"לפעמים סתם מדביקים לאנשים תדמיות לא נכונות. אנשים לא באמת מכירים אותי, הם מסתכלים על התדמית שנוצרה לי ולא עליי באמת. מציע להם לבחון את הקריירה שלי, את ההישגים: איך לקחתי את בני־סכנין מלמטה לפלייאוף העליון, ההצלחה עם מכבי חיפה ששיחקה תחתיי כדורגל התקפי עם לחץ גבוה. אז נכון, התדמית שלי לא נוצצת, אבל אם יסתכלו רק על ההישגים שלי, זה יספק אותי". על המונולוג הזה חתום מרקו בלבול, המאמן שהוביל בעונה שעברה את מכבי חיפה לסגנות, אבל במועדון לא נתנו לו את הקרדיט להמשיך.
אחרי שמונה שנים שבהן היא לא הייתה אפילו קרובה לתואר האליפות, בלבול סיים עונה שנייה ברציפות עם מכבי חיפה במקום השני. אמנם עם ההתקפה הטובה בליגה (73 שערים, עשרה יותר ממכבי ת"א), אבל מצד שני פלייאוף לא טוב ומרחק של 14 נקודות מהאלופה.
אחת הביקורות כלפיך הייתה שאתה נראה אדיש, הקהל קרא לך לא אחת "תתעורר, תתעורר". איך הרגשת עם זה?
"אני מאמין בעובדות, במה שהעיניים רואות, סטטיסטיקות, הישגים, פחות במה שאומרים. מאמן נבחן לפי התוצאה. אני בכדורגל כל כך הרבה שנים, כשחקן וכמאמן, אני יודע איך להתנהל מול הקהל. אני תמיד מכוון את כולם לדבר אחד, התוצאות בכל מקום שהייתי בו - כולל בנבחרת הצעירה".
אז למה מכבי חיפה לא השאירה אותך לעונה נוספת?
"זו שאלה למכבי חיפה. אני מבחינתי לקחתי קבוצה שהייתה עמוק בתחתית, אחרי כמעט עשור שלא הייתה באזור של מאבקי האליפות, ובשנה אחת, בקיץ אחד, בניתי קבוצה שמדברים עליה כמועמדת לאליפות ונאבקה עליה. הימרתי על צעירים כמו עופרי ארד, נטע לביא שהפכתי לקפטן, שון וייסמן שהיה בדרך להשאלה וראינו מה עשה באוסטריה, ועל ניקיטה רוקאביצה שכמעט שלא שיחק ופרח אצלי. אפשר לראות בהרבה מועדונים שלוקח זמן לבנות את הבסיס, בדיוק כמו שעשו גווארדיולה וקלופ. לשמחתי התחברו אלינו זרים מדהימים כמו שרי ו־וילדסחוט, רכישות של אשכנזי וחזיזה או השוער ג'וש כהן שהגיע מליגת המשנה בארה"ב".
אתה חושב בימים אלו מה עשית לא נכון בחיפה?
"עבדתי הרבה שנים עם אברם גרנט בארץ ובחו"ל, הייתי גם עוזר מאמן שלו במכבי חיפה, ואף פעם לא הסתכלנו לאחור. בנינו קבוצה מאוזנת ובריאה, יצאתי ממכבי חיפה מאמן טוב יותר ממה שנכנסתי אליה".
"נתתי לשועה צ'אנס אמיתי"
במאני טיים לא הצלחת. הפסדת ארבעה משחקים מול מכבי ת"א, וברבע גמר הגביע נגד הפועל באר־שבע.
"מכבי ת"א, צריך להודות, הייתה קבוצה טובה מאיתנו. הם רצים כמה שנים ביחד, אצלנו הכל היה חדש. אני לא אחד שמחפש תירוצים, אבל היה לנו בפלייאוף העליון סגל קצר בגלל הפציעות. בית"ר ירושלים קבוצה מצוינת וסיימנו בפער של 14 נקודות ממנה, מבאר־שבע 18 נקודות. היינו קרובים, אבל לא בשלים לקחת אליפות בעונה הראשונה, וראו את זה במשחקים החזקים של העונה שעברה. אני רוצה להסתכל על התמונה הכוללת, שיחקנו את הכדורגל הכי התקפי, עם הכי הרבה שערים, ואני רואה את ההתפתחות, למשל של ארד ולביא, במשחקי הנבחרת".
