באולימפיאדת מינכן 1972, הרבה לפני רצח הי"א המזעזע, אסתר שחמורוב הייתה אמורה לנוח לקראת התחרות במקצוע העיקרי שלה, 100 מטר משוכות. רק כדי להישאר בעניינים ולהפעיל את שריריה, הוחלט שתירשם לריצת 100 מטר. כנגד כל הסיכויים היא עברה את המוקדמות ועלתה לרבע הגמר, תוך שהיא משפרת שוב ושוב את שיאה – ומשאירה מאחור אתלטיות־על. רצה אלמונית, הבת של יוסף ורעיה מת"א, נלחמת על מקומה בין שמונה הגדולות בעולם. הדבר היחיד שמנע ממנה עלייה לגמר היה הפוטו־פיניש.
אצל אסתר, גדולת אתלטי ישראל בכל הזמנים, לא היה דבר כזה בלתי אפשרי. מי יודע מה הייתה משיגה במשוכות אלמלא הטבח במינכן. ועוד לא דיברנו על הגמר האולימפי הראשון וההירואי ב־100 משוכות במונטריאול 1976, בו סיימה שישית. השבוע תחגוג אסתר את יום הולדתה ה־70, ולרגל המאורע היא ענתה על 70 שאלות – שעוזרות ללמוד עוד קצת על האישה שהפכה למיתוס.
1 | כילדה, מה חלמת לעשות כשתהיי גדולה?
"להיות ספורטאית, אבל עדיין לא היה לי מושג להיכן זה יוביל".
2 | מה הייתה נקודת הפתיחה?
"הייתי בכיתה ו' בבית הספר 'רמז' בקריית־שלום. באחד משיעורי החינוך הגופני החליטו למדוד לנו זמנים. תוצאה של 8.3 שניות ב־60 מטר, בגילי, גרמה להרבה התרגשות".
13 צפייה בגלריה
"כילדה החלום היה להיות ספורטאית, אבל עדיין לא היה לי מושג להיכן זה יוביל". רט-שחמורוב במינכן 1972
(צילום: AP)
3 | הייתה איזו נקודה בה קלטת את הייחוד שבך?
"הזמינו את הבן המהיר ביותר בבית הספר לרוץ מולי – וניצחתי אותו".
4 | מאיפה הגנים האלה?
"האמן לי, עד היום אני לא יודעת. הגעתי מבית דתי, ההורים הגיעו מאוזבקיסטן, אבא שלי היה דתי בכל נשמתו והקשר שלו עם הספורט היה כמו בין שמיים וארץ".
5 | אף אחד במשפחה לא עסק בספורט?
"אפילו לא אחד".
6 | מתי הדברים השתנו?
"בסוף כיתה ו' מחנך הכיתה, אנטמן, הוציא פתק שקיבל מהמורה לספורט, ועליו היה כתוב: 'הפועל ת"א, עמיצור. שפירא'. אמא שמרה על הפתק ובמהלך החופש הגדול לקחה יום חופש מהעבודה, והלכנו לחפש איפה זה 'הפועל ת"א'. אמרו לנו שזה ברחוב הארבעה. נסענו באוטובוס. שלחו אותנו משם בקו 4 לאולם אוסישקין, שם פעלה מחלקת האתלטיקה. לקחנו עוד אוטובוס. המאמן אהרון שפינקה אמר לאמא שעמיצור שפירא, המאמן הראשי, בחו"ל, 'אבל את יכולה להשאיר את הילדה'. הוא שלח אותנו לשטח לחפש את האתלטים. נו, אני בת 14, צריכה לבד לחפש, בשטח גדול. מצאתי. הוא הבטיח ליצור קשר עם עמיצור".
13 צפייה בגלריה
במשחקי אסיה 1970. "לקחתי זהב ב־100 מטר ובקרב־5, וכסף ברוחק. זו הייתה הפריצה שלי לתודעה"
(צילום:AP)
7 | מה קרה משם?
