המכשיר הנייד של תומר חמד עבד שעות נוספות בערב חג השבועות. חלוץ נבחרת ישראל ושחקן וולינגטון פיניקס, קבוצתו הניו-זילנדית המשחקת בליגה האוסטרלית, לא הפסיק לקבל הודעות תמיכה.
זה היה אחד הימים המרגשים בקריירה של החלוץ. לא רק שחמד הציל את וולינגטון מהפסד למלבורן החזקה (2:2) עם צמד מרשים - הראשון בפנדל בדקה ה-37, והשני שער שוויון בדקה ה-88 – הוא גם ריגש את היציעים ואוהדים ישראלים רבים. זה קרה כשרץ לחגוג את השער הדרמטי עם דגל ישראל, כיפה וקריאת "שמע ישראל". זה אמנם עלה לו בכרטיס צהוב, אבל המהלך יצר הד רב בעיצומה של ההסלמה הביטחונית בישראל.
"בימים האחרונים שונית ואני עם הראש רק בישראל, מסתכלים כל הזמן על החדשות, דואגים למשפחה ולחברים", מספר חמד בראיון מיוחד מניו־זילנד. "היה לי משחק חשוב כל כך במלבורן, אבל הלב שלי היה בארץ. למרות הכל החלטתי עם עצמי שאני עולה לשחק כי אני מחויב למקצוע, אבל גם חייב לעשות משהו מיוחד בשביל המדינה שלי אם אבקיע. לתת לעם שלנו קצת נחת, גאווה ושמחה, לפחות לכמה רגעים".
אלוהים פשוט זיכה אותי
איך הרגשת כששלפת את דגל ישראל?
"כבר לפני המשחק החלטתי לשים כיפה על הכתף מתחת לחולצה. ידעתי שרבים מהקהילה היהודית במלבורן יגיעו לעודד אותי. מדובר בקהילה שמאוד תומכת וגאה בי. אחרי השער הראשון רצתי ישר לעברם עם הדגל, עטפתי את הראש כמו טלית, עצמתי עיניים וצעקתי לשמיים 'שמע ישראל'. הרגשתי צמרמורת בכל הגוף. הרגשתי באותו רגע שאני מייצג את כל המדינה, שיש משמעות גדולה בימים בהם לאנשים פה לא נעים לבטא את עצמם. אני חי הרבה זמן בחו"ל ומודע לכך שזה קצת מסוכן, אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יהיו ההשלכות. אבל לי היה חשוב דווקא בימים הקשים האלו לעשות משהו מהדהד".
וזה הידהד.
"הרגשתי שאני עושה משהו עוצמתי. אגלה לך משהו מצחיק, אחרי השער הראשון חגגתי עם הדגל, אבל שכחתי להוציא את הכיפה. במחצית אמרתי לעצמי בחדר ההלבשה שאם אני כובש עוד שער, אני חייב הפעם לחגוג עם כיפה על הראש. ואז זה הגיע, בדקה ה-88 כבשתי את השוויון מול הקבוצה הכי טובה באוסטרליה, שלפתי את הכיפה ועשיתי את זה. לא ניסיתי לעשות משהו הפגנתי, אלא משהו צנוע עם סמליות".
וספגת צהוב.
"הסברתי לשופט שלא ידעתי שאסור לעשות דבר כזה ואני מתנצל. דיברתי עם השחקנים אחרי המשחק, הרי יש שחקנים נוצרים שמצטלבים אחרי גול, מוסלמים שמתפללים על הדשא ואני הוצאתי את הכיפה. החברים שלי הופתעו שספגתי צהוב בגלל זה. אחרי המשחק הבנתי שהמהלך שלי היה שווה יותר מהכל, יותר מהגולים. אתה לא מבין איזה תגובות קיבלתי מאנשים. אלוהים פשוט זיכה אותי לעשות משהו שנתן קצת נחת למדינה כולה".
