השייט הישראלי נעלם מהמפה בשלוש האולימפיאדות הקודמות, והיה נטול מדליות מאז הארד של שחר צוברי בבייג'ינג 2008, אבל במרינה של מארסיי, שם התקיימו תחרויות השייט של פריז 2024, הוא חזר בגדול. לא רק שההישגים בשייט - בראשם הזהב של תום ראובני והכסף של שרון קנטור - היו המרשימים ביותר של ישראל במשחקים שננעלו אתמול (ראשון), אלא שהוא גם עבר את ענף הג'ודו בצורה חד משמעית כמצליח בכל הזמנים.
נכון, תשע מ-20 המדליות של ישראל בכל הזמנים הגיעו מהג'ודו לעומת חמש מהשייט, אבל באולימפיאדה מה שקובע הוא קודם כל כמות מדליות הזהב. ארה"ב עלתה לראש טבלת המדליות הכללית רק אחרי הגמר האחרון של האולימפיאדה, כשנבחרת כדורסל הנשים שלה העניקה לה את הזהב ה-40 שלה, בדיוק כמו סין, ואז היא ניצחה בזכות שובר השוויון (מדליות הכסף). לפני כן היא הייתה במקום השני, למרות שהובילה 91:125 בסך המדליות הכלליות.
מדליית זהב היא זו שקובעת, ובשייט יש שניים – האלוף האולימפי הטרי ראובני והמאמן שלו גל פרידמן, שעשה זאת 20 שנה קודם לכן באתונה. בג'ודו (שלוש מדליות כסף ושש מדליות ארד) עוד אין לנו אלוף אולימפי, כך שהוא נמצא רק במקום הרביעי בטבלה, משום שלישראל יש גם בהתעמלות מכשירים (ארטיום דולגופיאט) ובהתעמלות אמנותית (לינוי אשרם).
גם בפריז, כאמור, השייט נתן הופעה גדולה מזו של הג'ודו. למעט פיטר פלצ’יק שהפתיע בענק שסיים עם ארד, ארבעת הג'ודאים של נבחרת הגברים הודחו בשלבים מוקדמים. לדעתי זאת האולימפיאדה הכי פחות טובה של הגברים בקדנציה של אורן סמדג'ה. בריו את הארד של אורי ששון והמקום החמישי של שגיא מוקי, ובטוקיו מקום היה מקום חמישי, שני ג'ודואים שסיימו במקום השביעי, ואת המדליה בתחרות הקבוצתית. אצל הנשים, רק שתי המובילות – ענבר לניר ורז הרשקו – עמדו בציפיות עם מדליות כסף, שמבין חמש האחרות רק גפן פרימו הגיעה לרבע הגמר.
בשייט, שהפך לאימפריה בדגם הפויל (גלישת רוח), עם שני מאמני על כמו גל פרידמן ושחר צוברי, יש עומק מטורף. השגת הכרטיס לפריז הייתה קשה מהתחרות עצמה. וזה לא רק הפויל – גל צוקרמן סיימה במקום השביעי בקייט, וניתאי חסון ונועה לסרי סיימו במקום השביעי ב-470. השייט מביא איתו צניעות, ואווירה של הצלחה ושקט. הטובים לשייט!