בית משפחתה של אבישג סמברג ברגעי הניצחון במדליית הארד באולימפיאדה
(צילום: נדב אבס )
ה-24 ביולי נכנס לספר הזהב של הספורט הישראלי ובייחוד של ענף הטאקוונדו. והכל בזכות אבישג סמברג, הלוחמת הצעירה (19) אשר הציבה אותו בענק על המפה כשהעניקה לישראל את המדלייה הראשונה בהיסטוריה של הענף.
סמברג, המתגוררת כיום ברמלה, נולדה וגדלה בגדרה והגיעה לטאקוונדו כחוג בכיתה א', אבל עד מהרה התבלטה בעיקר בזכות אישיותה וכשהייתה בגיל הנוער עברה להתאמן בנבחרת ישראל בהדרכת יחיעם שרעבי. מאמניה וחבריה לאורך השנים זוכרים ילדה חצופה וחדורת מטרה, שלא הייתה מתביישת לשאול שאלות ולעמוד על שלה ותמיד שאפה להיות ראשונה בכל מקום ובכל סיטואציה.
"איזו דרך הילדה הזאת עברה דרך ארוכה מאז שהכרתי אותה כילדה פלפלית שלא רואה בעיניים ועד לפסגת הטאקוונדו העולמי", כתבה בפייסבוק מנכ"לית איגוד הטאקוונדו ומאמנת נבחרת ישראל לשעבר, נועה שמידע, שאימנה את סמברג החל מגיל 9. "כמה עבודה קשה, כמה כוחות, אמונה, נחישות ותעצומות נפש צריכה ילדה כזאת כדי לעבור עוד שנה ועוד שנה בעיסוק בספורט תחרותי. לאבישג הייתה את התמיכה המדהימה של המשפחה והמועדון שלה, אבל בראש ובראשונה היא עשתה את זה בזכות עצמה".
שמידע סיפרה ל-ynet על החוצפה החיובית שאיפיינה את סמברג: "אני נחשבת למאמנת מאוד קשוחה, אין דבר כזה אצלי לדבר באימונים, אבל לאבישג יש קוצים. היאר הייתה מקשקשת ומדברת. אהבה לשאול שאלות וכמו שהיא לא מעיזה לסיים קרב בלי לנצח - ככה גם היא מעיזה לדרוש את מה שצריכה מול המאמנים. ישר רואים שיש אצלה משהו חריג. כשהיא הייתה ילדה היא לא הייתה הרבה יותר טובה מכולן, אבל באופי ישר ראית שיש בה משהו שאין לאחרות. היא הייתה בטוחה בעצמה, לא פחדה מאף אחד ולא חששה לשים את עצמה במרכז. היא ווינרית וזה דבר שרואים מגיל צעיר מאוד. זה לא דבר שהתפתח עם השנים כמו היכולות שלה".
נשיא המדינה מברך את אבישג סמברג
ואכן, התמיכה שקיבלה במועדון "שרעבי אומנויות לחימה" קידמה אותה עם השנים, עד שהיא הפכה בהמשך ללוחמת הבולטת בישראל. בתחילת דרכה היא הייתה אחת מחבורה שכללה ארבע לוחמות בולטות וחזקות, אבל בזכות התמדתה, נחישותה ונכונותה לעבוד קשה היא שרדה את כל האתגרים בהמשך והייתה היחידה שהמשיכה לקריירה ספורטיבית מרשימה.
"כולם שואפים להיות כמוה"
מעוז שרעבי, המאמן הראשון שלה, זוכר ילדה בלתי מתפשרת שהייתה מבקשת ממנו לתת לה להילחם עם בנים: "קיבלתי ילדה חייכנית ומפולפלת שמההתחלה ידעה מה היא רוצה. ידעתי שהיא תגיע רחוק. האופי שלה בלט, היא שנאה להפסיד ואני זוכר שהיא בכתה כשהפסידה באחת התחרויות. היא הייתה רק בת 8 או 9 וזה הבהיר לי שהיא מסוג אחר. הייתי נותן לה להילחם עם ילדים גדולים ממנה בכמה שנים והיא הייתה אומרת לי 'תביא לי את מי שאתה רוצה, העיקר שיהיה חזק'. היא רצתה להתחרות עם חזקים בשביל להתקדם".
גילי חיימוביץ', שאימן את סמברג מאז הייתה בת 8, סיפר: "את כל מה שאבישג רצתה היא תמיד עשתה בצורה הטובה ביותר. תמיד נלחמה בשביל להצליח ועשתה את הכל בשביל להתקדם. עוד לפני שרשמה את הישגיה היא הייתה מוכנה לוותר על הכל בשביל להצליח. היא הייתה ילדה של בית והגיעה קצת מפונקת, אבל מבחינת עבודה ידעה לתת את הכל. לא הפריעה לה כלום – העיקר ההצלחה. היא הייתה מדברת באימונים ויכולה לשגע אנשים, אבל ברגע האמת ידעה לעשות את העבודה שצריך. נהגתי להעביר לה אימונים אישיים בילדות ובתחרות הראשונה היא לא כל כך הצליחה, אבל בהמשך הפכה לספורטאית מובילה שכולם שואפים להיות כמוה".