"באימון הבא כבר פגשתי את עמיצור באצטדיון. היו עוד הרבה ילדים. עמיצור עצמו, ספרינטר שפרש לאימון, היה אז בן 34, וכמבחן הוא רץ מולי 60 מטר. ניצחתי אותו. אחר־כך ישבנו ואמר שהוא יבנה אותי לטווח ארוך. לאולימפיאדה. זה היה הרגע ששינה את חיי, המאמן ששינה את חיי".
הפריצה לתודעה והטראומה
8 | איך הרגשת בתקופה ההיא?
"התרגלו אז שבכל תחרות אסתר שוברת שיא. ההתקדמות הייתה גדולה. התחילו לדבר על מקסיקו 1968".
9 | למרות שהיית רק בת 16?
"נכון. הייתי אמנם טובה בכמה מקצועות, אבל המטרה הייתה 80 משוכות. זו הייתה האולימפיאדה האחרונה לפני המעבר ל־100 משוכות".
10 | מה היה המינימום למקסיקו?
"11.2 שניות".
11 | והתוצאה שלך?
"המבחן היה בתחרות בווינגייט. עמיצור, שהיה אמור לקחת אותי, איחר. לא הגענו בזמן והשופטים חשבו לפרק את הציוד. בסוף אישרו את המקצה שלי. לא הייתי חמה לגמרי לפני הריצה, אבל רצתי לבד וקבעתי 10.8 שניות, שיא שנשמר עד היום. אז הרי מדדו בעשיריות שנייה ולא במאיות".
12 | אז מדוע לא יצאת למקסיקו?
"כי נפצעתי בשריר הירך האחורי בריצת מבחן. זה לא כמו היום, שפותרים בעיה כזו בזמן קצר. חבל, כי 10.8 שניות נחשבה לתוצאה טובה".
13 | מה עברת בין 1968 ל־1972?
"נרשמתי ללימודים במדרשת וינגייט, וב־1970 השתתפתי לראשונה באליפות אסיה בבנגקוק. לקחתי זהב ב־100 מטר ובקרב־5, וכסף ברוחק. זו הייתה הפריצה שלי לתודעה".
14 | ואז הגעת למינכן בגיל 20. הריצה ל־100 מטר הייתה מהגדולות באתלטיקה הישראלית. איך הרגשת?
"בשבילי, כל הסיפור היה רכינה לאדן הזינוק, הריצה עצמה וזהו. בחצי הגמר רשמתי 11.49 שניות, אבל את השיא שלי, 11.45, שהחזיק מעמד 46 שנה עד שדיאנה ויסמן שברה אותו, השגתי במוקדמות, שם אין לחץ".
15 | את עוד זוכרת שהקדמת את אירנה שווינסקה, האלופה היהודייה־פולנייה?
"כן, אחר־כך התקרבנו. היא הייתה ספורטאית גדולה".
16 | ה־100 מטר היה המקצוע המשני שלך. מה זה תרם לך לקראת ההמשך?
"זו הסיבה שנתנה לי הרגשה שאני מסוגלת ליותר ב־100 משוכות. אגב, במוקדמות הריצה שלי הייתה גרועה מבחינה טכנית. עמיצור היה מרוצה מהשיא. אם הייתי משתתפת בשלב הבא, כבר היו לי מחשבות איך לתקן".
17 | ואחרי האסון?
"כמובן שלא רצתי בשלבים המאוחרים בגלל הרצח הנורא. שום דבר כבר לא היה לא חשוב".
18 | איך נודע לך על הטבח?
"באותו ערב כל המשלחת בילתה ב'כנר על הגג' עם שמואל רודנסקי. בשש בבוקר דפקו לי בדלת. אמרתי שאני מתלבשת ושיחכו קצת. כשפתחתי, ראיתי את השחיינית שלומית ניר ואת הגרמנייה שהייתה אחראית על הפרוזדור. חשבתי שאולי מזרזים אותנו כדי שלא אחמיץ ריצה. הן סיפרו על פריצת המחבלים ושכבר יש שני הרוגים, אבל לא אמרו לי את השמות. רק דרשו ממני לצאת החוצה במהירות".
