מה היה לנו יותר מהיום בו וילי רוטנשטיינר נחת לראשונה בישראל, בחירות לכנסת או משחקים מול סקוטלנד? קשה לענות בשליפה כי מדובר בקרב צמוד, ומה שבטוח הוא שמשניהם היה יותר מדי, ממש עד רמת מיאוס, אבל סקוטלנד מנצחת במקרה הזה. וכמו בבחירות, כשאנחנו כבר יודעים מראש שאין הכרעה, כך גם מול סקוטלנד אין הפתעות – אנחנו מודעים לכך שהגושים די שוויי כוחות.
זה היה המפגש השישי בין ישראל וסקוטלנד תוך שנתיים ומשהו והמאזן עומד על שני ניצחונות לכל נבחרת ושתי תוצאות תיקו. גושים שווים, כבר אמרנו, אבל גם במצב של שוויון מוחלט, בסדרה הכוללת ובמשחק האחרון, אפשר לסמן כמה מנצחים ומפסידים. הגוש עצמו לא השתנה, אבל הדינמיקה בתוכו אולי דווקא כן.
לפחות בסבב הזה יש לנבחרת מנצח אחד ברור וזה דור פרץ. בשבוע שעבר היה פרץ היחידי שהתמודד עם הקשיחות הדנית, עד שעבר לעמדת הבלם, ואתמול (ראשון) עמד יפה מול קישור קשוח כשלעצמו. בשני המשחקים האלה רוטנשטיינר נשאר אמנם עם שלושה בלמים, אבל שינה את מבנה הקישור. ביברס נאתכו זז מעט ימינה, סולומון עמד גבוה ושמאלה, ופרץ היה השחקן המרכזי יותר. עליו האחריות ההגנתית הגדולה, אבל גם הנעת הכדור והתרומה להתקפה. פרץ הראה שהוא יכול לעשות הכל.
לא מזמן היה פרץ שם נרדף להחמצות נוראיות. הוא היה שחקן של פעולות ברורות ומדהים לראות איך הרפרטואר שלו, שבא לידי ביטוי גם בבעיטה הנפלאה לשער, התעצם. לפרץ שני שערים בנבחרת, שניהם נגד סקוטלנד. הוא אוהב את הסקוטים, אבל היעד הבא שלו צריך להיות גבוה יותר. זה בדיוק השחקן שהנבחרת רוצה, שהנבחרת צריכה.
השער של פרץ הגיע גם כי הסקוטים נתנו לשחקני הנבחרת לבעוט מרחוק. לכולם חוץ מערן זהבי. "קפצו עליי כמו משוגעים ברגע שניסיתי לבעוט", אמר זהבי אחרי המשחק, ובדיוק מהסיבה הזו הוא לא היה צריך לבעוט במצבים חסרי סיכוי. שבע פעמים ניסה זהבי לשלוח כדור לכיוון השער: ארבע פעמים הבעיטה נחסמה בדרך ובשלוש האחרות הכדור לא היה למסגרת. תחושה עוד יותר מרגיזה התקבלה בהתקפה בה זהבי היה חייב למסור לאלי דסה, רצה לבעוט, ויתר, ואז המומנטום נעלם.
פרץ היה פנוי לבעיטה שהביאה את השער כיוון שהסקוטים התמקדו בזהבי וכן במנור סולומון. באותו מהלך שני שחקנים בלבן סגרו את זהבי ושניים נוספים נעמדו מול סולומון שהיה עם בכדור. פרץ נשאר עם הרבה שטח לפניו כשסולומון מסר לו.
הסקוטים באו עם תכנית גם בצד ההתקפי. הם למדו מהדנים, שכמה ימים קודם עשו את אותו תרגיל, ובהצלחה – שחקן התקפה נצמד לאגף כדי למשוך אליו את המגן הישראלי, ואז שחקן אחר רץ לשטח שבין אותו מגן לבלם ומקבל כדור במסירה ארוכה. הסקוטים פעלו בעיקר בצד של סאן מנחם, אבל אחד ההבדלים מהמשחק הקודם היה שעפרי ארד, הבלם שלידו, עשה עבודה שקטה וחכמה. זה היה משחק מתאים לארד, שיודע לעבוד מצוין בגובה. הוא הרוויח במקום הזה את ההרכב גם בהתכנסות הנבחרת הבאה.
אז ארד היה טוב, אבל ההגנה בכללותה שוב פישלה ברגע משמעותי ומדובר בפשלה כפולה. סאן מנחם הוציא כדור חוץ, קיבל אותו בחזרה ומיד איבד והכניס את הנבחרת לסיטואציה קשה. בנוסף, כפי שאפשר לראות בתמונה המצורפת, שלושה שחקנים – נאתכו, טיבי ואל-חמיד – הלכו לכיוון צ'ה אדאמס בעוד ראיין פרייזר נותר לבד. פרייזר התמהמה, לא בעט ישר, וכל השלושה עברו אליו. הכדור עדיין פגע ברשת.
זה היה רגע מביך במחצית שהייתה הרבה פחות טובה מקודמתה. אחת הסיבות לכך היא שהמאמן הסקוטי סטיב קלארק שינה מערך לאחר ההפסקה – משלושה בלמים לשניים. זה חייב להיות שיעור עבור רוטנשטיינר. בסדר גמור להאמין בשיטה מסוימת, אבל חובה להיות פרגמטיים. להבין שיש מקרים, לפעמים הרבה מקרים, בהם חובה לשנות תוך כדי משחק. רוטנשטיינר נשאר בשלו, גם במערך וגם פלוס-מינוס בניהול המשחק: נאתכו הוחלף משחק שמיני ברציפות, בחמישה מהמקרים הוא היה המוחלף הראשון.
וכך, לראשונה מאז מוקדמות מונדיאל 1994 ישראל מוציאה פחות משתי נקודות משני משחקי הבית הראשונים שלה בקמפיין משמעותי כלשהו. הדינמיקה הפנימית בנבחרת משתנה כאמור, גם אם במעט, אבל העקרונות הגדולים נותרים בדיוק אותו דבר. תהיו בטוחים שכך יהיה המצב גם עוד כמה חודשים. יהיו אז עוד בחירות, ועוד משחק מול סקוטלנד.
