“אלו חייבות להיות הנעליים" (ספייק לי כמרס בלקמון למייקל ג'ורדן בפרסומת לנייקי מסוף שנות ה-80, מנסה להבין מה הופך את MJ לשחקן הכי טוב בעולם).
ריי בנג'מין חצה את קו הגמר האולימפי ב-46.17 שניות, שיפור מטורף של 53 מאיות השנייה לשיא שהשיג ב-1 ביולי הנורבגי קרסטן וארהולם. לפני וארהולם, השיא בריצה החזיק 29 שנה. אלא שהזמן של בנג'מין הספיק לו רק למדליית כסף: הנורבגי חצה את קו הסיום 23 מאיות השנייה לפניו, נצח במושגים של 400 מטר משוכות.
טוקיו 2020 ב-ynet למתחם המיוחד
זה היה סיום של המרוץ האיכותי ביותר באולימפיאדה אי פעם. חמישה רצים שהגיעו מאחורי וארהולם קבעו שיאים לאומיים. הנורבגי עצמו קבע זמן טוב יותר מ-18 מתוך 48 הרצים שהתחרו בריצת 400 מטר הרגילה (ללא משוכות) בטוקיו. יום לאחר מכן, גם השיא של אותה ריצה לנשים נופץ לרסיסים עם שיא אבסורדי בתום ריצה אגדית.
השיאים הללו, מן הסתם, מעלים שאלות: מה פתאום כולם רצים כל כך מהר? אבל אם פעם התהיות היו הולכות לכיוון של רמאות ושימוש בחומרים אסורים, השאלה היום היא יותר אתית-פילוסופית. מי קובע פה את השיאים, הספורטאים או העזרים הטכניים שבהם הם משתמשים (משטח וסוג נעליים)? או, במילים אחרות: האם המכונה שבאדם תנצח?
"בנייקי הגזימו עם הטכנולוגיה"
ההיסטוריה של האתלטיקה לימדה אותנו להיות ספקניים לגבי שיפורים גדולים מדי. רק שהפעם "הבעיה" נמצאת מול העיניים שלנו, ולרגלי האתלטים. חידושים והתפתחויות טכניות ומדעיות שמו על הרגליים של וארהולם (פומה ומחלקת פורמולה 1 של מרצדס) ובנג'מין (הנעל העתידנית של נייקי) נעליים שהולכות לשנות את כל הביו-מכניקה של נעלי הריצה.
הדעות לגבי הנעל החדשה חלוקות: חלק אחד, הפרוגרסיבי, טוען שמדובר בקדמה, בפיתוח טכנולוגי, וזאת בעיקר בנעליים שפיתוחן היה שרוי שנים בסטגנציה. ואילו החלק השני, השמרן יותר, טוען שמדובר בלא פחות ולא יותר בפרשת סימום חדשה, טכנולוגית.
תעשיית הנעליים בונה כמובן על דור חדש, צעיר יותר, שגם רוצה לעצמו נעליים שיגרמו לו לרוץ מהר יותר. חברות ההנעלה בטוחות שהדור הזה יאמץ את הנעליים ולכאורה הן מביאות את העובדה שמעטים מביעים מחאה נגד השימוש בהן, או קוראים להחרים אותן. המצב, לדבריהן, אינו דומה לסקנדל של סמים. כאן, כולם יכולים להשתמש באותו זוג נעליים. מה שמשאיר את המחאה יותר אצל טהרני הענף וההיסטוריונים שלו.
שיאי עולם חדשים נקבעו בריצות 10,000 מטר לנשים ו-5,000 לגברים על ידי רצים שנעלו את הנעליים עם הטכנולוגיה החדשה, אבל לדברי מומחים לריצה מדובר רק ביריית הזינוק. לפי המומחים האלו, השיא של וארהולם יכול להיות זמן מעולה בעוד שנתיים, אבל סביר להניח שעד אז התוצאה שלו תהפוך לסטנדרט.
גם וארהולם לא חסך את שבטו מהנעליים החדשות של יריבו בנג'מין. "זה לגמרי בולשיט", אמר על הנייקי שנועל האמריקני. "הנעליים שלי לפחות לא לוקחות קרדיט מהשיא, הוא פשוט רץ על טרמפולינות". נעלי האייר-זום ויקטורי עם הצלחת מפחמן והספוג בסוליה הביאו מומחים רבים לטעון שהן נותנות יתרון לא הוגן לאתלטים של נייקי. "גם אנחנו התעסקנו עם הנעליים שלי ועם המסמרים כדי לעשות אותם דקים ככל האפשר", אמר הנורבגי. "אבל בנייקי הגזימו עם הטכנולוגיה". מעניין איזה זמן ריצה היה קובע וארהולם עם הנעליים של נייקי.
