בית"ר ירושלים היא שם דבר בכדורגל הישראלי, אין ספק. בעונה האחרונה ראינו מה זכייה בגביע עשתה בעיר הבירה – אוהדים יצאו לרחובות לחגוג, פוליטיקאים בירכו בסטורי, זמרים הוציאו שירי הלל. הטירוף הירושלמי הורגש בכל מקום אפשרי. אוהדים של קבוצות אחרות הודו בעצמם שהם אפילו קצת שמחים בשביל בית"ר, ובעיקר בשביל האוהדים שכל כך מגיע להם. אחרי ההצלחה בשנה החולפת, אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם היינו במקום של אחת משלוש הגדולות, מתחרים על תארים באופן תדיר ומגיעים להישגים באירופה.
קחו את מכבי חיפה למשל, שמתמודדת הקיץ כיריבה שווה על מקום בליגת האלופות. נסו לתאר לעצמכם את הסיטואציה הבאה: בית"ר ירושלים מוגרלת מול סלובן ברטיסלבה, בקרב ישיר על מקום בפלייאוף. יוסי אבוקסיס מתראיין לתקשורת ומסביר שלמרות ההגרלה הקשה, הוא סומך על הבחורים שיעשו את העבודה. ירדן שועה (בעולם המקביל הזה הוא כבר חתם על הארכת חוזה) מעלה סטורי מרגש מהאימון ומבקש מכל האוהדים לבוא לתמוך ביום רביעי. לא שיש צורך, טדי כבר סולד אאוט ביום שנפתחה מכירת הכרטיסים. ברים ברחבי העיר פותחים הקרנות חגיגיות כדי לתת מענה לכל הקהל הירושלמי. טירוף בית"רי בשיא תפארתו.
עד כאן לא כל כך קשה לדמיין. חווינו סיטואציה דומה בתחילת אוגוסט, לפני משחק הגומלין במוקדמות הקונפרנס-ליג מול פאוק סלוניקי החזקה. טדי היה מלא, המתח היה באוויר והזמן בירושלים עצר מלכת. את מה שקרה אז, באותו לילה גורלי בירושלים, כולם יודעים וזוכרים היטב. אבל עכשיו, במציאות המדומה שבה בית"ר מחליפה את מכבי חיפה ומתמודדת על הפלייאוף בעצמה, נסו לדמיין את המשך הסיפור: בית"ר שוטפת את המגרש, למרות פערי האיכות, ומצליחה להכניע את סלובן ולעלות לשלב הבא. באמצעות משמעת טקטית ומקצוענות מקסימלית, היא לא מאבדת את הראש ומשכילה להמשיך במסע הקסם אל עבר הכרטיס לליגת האלופות.
כאן כבר יהיה קצת קשה להמשיך לדמיין. המועדון הירושלמי לא ידוע בהצלחות גדולות באירופה, ובטח שלא ב"משמעת טקטית" או "מקצוענות מקסימלית". ככל הנראה שהמציאות המדומיינת הייתה מסתיימת בהתפרקות, ספיגת שערים מיותרים שסותמים את הגולל על החלום הנכסף על המנון ליגת האלופות בטדי. קצת כמו מה שקרה מול פאוק לפני שבועיים. למה למכבי חיפה זה עובד ולנו לא? בעיניי, התשובה לא טמונה בשחקן כזה או אחר, שייתן אקסטרה איכות לקבוצה ויהיה שובר שוויון במשחקים מהסוג הזה (כן, דנילו, אני מסתכל עליך). זה אפילו לא תלוי בצוות מקצועי, מקצועי ככל שיהיה, שיספק תוכנית אימונים ברמה אירופית לשחקנים המאוד לא אירופים שלו. התשובה נמצאת קצת יותר עמוק מזה.
אם תשאלו אוהדים של הקבוצה מה היא בית"ר בשבילם, אני מניח שהרוב יענו תשובות דומות. הם יתארו את הטירוף ביציעים, הריגוש, האדרנלין בגוף. עבורם, בית"ר שלהם היא קבוצה מרגשת, שאולי לא תתמודד על האליפות, אבל במשחק חוץ מול בני סכנין היא תמיד תתן את הנשמה. היא לא תמיד תוכל להשאיר אצלה את הכוכבים, אבל תמיד תתן להם תמיכה במשחקים כאילו הם גדלו איתם בשכונה. היא לא תהיה המועדון הכי מקצועי ומסודר, אבל תמיד תהיה מועדון של האוהדים.
כאמור, בית"ר לאורך השנים מזוהה בעיקר עם מושגים כמו תשוקה ואטרקטיביות, ופחות עם מושגים כמו משמעת וטקטיקה. או בביטוי קצת יותר מוכר: ה-DNA הבית"רי. וזה לא דבר רע בהכרח. הריגוש הוא מה שמניע את כל עולם הכדורגל, הוא הסיבה שאוהדים קונים כרטיסים ומציפים בהמוניהם משחקים גדולים. אולי השחקנים עצמם חושבים יותר על התלוש בסוף החודש, אבל ללא הטירוף של האוהדים – אין למשחק זכות קיום. אבל מה קורה כשהריגוש משתלט על הקבוצה, ובא על חשבון הסדר והמשמעת? מה קורה כשמועדון חורט על דגלו את האטרקטיביות בלבד, לצאת קדימה להתקפה ולתת הצגה לאוהדים, במקום לשמור צמוד את היריבה כדי שלא יענישו בצד השני?
כאן טמון ההבדל. מועדון כמו בית"ר ירושלים, שספק אם יש שני לו ברמת האהדה והפופולריות בארץ, חייב לקחת את עצמו בידיים. לייצר חזון. אני לא מדבר על חזון לעונה הקרובה, לשנתיים הקרובות ואפילו לא לעשור הקרוב. הנהלת המועדון צריכה לגבש חזון לקבוצה, לשבת ולנסח את ה-DNA הבית"רי. הם צריכים לחשוב, איך לוקחים את המאפיינים של הקבוצה, שברובם מופיע השורש ר.ג.ש על צורותיו השונות, והופכים אותם לעקרונות וערכים של מועדון?
אם בית"ר רוצה להגיע להישגים, לא רק בזירה המקומית אלא גם באירופה, היא חייבת לייצר לעצמה אופי מתאים. הוא לא חייב להיות על חשבון האופי הקיים, הוא רק דורש קצת ליטוש ומחשבה, קצת לסגל ערכים של עקביות ומשמעת טקטית. יוסי אבוקסיס בהחלט מנסה ללכת בכיוון הזה, אבל זה לרוב בא על חשבון שטף המשחק והאוהדים לא מרוצים. בית"ר לא יכולה להתגונן כמו הפועל חדרה, במטרה להעיף את הכדור לחצי של היריבה ולקוות שאחד החלוצים יחולל איתו ניסים. צריך DNA אמיתי כמו של המועדונים הכי גדולים שיש.
יש שיגידו שאלו פריבילגיות של מועדונים אחרים, שכיום יש בעיות יותר דחופות ומעשיות. מחסור בשחקנים איכותיים, תקציב שלא מתקרב לגדולות או מחלקת נוער רעועה. כל אלו בעיות אמיתיות וחשובות, אבל פעולה כל כך בסיסית של מחשבה קדימה, ייצור חזון ו-DNA אמיתי למועדון, יכולה לעשות את ההבדל בין סתם מועדון פופולרי לבין מועדון גדול באמת.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
