פעם בעשור-עשור וחצי, באיירן מינכן נופלת לתוך המלכודת שהיא יצרה לעצמה. המועדון הבווארי השמרני מחתים מאמן היפסטרי בתקווה שינער קצת את המועדון, יכניס אליו רוח נעורים, ירענן את השורות. אבל מתברר שהשורשים של המועדון חזקים יותר מכל רוח אקראית שעוברת בו. זה קרה עם יורגן קלינסמן שהוברח מהמועדון לאחר פחות מעונה, וכעת עם יוליאן נגלסמן.
אבל בעוד הקטסטרופה עם קלינסמן הייתה בעיקר מקצועית, נגלסמן - שהגיע למלא נעליים ענקיות אחרי עונת הטרבל של האנזי פליק - הוביל את באיירן לאליפות בשנה שעברה, הקבוצה נמצאת גבוה בצמרת גם העונה והעפילה לרבע גמר הצ'מפיונס על חשבון פ.ס.ז'. הבעיה של נגלסמן, מעבר לספיגות השערים הקלות מדי, הייתה שחוסר הפוקוס ובעיקר חוסר המשמעת במועדון זלגו מכר הדשא לצהובונים, המקום שבו באיירן השמרנית הכי לא אוהבת למצוא את עצמה.
זה התחיל עם נגלסמן עצמו, שניהל רומן עם כתבת של ה"בילד", מה שגרם לשחקנים רבים בקבוצה להסס לדבר איתו על דברים אישים ומקצועיים מחשש שיודלפו החוצה; המשיך בסאגת מנואל נוייר, השוער שנפצע בתאונת סקי ועורר סערה גדולה לאחר שהתרעם על כך שהמועדון פיטר את מאמן השוערים; והסתיים בסרג' גנאברי, שהחליט לטוס לפריז ביום החופשי כדי להשתתף בשבוע האופנה.
זה הספיק לראשי באיירן. ברבע גמר ליגת האלופות מחכה מנצ'סטר סיטי האימתנית, ובליגה היא מדורגת שנייה במרוץ מחומש לאליפות, נקודה אחת מתחת למובילה דורטמונד, אחת הקבוצות הכי חמות באירופה מאז החזרה מפגרת המונדיאל - ובשבת (19:30) באיירן תארח את דורטמונד למשחק העונה. בדרך כלל, אחרי 25 מחזורים באיירן ניצבת עם יתרון של 12 נקודות ואליפות ביד, ומעבר לעניינים שכבר הזכרנו, נגלסמן היה הקורבן של הציפיות הגדולות שמגיעות עם אימון באיירן מינכן, מועדון שבו לשום הפסד אין תירוץ.
הצ'מפיונס הוא צ'ופר
כמו במקרה קלינסמן, גם עם נגלסמן המועדון החליט להתנהג בניגוד לדי־אן־איי שלו. הוא השקיע הון בהבאת המאמן ואישר כל בקשה שלו. זה ההפך מהדרך המינכנאית הקלאסית, לפיה מדובר בארגון של שחקנים. על פניו, הבחירה בתומאס טוכל כמחליף היא החלטה משונה: טוכל נקלע לעימותים חריפים, בעיקר עם ההנהלה, בכמה מתחנות האימון הקודמות שלו. עם זאת, הוא התמתן בשנים האחרונות, ומביא לבאיירן משמעת, קפדנות, ריכוז וקורות חיים שכוללות זכייה בצ'מפיונס עם צ'לסי. כמובן שגולת הכותרת של טוכל תהיה זכייה מקומית. הצ'מפיונס יהיה רק צ'ופר.
טוכל, שאימן בעבר את נגלסמן, נכנס לחדר הלבשה מפוצץ בסימני שאלה. ג'ושוע קימיך ולאון גורצקה היו אמורים להנהיג את חילופי הדורות, וזכו ליחס ותרני ומיוחד מצד נגלסמן, למורת רוחם של שאר השחקנים. שניהם גם הביעו אי־שביעות רצון מהאופן שבו פוטר המאמן. תומאס מולר הוותיק לא היה מרוצה מהחילופים המוקדמים והתכופים שלו. לירוי סאנה ובעיקר סאדיו מאנה לא ממצים אלפית מהפוטנציאל שיש להם ברגליים.
3 צפייה בגלריה
ביא לבאיירן משמעת, קפדנות, ריכוז וקורות חיים שכוללות זכייה בצ'מפיונס. טוכל (במרכז)
(צילום: EPA)
טוכל נענה לקריאה לבוא ולחלץ את באיירן, הצעה שהוא ענה לה בשלילה לפני חמש שנים וחצי, כשראשי באיירן רצו לגנוב אותו מדורטמונד שזכתה בגביע כדי שיחליף את קרלו אנצ'לוטי. הוא הרגיש שלא תהיה לו מספיק השפעה בעניינים המקצועיים, סירב, ויצא למסע בקבוצות צמרת אירופיות. הוא עלה לגמר האלופות עם פ.ס.ז' והפסיד לבאיירן, והציל את צ'לסי מטביעה אחרי העזיבה של אברמוביץ'. כעת הוא המאמן השישי של באיירן בשבע השנים האחרונות.
אבל יכול להיות שהסיבה המרכזית להבאתו של טוכל היא לא הזכייה שלו בצ'מפיונס אלא נגד מי הוא עשה את זה: פפ גווארדיולה וסיטי, היריבים של באיירן ברבע הגמר.