ליוסיין בולט התשובה ברורה. "אם היו לי את הנעליים האלה, הייתי רץ את ה-100 מטר בפחות מ-9.5 שניות", אמר הג'מייקני. "ברור שלרצים ב-400 משוכות נשים וגברים היה יתרון כי השתמשו בנעל כזו. אבל שלושתם נעלו נעליים משלוש פירמות שונות עם טכנולוגיה דומה כך שקשה להגיד שהיה פה יתרון לא הוגן למישהו".
בנג'מין נתן את הצד שלו: "זה לא נכון לייחס לנעליים את הזמנים שהשגנו באולימפיאדה הזו. הדבר היחיד שהטכנולוגיה הזו עושה זה לייצר פחות לחץ על השרירים".
המשטח החדש: "כמו טרמפולינה"
לפחות לגבי סידני מקלוכלין עלו הרבה סימני שאלה בנוגע לשיא העולמי שלה, ולגבי השתפרות הפלאים של הרצה בת ה-21. הסיבה לכך הייתה שמקלוכלין שדרגה את עצמה מהרגע שעברה להתאמן אצל בוב קרסי, מאמנה החדש. לקרסי יש היסטוריה של אתלטים שהשתפרו פלאים מהרגע שעברו לעבוד איתו, ותמיד היו סביבו שמועות על שימוש בסמים לא חוקיים. אבל גם השמועות האלה לא מסבירות את השיאים האישיים, הלאומיים, האולימפיים והעולמיים שנפלו במשחקים.
אם מחפשים עוד סיבה אז תכירו את משטח ההיי-טק "מונדוטראק", שעליו נערכות הריצות באולימפיאדה. הדרך למשטח המושלם הייתה רצופה בשלוש שנים של ניסויים, שימושים בחומרים שונים, החלפה של עשרות סוגי גומי, ניסויים במעבדה ותשאול מתמיד של אתלטים לגבי ההעדפות שלהם ומקומות לשיפור. בסופו של התחקיר חזרו בעלי החברה למפעלים שלהם ליד טורינו באיטליה ובנו את המשטח המושלם, לפי דרישת הרצים: סופג זעזועים ומחזיר אנרגיה "כמו טרמפולינה", לדברי האתלטים שנשאלו.
14 מילימטרים עובי שבתוכם הותקנו גבישים מיקרוסקופיים של גומי ובתחתית שלהם יש משושה אוויר שמייצר את אפקט הטרמפולינה עם נגיעת הרגל במשטח. לדברי היצרנים, כל המסלולים מיוצרים באותה צורה ודומים אחד לשני, ופס הייצור שלהם מזכיר את הצמיגים שמיוצרים עבור פורמולה 1, שוב הביטוי הזה שהופך בני אנוש למכונות.
המשטחים שייצרה "מונדו" אחראיים ליותר מחצי מהשיאים העולמיים שנקבעו ב-20 השנים האחרונות, והם נחשבים למשמעותיים ביותר במקצועות שבהם מעורבת קפיצה, מה שמסביר אולי את השיאים המטורפים שנקבעו בריצות המשוכות ובקפיצה המשולשת לנשים. המשטחים גם מעלים שאלות לגבי בטיחות הספורטאים (מספר אתלטים התלוננו על המשטח החדש ואמרו שהיו חייבים לשנות את סגנון הריצה שלהם), וגם לגבי היכולת להשוות בין שיאים עליו לבין שיאים מהעבר שבהם לא ניתן לאתלטים סיוע דומה.
לסידני מקלוכלין זה קצת פחות אכפת. "עד עכשיו המסלולים שרצתי עליהם היו רק מסלולים שבולמים זעזועים, זה המסלול הראשון שנותן לך אנרגיה בחזרה, שמקפיץ אותך", אמרה האמריקנית כמה ימים לפני ריצת 400 מטר משוכות שלה. "אין לי ספק שהולכים ליפול פה שיאים עולמיים חדשים". צדקה.