19 | המחבלים ראו אותך?
"לא יודעת. יצאתי החוצה די מפוחדת. הייתי צריכה לאסוף את כל החפצים ולצאת בשיא המהירות מהחדר. יותר מזה אני לא ממש זוכרת".
20 | חששת לחייך באותם רגעים?
"בוודאי. פחד מוות".
21 | הריצה הייתה לך בראש?
"פתאום כל העולם דיבר על מה שקרה. כבר הבנתי שלא נתחרה עוד".
22 | את עדיין חווה את אותו יום?
"לא אלאה בכל הפרטים שנכתבו, אתה יודע כמה סרטים נעשו. עכשיו הוזמנתי להפקת שני סרטים נוספים, לקראת יום השנה ה־50".
23 | מה היו הרגעים שמהם הכי קשה להשתחרר?
"הטיסה חזרה ממינכן. רק לחשוב שאנחנו טסים 'רגיל', כשבתא המטען מתחתינו גופות הנרצחים, ביניהם כמובן עמיצור ז"ל. זה היה נורא".
13 צפייה בגלריה
המשלחת לאולימפיאדת מינכן. "פתאום כל העולם דיבר על מה שקרה. כבר הבנתי שלא נתחרה עוד"
(צילום: AFP)
24 | הגעת להלוויות?
"מיד כשנחתנו הסיעו אותנו להלווויה גדולה בקריית־שאול. מרוב מהומה ולחץ, חשבתי שזו הייתה הלוויה של כולם. בהמשך גילינו שהיו ספורטאים שנקברו במקומות אחרים. כמורה, לקחתי מדי שנה את התלמידים לקבר של המתאבק מוני ויינברג בפ"ת".
25 | חשבת על פרישה באותם ימים?
"זה היה על הפרק. הייתי צריכה לארגן את הראש וחזרתי לבית ההורים".
26 | אז מה גרם לך לחזור לרוץ?
"קצת אחרי מינכן, ההתאחדות הדרום־אפריקאית החליטה להרים תחרות בקנה־מידה עולמי. הם לא השתתפו במינכן בגלל האפרטהייד שהוביל לחרם. הגיעו לשם הרבה אלופים אולימפיים".
27 | ואת הגעת בלי להתאמן לפני?
"לא התאמנתי. הסתכלו עליי בהערצה מכיוון שייצגתי את ישראל. כל כלי התקשורת היו עליי".
"כשביטלו את אולימפיאדת מוסקבה השתוללתי מזעם: מה אני אשמה שברית־המועצות פלשה לאפגניסטן? בגלל זה לאבד קריירה? החלטתי לתלות את הנעליים"
28 | אז נסעת כדי להראות שאנחנו עדיין כאן למרות הכל?
"כן. רצינו להיות שם עבור אלו שנרצחו. זו הייתה המטרה".
29 | הצלחת להתרכז?
"התחרות הייתה ברמה גבוהה מאוד, ולהפתעתי ניצחתי ב־100 משוכות".
30 | הניצחון הזה היה מה ששינה הכל מבחינת המשך הקריירה שלך?
"בטח. קיבלתי דרייב לחזור לאתלטיקה. אני זוכרת שאמרתי את זה לבן זוגי פטר כשחזרנו לארץ".
31 | ומה הוא חשב?
"הוא כמובן תמך בי, כמו בכל דבר".
32 | איך נראתה מערכת היחסים שלכם באותה תקופה?
"היינו כבר שנתיים ביחד, עוד לפני מינכן. הכרנו בווינגייט כשהוא למד ועבד, ואני התגוררתי שם".
33 | בזמנו הייתה ביקורת של אנשי מקצוע לגבי המינוי של פטר כמאמן שלך, משום שלא אימן אתלטיקה עד אז. איך הגבתם?
"פטר לא קיבל מינוי, העבודה הייתה על תקן זוג נשוי".
