את מה שקרה בגמר גביע הליברטדורס של 2018 קשה לשכוח. ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס, שתי היריבות הגדולות ביותר בכדורגל הארגנטינאי, התמודדו על התואר היוקרתי ביותר בדרום אמריקה. במפגש הכפול ניצחה ריבר, אחרי שהגומלין הועבר למדריד בגלל המהומות סביב האירוע בבואנוס־איירס. המשחקים נחשבו לגדולים בתולדות הדרבי, כי הם היו על התואר היבשתי.
שנתיים לאחר מכן הסיפור חוזר על עצמו ביבשת אחרת. לגמר ליגת האלופות של אפריקה העפילו שתי הענקיות המצריות, אל־אהלי וזמאלק, למשחק שנחשב בעיני רבים לחשוב בהיסטוריה של היריבות המרה הזו. והוא אפילו דרמטי יותר מאשר בליברטדורס, כי מדובר רק במשחק אחד.
אל־אהלי וזמאלק כבר התמודדו ביניהן במסגרת גביעי אפריקה השונים, אך מעולם לא בגמר המשמעותי מכולם. וכמו בדרום אמריקה לפני שנתיים, כך גם כעת באפריקה: הגמר שיתקיים ביום שישי (21:00) באצטדיון הלאומי בקהיר יהיה הראשון אי־פעם שיפגיש שתי קבוצות מאותה מדינה.
גביע האלופות של אפריקה נוסד ב־1964. אל־אהלי היא שיאנית הזכיות עם שמונה תארים, וזמאלק שנייה עם חמישה (כמו מאזמבה הקונגולזית). כלומר, הגמר הזה יהיה לא רק הדרבי הגדול של קהיר, אלא גם המפגש בין שתי הגדולות של היבשת.
אל־אהלי, "הקבוצה של העם", נוסדה ב־1907, כשמצרים הייתה עדיין תחת שלטון בריטי. ארבע שנים לאחר מכן הוקם המועדון שנחשב בתחילת דרכו למלכותי - זמאלק. ב־1941 הוא אף שינה את שמו ל"מועדון המלך פארוק". באותו עשור הלכה היריבות והעמיקה. אל־אהלי הפכה להיות נושאת הדגל של התנועה הלאומית (שהובילה לבסוף לעצמאות ב־1953), ואילו זמאלק תמכה בהמשך השלטון המלוכני.
אז נכון, לדרבי חוקים משלו, אבל גם במקרה הזה יש פייבוריטית ברורה, וזוהי אל־אהלי. הדרבי הרשמי הראשון התקיים ב־1917, ומאז נערכו 238 מפגשים. היתרון ההיסטורי של אל־אהלי הוא מוחלט: 102 ניצחונות ל"לבנים" לעומת 58 של "האדומים".
בחודש שעבר אל־אהלי זכתה באליפות ה־42 שלה, בפער של 21 נקודות מזמאלק. ב־13 השנים האחרונות הוכתרה אל־אהלי 12 פעמים, וזמאלק פעם אחת בלבד.
בליגת האלופות האפריקאית נרשמו ארבעה מפגשים כפולים בין שתי היריבות הגדולות (2005, 2008, 2012, 2013), ובכולם ניצחה אל־אהלי. יותר מזה, זמאלק לא ניצחה באף אחד משמונת המשחקים האלה (5 ניצחונות ל"לבנים" ו־3 תיקו).
ועדיין, כשמדובר במשחק אחד – הכל אפשרי. את אל־אהלי מאמן הדרום־אפריקאי פיטסו מוסימאנה, שזכה עם מאמלודי סאנדאונס בגביע האלופות לפני ארבע שנים. את זמאלק מאמן הפורטוגלי חיימה פאצ'קו, שכשחקן זכה עם פורטו בגביע האלופות ב־1987, וכמאמן הוביל את בואבישטה לאליפות היחידה שלה, ב־2001.
הטבח בפורט־סעיד
בימים כתיקונם כל דרבי כזה היה מושך 100 אלף צופים, בקלות. אך אלו ימים אחרים. בגלל הקורונה גם באפריקה כל המשחקים הבינלאומיים מתקיימים ללא קהל, אלא שבמצרים הסיפור מסובך הרבה יותר.
