התקופה שבין 1969 ל-1998 ברחבי צפון אירלנד ידועה בשם "הצרות" - התנגשויות בין פרוטסטנטים (הרוב שחפץ בשימור ההגמוניה שלו והאיחוד עם בריטניה) לקתולים (המיעוט שדרש שוויון זכויות וחלקו אף קרא להצטרפות לאירלנד), כששני הצדדים הקימו ארגוני מחתרת צבאיים ולחמו זה בזה.
התוצאות הקטלניות כללו אלפי קורבנות בנפש ועשרות אלפי פצועים, כשבסופו של דבר הגיעו להפסקת אש הודות ל"הסכמי יום השישי הטוב". מלחמת האזרחים הזו ניזונה על ידי פערים דתיים וחברתיים שנגעו בכל היבט של החברה, כשהספורט אינו יוצא מן הכלל. מועדון הכדורגל דרי סיטי חש את ההשפעה המלאה של הקרבות, ככל הנראה יותר מכל מועדון אחר באותה תקופה, אבל התמדה ואופורטוניזם גרמו לכך שבסופו של דבר הם שרדו, בסיפור מטורף שאף הפך לאחרונה לסרט על ידי ה-BBC.
מועדון הכדורגל דרי סיטי נוסד בשנת 1928 והצטרף לליגה הצפון אירית כעבור שנה, כשהוא מארח את משחקיה באצטדיון ראיין מקברייד ברנדיוול, אשר בחלקה הדרום-מערבי של העיר. 40 השנים הבאות היו ברובן חסרות אירועים, מאופיינות בהתבססות והתקדמות איטית. אמנם הגביע הראשון של הקבוצה הגיע בשנת 1949 והשתתפות ראשונה במפעל אירופי נרשמה בשנת 1964 (אז גם זכתה באליפות הליגה), אך ארבע שנים לאחר מכן הכל השתנה.
דרי סיטי וההתחלה של "הצרות"
מחאת זכויות האזרח של עם קתולי מדוכא בעיר דרי באוקטובר 1968 הייתה הניצוץ שהדליק את הפתיל, שבסופו של דבר הסלים לסכסוך בן כ-30 שנה המכונה "הצרות". בתחילה, הליגה הצפון אירית והמשחקים שלה לא הושפעו, למרות שהמצב הפוליטי ברחבי העיר עלה בהסלמה אלימה, הכדורגל היווה אסקפיזם טהור.
אולם גם לאסקפיזם היה גבול ו"הצרות" הפכו משמעותיות עבור דרי סיטי, כאשר מועדון הכדורגל לינפילד המגיע מהעיר בלפסט שבצפון אירלנד, סירב לנסוע לדרי כדי לקיים את משחק החוץ המתוכנן, בגלל חששות לבטיחות אנשיו. התאחדות הכדורגל הצפון אירית תמכה בלינפילד, מה שאילץ את דרי סיטי לשחק את משחק ה"בית" שלה בקולריין, עיירה המרוחקת כ-45 ק"מ מזרחית לעיר דרי (התאחדות הכדורגל הצפון אירית נימקה את החלטתה בכך שבטיחותם של אוהדי לינפילד עומדת בראש סדר העדיפות).
בעונה שלאחר מכן ההתאחדות הצפון אירית קבעה שלינפילד וקבוצה אחרת מבלפסט, גלנטורן, לא יוכלו לשחק במשחקי החוץ שלהם מול דרי סיטי בדרי, בטיעון חוזר שביטחונם של האוהדים עומדת מעל הכל. יתרה מזו, נקבע כי משחקיה של דרי סיטי מול שתי הקבוצות הללו ייערכו בבלפסט, העיר ממנה הן מגיעות. היה זה הקש ששבר את גב הגמל והתסכול של דרי סיטי, על אנשיה ואוהדיה, הלך וגבר משום שהם הרגישו כי הם זוכים ליחס לא הוגן וכי גם לאוהדיה אין זו נסיעה בטוחה לבלפסט.
המכה הבאה עבור המועדון הגיעה ב-1971, כאשר במהלך משחק באצטדיון הביתי ראיין מקברייד ברנדיוול מול באלימינה יונייטד, כנופיה מקומית גנבה ושרפה את האוטובוס של האורחים. אירוע זה, יחד עם התסיסה הכללית באזור שמסביב, הביא לכך שהתאחדות הליגה הצפון אירית, עם גיבוי של כמה מהקבוצות האחרות בליגה, הבינו שהעיר דרי לא בטוחה כדי לארח משחקי כדורגל.
דרי סיטי לא קיבלה את ההחלטה וניסתה לשנות את רוע הגזירה, אך נדחתה על הסף, כשגם חלופות כמו למשל קיום משחקי הבית שלהם בלימאוודי, המרוחקת 27 ק"מ מזרחית לעיר, או בבליבופיי, עיירה שנמצאת ממש מעבר לגבול ברפובליקה של אירלנד, נדחו גם הן. לבסוף, כאשר לא נותרו חלופות אחרות, בדרי סיטי הסכימו לשחק את משחקי הבית שלהם בקולריין, שם הם כבר שיחקו כמה משחקים בשלב זה.