34 | חוסר הניסיון שלו הורגש?
"לפטר, שהיה בצעירותו מתעמל, הייתה תעודת מאמן התעמלות. הוא היה צריך ללמוד את האתלטיקה. הוא היה כישרוני בכל תחום. למשל, ניידת השידור שבנה בעצמו והפכה להצלחה גדולה בהרבה אירועים. הוא למד הכל תוך כדי תנועה. בנוסף, כל ספורטאי חייב שיהיה לו אמון במאמן שלו".
35 | מאמנים בכירים פנו אליך?
"כן, גרד אוסנברג הגרמני, שהיה גם המאמן של היידי רוזנדאל שזכתה בזהב בקפיצה לרוחק. הוא ראה אותי מעל המשוכות והתלהב. מבחינתי זה לא היה אקטואלי כי לא רציתי לעזוב את הארץ".
36 | הלידה של בנך הבכור ירון השפיעה עליך פיזית?
"ילדתי אותו בניתוח קיסרי ב־1974, לא פשוט בכלל עבור מי שרוצה לחזור לספורט מקצועני. את שואלת את עצמך אם הגוף יגיב כמו קודם. באותה שנה עוד הספקתי לנסוע למשחקי אסיה בטהרן, והפתעתי אפילו את עצמי".
37 | מה קרה באיראן?
אלו היו המשחקים בהם הסינים יצאו לראשונה מהחומות שלהם. ניצחתי ב־100, 200 ו־100 משוכות – ונבחרתי לאתלטית המצטיינת".
38 | כבר אז הייתה התייחסות לחומרים אסורים?
"כן, כולם דיברו על זה".
39 | האם אי־פעם הציעו לך לנסות את החומרים האלה?
"כן, רמזו שכדאי לי, במיוחד דרך פטר. לא רציתי אפילו לשמוע".
40 | יש לך דוגמה למקרה כזה?
"במחנה בארה"ב, הודף כדור ברזל אמריקאי לקח 100 גלולות בארוחה אחת. הוא התגאה שהוא עושה את זה כדי להרגיש כמו אתלט".
41 | היריבות שלך עשו זאת?
"אני לא מתלהבת לספר את זה, אבל במחנה עם נבחרת פולין בצרפת, פטר לקח זמנים של הפולניות. אחת מהן קבעה בסטופר שלו תוצאה טובה יותר משיא העולם. אתה חושב שהיא הגיעה לאולימפיאדה? לא".
42 | בתחקיר של רשת איי־בי־סי נחשפו פרטים רבים על מנגנון הסימום המזרח־אירופי. הופתעת?
"ידענו את כל הדברים על השימוש בחומרים האסורים, אבל נדרשה הוכחה. לא יכולה להיות הוכחה טובה מאשר התחקיר שפורסם".
"החלטנו שאני חייבת להחליף כליה"
43 | כשהגעתם לנמל התעופה במונטריאול לקראת האולימפיאדה, חזרו לך המראות של הנחיתה במינכן?
"זה משהו אחר לגמרי. למדו את הלקחים של מינכן. לכל ספורטאי היה שומר ראש, בטח לישראלים. אי אפשר היה להתקרב אלינו".
44 | התקשורת העולמית דיברה על הגעתך לקנדה כנקמה על אסון מינכן. חשבת במושגים האלה?
"מה שרציתי היה לייצג את עמיצור, שלא זכה להדריך אותי במונטריאול. את עמיצור שהבטיח לי בגיל 14, באימון הראשון בת"א, שיביא אותי לאולימפיאדה".
45 | חשבת על סיכוי למדליה?
"עוד לא ידעתי איך היריבות יגיעו ומה הן עשו בדרך לגמר".
46 | את מרגישה שיוהנה שאלר־קליר, שהתברר כי הייתה תחת השפעת סמים, גנבה לך מדליה אולימפית?
