורר מוכח, אבל בארה"ב אוהבים את הדמיון בכך ששניהם משנים את ההתקפה של היריבה בזכות הנוכחות ההגנתית, מה שגם שמדובר בפורוורדים גדולים שיודעים להריץ בעצמם את ההתקפה, וכאלו שהיו הרבה ספקות בנוגע למבנה הדקיק יחסית כשהגיעו לליגה (למרות שכאמור, קשה להשוות את הולמגרן למישהו אחר).
אם כבר, אולי כדאי לחשוב על העשור האחרון, בו אפשר להיזכר בשחקן אחד שבלט מעל כולם בשליטה שלו בגבהים בליגת המכללות – אנתוני דייויס. הוא היה דומיננטי בהגנה באותה מידה, סיים את שנתו היחידה בקנטאקי עם 4.7 חסימות למשחק ואליפות, ורק לא היה ברור במאה אחוז איך ייראה משחק ההתקפה שלו ב-NBA. הוא התפתח נפלא, הביא את אותה העוצמה ההגנתית איתו והפך לכוכב ענק. זה יכול להיות גם הבסיס של הולמגרן.
עכשיו מגיע הדבר האמיתי. למרות גובהו, סביר להניח שהולמגרן יתופקד כפאוור-פורוורד, מה שיצריך ממנו יציבות בקליעה מבחוץ בגלל ההתפתחות בליגה. הוא כבר הגדיר את עצמו בעבר כ"שחקן ללא עמדה". יש לו יתרון אדיר כמי שאי אפשר להצמיד אליו שומר מתאים לחלוטין, וניתן יהיה לנסות הרכבים שונים בהם יתפוס תפקידים מגוונים כדי לבלבל את האויב. זה יכול להיות מדהים. אם רק יתעבה קצת.
נסיים בסיפור קצר של דייויד גארדנר מ"בליצ'ר ריפורט". בכיתה י"א הולמגרן השתתף במחנה כישרונות צעירים שאירגן סטף קרי, ובנקודה מסוימת גילה במשחק אימון שהוא אמור לשמור על האגדה. "'אמרתי לעצמי, בסדר, אני אשמור עליו, אני לא מפחד ולא נכנע', אמר הולמגרן. הוא חסם ליי-אפ של קרי, ובהמשך קרי ראה שהולמגרן מחפף בהגנה והעניש אותו בג'אמפ מעליו. כל מי שהיה שם זוכר רק את המהלך הבא. הולמגרן קיבל את הכדור בצד ימין. קרי ניצב מולו, שומר בהילוך נמוך. הולמגרן העביר את הכדור מיד ימין ליד שמאל בין הרגליים, ואז פעמיים נוספות מאחורי הגב. כשקרי שלח יד לשמאל, הולמגרן עשה צעד אחורה ואז טס לטבעת והטביע בעוצמה. תיכוניסט גמלוני השתמש במהלך של קרי נגדו".
(כך יעשה לכוכב ה-NBA: הולמגרן לא סופר את קרי)
חצי מיליון גולשים נכנסו באותו השבוע לחשבון האינסטגרם של הולמגרן. כוכב נולד. בפעם הבאה בה ייפגשו, קרי לא יהיה עדין איתו, אבל הולמגרן כבר מוכן לאכול אותו. כמובן שלא בטוח שגם המנה הזו תעזור לו לעלות במשקל.