ואולי זה עניין של תקרת זכוכית מבחינתך, יש פער בין מקום שני לבין להיות מאמן שיודע לקחת תארים.
"אני מספיק מנוסה, אחרי 20 שנה של אימון, לקחת קבוצות עד הסוף. אם ידעתי לקחת את חיפה אחרי תחלופת מאמנים מהמקום העשירי עד למקום השני, אני יכול לעשות גם את הצעד קדימה. וזה לא קרה רק פעם אחת, שלוש פעמים הייתי במכבי חיפה והיינו למעלה".
זה מזכיר את מה שקרה בבאר־שבע. אלישע לוי בנה סגל מצוין, ואז ברק בכר הגיע וקטף איתו אליפות.
"לפעמים מאמנים בונים למחליפים שלהם תשתיות טובות להצלחה. כמו שיחד עם גרנט בנינו קבוצה מצוינת במכבי חיפה ואז הגיע יצחק שום ולקח אותה לשלב הבתים של ליגת האלופות".
ויש כמובן את ההתמודדות שלך עם ירדן שועה - הפער בין הרצון שלך להעמידו במקום בשל עבירות המשמעת, להקלה של המערכת מולו.
"האמנתי בכישרון שלו ונתתי לו צ'אנס אמיתי. ירדן פתח במשחקים הראשונים באירופה, כולל בשטרסבורג ובארבעת המשחקים בליגה, אבל מה לעשות שרוקאביצה היה בעונה מצוינת, ששרי ואשכנזי תפסו מקום בהרכב. אסור לשכוח ששועה החסיר יותר מדי אימונים מכל מיני סיבות. לא משנה מי אתה, האימונים זה הדבר הכי חשוב".
בדיעבד, היית אולי צריך לחבק אותו?
"חד־משמעית פעלתי כמו שצריך, בדיוק כמו שאני מתנהג עם השחקנים האחרים. אני מנהל קבוצה ומי שלא מקצוען מספיק, מוצא את עצמו בחוץ".
קיבלת הצעה לחזור לבני־סכנין, מדוע סירבת?
"הייתי שם שלוש שנים, ואחרי חיפה חיפשתי אתגרים אחרים. העדיפות שלי היא לאמן בחו"ל, אבל בגלל הפגרות והברייקים של הנבחרות הליגות לא נכנסו ממש, ולכן אין עדיין משהו קונקרטי".
"אני מכור לכדורגל"
איך הליגה תיראה העונה?
"מכבי חיפה ומכבי ת"א חזקות, באר־שבע עשתה הישג מדהים עם העלייה לשלב הבתים של הליגה האירופית ויש לה סגל מצוין כמו לבית"ר, עם חשיבה לטווח ארוך. תהיה ליגה מעניינת ומאוזנת יותר".
מה אתה חושב על הנבחרת?
"הכדורגל שלנו בהתקדמות. אימנתי את הנבחרת הצעירה ויש פוטנציאל גדול של צעירים כמו מנור בשחטאר, וייסמן בספרד ודאבור בגרמניה".
משהו לומר על תופעת ערן זהבי?
"מי כמוני נכווה ממנו כמאמן. היה משחק לפני חמש שנים בבלומפילד, בדקה ה־92 היה 1:1 ואז הוא מדביק לחיבור של סטויקוביץ' שער גדול. שחקן ענק".
כמה חסר לך הכדורגל?
"אני מכור לכדורגל, ללחץ, לטירוף, לקהל המחבק. אבל לפעמים זה גם טוב להיות קצת בחוץ ולנשום אוויר".
אז איך מעבירים את הזמן?
"סרטים, ספרים, הרבה זמן לשיחות עם המשפחה, הבן שלי לומד בארה"ב. וכמובן רואה הרבה ספורט ורק מחכה שהתקופה המאתגרת הזאת כבר תהיה הרחק מאחורינו".