"אם יוהנה עשתה משהו לא תקין, זו בעיה שלה. לפני זמן לא רב, ישראלי שהתעניין מאוד בנושא הגיע עד לביתה, הוא רצה לראיין אותה. היא כיבדה אותו, אבל אמרה שלא הייתה מעוניינת להתראיין. תגיד לי, אם לספורטאי אין מה להסתיר, מדוע שלא יתראיין אצל עיתונאי שרוצה לדעת. אני סירבתי לך?".
47 | התנאים בארץ לא היו מתאימים לאימונים משמעותיים לקראת מונטריאול. איך התגברת על זה?
"הביאו מסלול טרטן מיוחד מחו"ל, 120 מטר, ושמו עליו את החומר. כך יצא לי להתאמן על מסלול רציני. לא מזמן מישהו סיפר לי שקראו למסלול הזה 'מסלול אסתר'".
48 | כשהיית בשיא ההכנות למוסקבה 1980, הוטל החרם המערבי על האולימפיאדה. איך הגבת?
"השתוללתי מזעם: מה אני אשמה שברית־המועצות פלשה לאפגניסטן? בגלל זה לאבד קריירה? החלטתי לתלות את הנעליים".
49 | יש מצב שבלי החרם היית ממשיכה עד לוס־אנג'לס 1984?
"קשה לדעת. אתלט מצליח רק אם הוא חושב על הזמן הקרוב".
50 | פטר ז"ל נפטר בגיל 56 בלבד. זה עוד יושב עליך?
"כבר בגיל 40 פטר חטף התקף לב, עשו לו צנתור ונתנו לו כדורים. ככה הוא המשיך 15 שנה עם בדיקות שגרתיות. הגענו לבדיקה אצל הרופא שאמר שחייבים עוד צנתור וכנראה גם מעקפים. חצי שעה אחרי שיצאנו מהחדר, הרופא אמר שהמצב קשה ונתן הרגשה שזהו. לא האמנו שזה מה שיקרה בבדיקה שהגיע אליה כאילו בסדר".
51 | מה את יכולה לספר על הבעיה הבריאותית איתה התמודדת?
"אמא וסבתא נזקקו לדיאליזה במשך 15 שנה, וראיתי עד כמה איכות החיים יורדת. זה היה תורשתי במשפחה והחלטנו שאני חייבת להחליף כליה. טסתי לאזרבייג'ן לעבור את הניתוח. אני מרגישה טוב היום".
הפרס, המשואה, סגירת המעגל
52 | איך הרגשת כשנבחרת לכלת פרס ישראל לספורט ב־1999?
"זה היה מכובד מאוד ומרגש מאוד. נהגו אז לבחור את המועמד לא מעט שנים אחרי פרישתו מהתחום בו עסק. הייתי מועמדת באותה שנה יחד עם גולדה מאיר. התקשר אליי יצחק לוי, שהיה שר החינוך, ובישר לי".
53 | חשת כך גם כשהדלקת משואה ב־2004?
"עוד חוויה אדירה ומחמיאה".
54 | באליפות אירופה ב־2002 במינכן ראית מקרוב את אלכס אברבוך מנצח בקפיצה במוט. זה קרה בדיוק 30 שנה אחרי האסון וקילומטר אחד מביתן הנבחרת. את עוד זוכרת?
"דמעות של אושר, גם מהניצחון הספורטיבי המעולה וגם מהעיתוי המרגש והמצמרר".
55 | עד כמה את מתעניינת היום בספורט?
"מתעניינת בכל ענף שיש בו הישגיות. כמובן באליפויות ישראל באתלטיקה ובענפי הכדור".
56 | איך הרגשת אחרי שדיאנה שברה את השיא שלך ב־100 מ'?
"זוכרת את זה כמו אתמול, שמחתי מאוד. לא אגזים אם אגיד שאני עוקבת אחריה בהתלהבות, והלוואי שתגיע לחצי הגמר ב־100 מטר בפריז".
57 | מה דעתך על חנה מיננקו?
"אוהבת אותה, אתלטית אדירה".