הכדורגל במדינה הושבת לחלוטין בפברואר 2012, למשך כמעט שנה, אחרי אירועי הדמים במשחק בין אל־מאסרי מפורט־סעיד לאל־אהלי. 74 אנשים קיפדו את חייהם באצטדיון בפורט־סעיד, 72 מהם אוהדי האורחת. הטבח בוצע בידי אוהדים מקומיים, שנעזרו באנשי המשטרה וכוחות הביטחון. כולם מסכימים שזו הייתה נקמה באולטראס של אל־אהלי, ששנה קודם לכן היו ראש החץ במהומות כיכר תחריר, שהביאו להפלת הנשיא חוסני מובארק.
במצרים לא שוכחים את מאורעות המשחק בפורט-סעיד ב-2012
שלטונות מצרים הסכימו לחדש את הליגה, אך ללא קהל, וכבר יותר משבע שנים הליגה משוחקת כך. רק בשנים האחרונות התירה ממשלתו של הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי להחזיר את הקהל למגרשים במשחקי הנבחרת, או במשחקי הבית של הקבוצות המצריות במפעלים היבשתיים – וגם זה במספרים מצומצמים.
בחצאי הגמר טיילו שתי הענקיות המצריות מול יריבות ממרוקו. אל־אהלי גברה על ווידאד קזבלנקה 1:5 בסיכום שני המשחקים, וזמאלק ניצחה את ראג'ה קזבלנקה 1:4. ההתאחדות האפריקאית התלבטה קשות לגבי המקום שיארח את הגמר השנה, שיתקיים לראשונה במתכונת של משחק אחד, ולא בשיטת בית וחוץ. הרעיון המקורי היה לקיים את הגמר ב־29 במאי במדינה נייטרלית, באצטדיון בדואלה שבקמרון. אבל אז פרצה המגפה, משחקי חצי הגמר נדחו לאוקטובר, וקמרון הודיעה שלא תארח את הגמר.
מי שלא יהיה באצטדיון הוא הנשיא השערורייתי של זמאלק, מורתדא מנסור, שהושעה על ידי ממשלת מצרים לארבע שנים על רקע היחסים העכורים בין שני המועדונים. מנסור הוא עורך דין וחבר פרלמנט, שניסה בעבר לרוץ לנשיאות מצרים. מאז שנבחר לנשיא זמאלק ב־2014 הוא פיטר לא פחות מ־30 מאמנים, ואיים על שחקניו כי מי שיפתח דף בפייסבוק או באינסטגרם ייקנס בחצי משכרו.
המכות באבו־דאבי
בסופרקאפ המצרי שהתקיים בפברואר באבו־דאבי והסתיים ב־0:0 ניצחה זמאלק 3:4 בדו־קרב פנדלים, ובסיום פרצה התפרעות אלימה בהשתתפות השחקנים. כל קבוצה נקנסה ב־100 אלף לירות מצריות, ומחמוד חארבה מאל־אהלי ואימאם אשור מזמאלק הושעו עד סוף העונה.
נשיא זמאלק מנסור נקנס ב־200 אלף לירות, והושעה לשלושה משחקים, אך לא שתק. הוא שיגר איומים מפורשים כלפי מחמוד אל־חטיב, נשיא אל־אהלי, ואיים שירצח את אחמד חסן, כוכב העבר המזוהה עם היריבה. נוסף לכך הוא החליט שקבוצתו תחרים את הדרבי מול אל־אהלי במסגרת הליגה. המועדון הודיע ש"הקבוצה נתקעה בפקקים בדרך לאצטדיון", אבל איש כמובן לא קנה את התירוץ העלוב. למזלה, זמאלק נענשה בהפחתת 3 נקודות בלבד.
מאז התקיים דרבי אחד ובו זמאלק ניצחה 1:3. זה היה הפסדה היחיד של אל־אהלי העונה בליגה, שלא מנע את האליפות.
אז נכון, בשישי בערב לא יהיה קהל באצטדיון הלאומי בקהיר, אבל כל מצרים תהיה בעוצר, וגם מרבית העולם הערבי – שבו יש לשתי הקבוצות עשרות מיליוני אוהדים. היריבות האדירה, הדם החם וכמובן המשחק הכי גדול בהיסטוריה של הדרבי הרותח הזה מבטיחים אירוע מדהים שייזכר לדורי־דורות.