45 ק"מ נסיעה מדרי אולי לא נשמע כמו מרחק עצום, אבל בהתחשב בעובדה שרוחות המלחמה נשבו באותה העת בכל פינה, עם כוחות צבאיים שנסעו על הכבישים ותשתית גרועה, הרי שהנסיעה של אוהדי דרי סיטי הפכה לבלתי אפשרית ומנעה מהם ללוות את קבוצתם.
מותה של דרי סיטי
דרי סיטי כמובן סבלה על המגרש כתוצאה ממשחקי ה"בית" שלה, הרחק מאצטדיונה הביתי וקהל אוהדיה. בכל התקופה, התקיימו סבבי דיונים בין הקבוצה לבין ראשי ההתאחדות הצפון אירית, בנסיון למצוא פתרון למצב הסבוך. לאחר לחץ חיצוני מפורטדאון, קבוצה אחרת בליגה, הוסכם כי תבוצע הצבעה בין כל קבוצות הליגה, בדבר השאלה האם יש לאפשר לדרי סיטי לחזור ולארח את משחקיה במגרשה הביתי. תוצאות ההצבעה היו 5 בעד (כולל דרי סיטי), 6 נגד ו-1 נמנע, כך שההצעה נדחתה על ידי שאר המועדונים בליגה.
על רקע הדחייה הזו, דרי סיטי עזבה את הליגה בעונת 1972/73 והמשיכה בפעילות, אך בדרגים נמוכים יותר ולא במסגרת מקצוענית. באותם ימים, דרי סיטי עמדה בפני התפרקות, כך שכדי להציל את המועדון, היה על אנשיה לחשב מסלול מחדש ולנסות למצוא פתרון. וכך, מה שהתחיל כמשחקי ידידות חד פעמיים נגד קבוצות מדבלין כמו בוהמיאנס ושמרוק רוברס, צבר תאוצה והתגבש כרעיון לשחק בליגה של אירלנד, נוכח העובדה שלאותם משחקי ידידות הגיע קהל רב. בסופו של עניין, ההחלטה התקבלה ונעשתה פנייה מצידה של דרי סיטי לאופ"א כדי להעביר את המועדון לליגה של אירלנד.
הקאמבק הבלתי צפוי
ליגת העל האירית פועלת מאז 1921 וכוללת (נכון להיום) 10 קבוצות. מאז פרוץ "הצרות" גברה התמיכה ברפובליקה של אירלנד בקרב הקתולים. הרעיון של דרי סיטי לעבור לליגה הזו, במונחי הכדורגל, היה פופולרי באותה העת נוכח העימותים בצפון, כשלשמחתה ב-1985 ניתן האישור המיוחל שבישר כי לאחר כמעט 14 שנים במדבר הכדורגל, מועדון הכדורגל דרי סיטי, קבוצה שבסיסה בצפון אירלנד, הפכה לחברה בליגה האירית.
רק שתי עונות נדרשו לדרי סיטי כדי להשאיר חותם ולזכות בטרבל היסטורי (היחידה לעשות זאת עד כה בליגת העל האירית). מכאן והלאה, חוותה דרי סיטי שיאים של זכיות באליפות נוספת ומספר גביעים וכן השתתפות במפעלים האירופיים (המפגש הזכור ביותר הוא זה מול בנפיקה ליסבון בעונת 1989/90), אך גם נקלעה לכמה רגעי משבר כמו השעיה מהליגה בנובמבר 2009, כאשר המועדון נקלע לחובות ומשבר כלכלי שהביא לפירוק, אך גם להקמה מחדש בעונה שלאחר מכן או לנדודים מהאצטדיון הביתי לפני כחמש שנים (הפעם בשל שיפוצים). יחד עם זאת, כל אוהד של הקבוצה יגיד בכנות כי ה"שפל" הזה הוא שולי בהשוואה לטלטלה שחוותה בעת "הצרות".
על הקבוצה הוכן אשתקד סרט תיעודי מאת בשם "Different League: The Derry City Story" (מאת הבמאי גאי קינג) שמתאר את הסיפור הייחודי שלה, במסע אמוציונלי שעורר מחדש את אהבתו למשחק של כל מי שצפה בו, נוכח סיפורה של קהילת אוהדים ושל קבוצתם האהובה ש"חזרה מהמתים" כנגד כל הסיכויים.
יש לציין כי היו הצעות לקיום שיחות במספר הזדמנויות, כדי לבחון את האפשרות שדרי סיטי תשוב ותצטרף מחדש לליגת העל הצפון אירית, אך הדיונים עד כה עלו בתוהו. מה גם שנראה כי דרי סיטי די מרוצה מהעמדה בה היא נמצאת. מפגש ישיר מול לינפילד או באלימינה, יתאפשרו רק אם שתי הליגות יתמזגו. חוסר היציבות הפוליטית והמדינית כחלק מתהליך הברקזיט (פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי), מציבה אתגרים והזדמנויות פוטנציאליות עבור שתי הליגות באי, אבל מה שמובטח הוא שמועדון הכדורגל דרי סיטי, המכונה "הצבא האדום והלבן" יהיה שחקן מרכזי בכל משא ומתן ועסקאות ביניהן. אם הם שרדו את "הצרות", הרי שהם יותר ממסוגלים לשרוד כל אתגר שיעמוד בדרכם.