מה הייתה ההודעה שהכי נגעה בך?
"הכי ריגש אותי הסרטון ששלחו לי עם אבא שלי בוכה אחרי הגול. הוא בכה מהתרגשות, אני מבין מה עובר על המשפחה שלי. קודם הקורונה ועכשיו הלחימה - קשה מאוד. אנשים מישראל כתבו לי שגרמתי להם לבכות, שהסבתי להם גאווה בימים האלו. הרגשתי שחסר לישראל מישהו שיפגין תמיכה בחו"ל, בהרבה מקומות מסתכלים עלינו בעין לא טובה. אם הייתי עושה את זה במגרש בישראל זה היה נחמד, ברגע שאתה עושה את זה בבמה הבינלאומית זה משהו אחר לגמרי. גם אנשי הקהילה היהודית שלחו לי הודעות שריגשתי אותם אחרי ימים לא קלים בהם הם מרגישים לא בטוחים".
כמה קשה להיות ישראלי בחו"ל בתקופה כזאת?
"בשום מקום זה לא נעים ולא בטוח. באוסטרליה לא כולם סביב הסיפור הזה, אבל היו הפגנות. אני מרגיש מחויבות להיות שגריר של ישראל ולהציג את התמונה האמיתית. לא כולם מבינים את הסיטואציה בישראל, ולכן רואים בי גם איש הסברה. אני נותן דוגמאות, מעלה ברשתות החברתיות דברים שיידעו בדיוק מה שקורה אצלנו. אנשים מביעים דעה בלי באמת לדעת מה קורה בישראל".
בקשר רציף עם כיאל
גדלת במכבי חיפה, שיחקת בנצרת ובירם כיאל חבר טוב שלך. נכון לעכשיו, רוב שחקני ליגת העל די נמנעים להביע דעה ולהרגיע את הרוחות. למה זה כך לדעתך?
"כי אנחנו שחקני כדורגל ולא פוליטיקאים. הסיטואציה הרגישה היום בישראל גרמה לכך שלא משנה מה הם יגידו, הם יחטפו אש מכל הכיוונים. לכן רוב הספורטאים נזהרים. גם עכשיו אני בקשר רציף עם בירם כיאל, דואג לשלומו ויודע שכל המדינה - לא משנה אם אתה יהודי, נוצרי או מוסלמי - נמצאת בסיכון. בכדורגל משפט הכי קטן שלא מתפרש נכון יכול לעשות נזק גדול, לכן חשוב להיות מאוד מדויקים וזהירים".
אתה חושש שהמשבר ישפיע גם חדר ההלבשה של הנבחרת?
"אני מקווה מאוד שלא. חדר ההלבשה בנבחרת ישראל הוא כור היתוך, חיבור ואחדות של כולם - וכך אנחנו צריכים להמשיך ביחד. אני מקווה שכל מה שקרה בערים המעורבות יירגע ושהשקט יחזור. בנבחרת יש כבוד הדדי, חדר ההלבשה שלנו יכול לתת דוגמה לכולם. אני משוכנע שזה יימשך בדיוק מאותה הנקודה".
חמד, שסופר כבר שבעה שערים בליגה האוסטרלית, טיפס עם קבוצתו למקום השמיני אחרי פתיחת עונה גרועה. על העונה שלו הוא אומר: "אני מאוד מרוצה. באופן טבעי לקח לי זמן להיכנס לעניינים, אבל עכשיו אני מוכיח מה אני יכול לעשות בליגה הזו. שמח שהפכתי לאחד השחקנים המובילים בליגה האוסטרלית".
ומה לקראת העונה הבאה, הקבוצה שלך בניו-זילנד או חזרה הביתה לליגת העל?
"אני משאיר את ההחלטה לסוף העונה. כבר דיברו איתי קבוצות מפה ומישראל ולכולם אמרתי לחכות לסיום העונה. כל האופציות פתוחות".