58 | מאז שפרשת, זיהית אתלטית צברית כישרונית במיוחד?
"הקופצת לגובה דניאל פרנקל הגיעה לתוצאה טובה במיוחד, 1.94 מ', ששווה גמר אולימפי. בשיא הכושר היא נפצעה. זה מתסכל מאוד. גם מעיין פורמן שקבעה 1.92 הייתה טובה מאוד. וברור שדיאנה, שעלתה בגיל שנתיים בלבד".
59 | מי הספורטאי הנערץ עליך?
"רוג'ר פדרר, בגלל היכולות, סגנון המשחק, האלגנטיות ושלוות הנפש".
60 | ובאתלטיקה?
"הייתי אומרת שלי־אן פרייזר־פרייס, אבל אני לא מאמינה ב־100 אחוז בניקיון הספרינטריות. יוסיין בולט היה אתלט־על אמיתי, עם השילוב של היכולת המדהימה והשואו. הוא חסר מאוד לאתלטיקה".
61 | דיברנו על גנים. יכול להיות שבגלל נחיתות אתלטית אנחנו לא מצליחים בענפי הכדור?
"לא מאמינה בזה. אם היינו בעלי מנטליות מקצוענית, נחושים, היינו יכולים להצליח בכל הענפים. תראה את לינוי אשרם".
62 | אם היית מתחילה את חייך מחדש, מה היית רוצה להיות?
"הייתי עושה בדיוק מה שעשיתי בחיי. למרות הקושי, אהבתי אתגרים".
63 | מה נחשבת בעיניך ההחמצה הגדולה בקריירה?
"כל מה שלא הגעתי אליו בגלל סיבות שלא תלויות בי, כמו מדליות במינכן, מונטריאול ואולי אפילו במוסקבה".
64 | הרגע המאושר בקריירה?
"היו הרבה. כל שיא ששברתי בצורה טבעית ונקייה היה רגע מאושר".
65 | מהו סדר היום שלך?
"קמה בבוקר, ובסביבות 11 הולכת לחדר כושר ושוחה. בשעה אחת מכינה ארוחת צהריים ונחה עד ארבע, ואז יוצאת שוב לאימונים או להרקדה. בנוסף אני מעבירה הרצאות".
66 | היית רוצה שיהיו לך יורשים ספורטיביים במשפחה?
"ירון, שהיה אלוף ישראל בסיוף, היה מוכשר ממני. חבל שפציעה בכתף סיימה לו קריירה מבטיחה".
67 | את מרגישה פספוס שלא גידלת אתלט מוביל כמורה לחינוך גופני?
"לא מספיק לאתר כישרון, צריך נחישות מצד הספורטאי וכמה שפחות פציעות. התלמיד שלי שהגיע הכי רחוק היה הכדורסלן טל בורשטיין. את הרצינות והנחישות שלו ראיתי מגיל צעיר".
"גנים? לא מאמינה בזה. אם היינו בעלי מנטליות מקצוענית, נחושים, היינו יכולים להצליח בכל הענפים. תראה את לינוי אשרם"
68 | טוב, נעבור מספורט לקולנוע. שחקן קולנוע מועדף?
"שחקנית, מריל סטריפ. הבשלות שהיא מביאה לסרטים יוצרת חוויה".
69 | פוליטיקה?
"מתעניינת מאוד במה שקורה בארץ, אבל לא ממש מאמינה בבעלי השררה, כי הכול אינטרסים. תראה מה שפוטין עושה, זה נורמלי? הפוליטיקה בחו"ל גם גמרה לי את החלום האולימפי במשחקי מוסקבה, בלי שהיה לי קשר לזה".
70 | את מרגישה שהקדמת את זמנך?
"אני לא אוהבת לשחק בכאילו. הייתי מאושרת באתלטיקה, במה שעשיתי. הרגשתי שאני נמצאת במקום שלי, בארץ הדמוקרטית שאני אוהבת".
פורסם לראשונה: 10:30, 10.04.22