ספורטאים ישראלים נתקלים בלא מעט קשיים בגלל חוסר העזרה מצד המדינה ומאבדים מוטיבציה בדרך. סמברג, כפי שהבנתם, נמנית על אותם יחידי סגולה בעלי אופי מיוחד שמסוגלים להמשיך עד הסוף למרות הכל. בתקופת לימודיה בבית הספר היא אף עברה להתגורר ברמלה על מנת להיות קרובה לאולם בו מתאמנת הנבחרת ולהקדיש לספורט את כל זמנה.
באימוני הנבחרת נחשבה סמברג כל הדרך למשקיענית. "כל בעיטה שלה וכל דבר שהיא עושה היא יודעת בדיוק איך לעשות", טוענים ספורטאים, שמעידים עליה שעל אף הצלחתה היא תמיד הייתה חברותית ועזרה לאחרים. "את הכל היא עושה עם כוונה וראו עליה כל הזמן שהיא רוצה את זה. היא הקריבה הרבה, יותר ממה שעשה כל אחד פה".
כשהייתה בת 15 רשמה סמברג את הישגה המרשים הראשון, זכייה במדליית ארד באליפות העולם שהתקיימה בקנדה. אז כבר היה ברור שהיא נועדה לגדולה. כעבור שנה זכתה במדליית ארד באליפות אירופה שהתקיימה בלרנקה שבקפריסין והשתתפה באליפות אירופה עד גיל 21. באותה שנה זכתה לראשונה באליפות ישראל לבוגרים בפעם הראשונה. ב-2018 נשאה סמברג את דגל ישראל בטקס הפתיחה של אולימפיאדת הנוער בבואנוס איירס, בה סיימה במקום החמישי. ב-2019 זכתה במדליית ארד באליפות אירופה עד גיל 21 שהתקיימה בשבדיה.
סמברג זכתה ב-2020 באליפות ישראל במשקל עד 53 ק"ג ולא הייתה מיועדת תחילה להגיע למשחקים האולימפיים שתוכננו לאותה שנה, אבל דחיית האולימפיאדה בשנה אפשרה לה לצבור ניסיון ולהעפיל למשחקים הנוכחיים. היא זכתה בסוף השנה שעברה באליפות אירופה עד 49 ק"ג ולאחר מכן, במאי האחרון, העפלה בצורה מרשימה למשחקי טוקיו דרך תחרות המיון שהתקיימה בבולגריה. ההעפלה לטוקיו הגיעה למרות הקשיים העצומים בהם נתקלו סמברג ומאמני הנבחרת במציאת יריבות אימון ראויות. בהתאחדות הטאקוונדו הגיעו לסיכום עם שבע ספורטאיות זרות שהיו אמורות להגיע להתאמן איתה בישראל לפני האולימפיאדה, אבל בשל מגבלות הקורונה הגיעו רק שתיים.
כל זאת, בנוסף לעובדה שסמברג משרתת בפיקוד העורף בצה"ל וצריכה לתמרן גם מהבחינה הזו לאור הדרישה ממנה להגיע בכל יום ליחידתה למשך שש שעות, יחד עם הנסיעות שגוזלות ממנה זמן נוסף. השמחה של סמברג על ההעפלה לטוקיו לא הייתה מושלמת, אחרי שבן זוגה נמרוד קריביצקי, סגן אלוף אירופה במשקל עד 68 ק"ג, לא הצליח לעשות זאת כמוה כאשר הפסיד התחרות המיון ליריב בוסני קשה יום לאחר ניצחונה.
חוסר הצלחתו של קריביצקי מנע נוכחות של זוג במשלחת הישראלית, אבל יחד עם זאת החיים לצידו משמעותיים מאוד עבורה. הוא משלים עבורה את מה שהספורט לא עושה לאור העובדה שהיא מקדישה את כל חייה לטאקוונדו. התמיכה של נמרוד כמי שמתאמן יחד עם אבישג היא עצומה והוא הגיע יחד איתה לכל האימונים בחודשיים האחרונים על אף מצב הרוח הירוד בו היה שרוי.
קריביצקי לא טס עם סמברג ליפן מכיוון שלא נרשם מראש כיריב אימונים שלה. מאחר שלא היה ידוע מראש מי יעפיל החליטו בהתאחדות לרשום כיריב אימונים את גדי חיימוביץ', אשר התאים לשניהם מבחינת המשקל. בנוסף לתמיכה מבן הזוג, סמברג קיבלה כל השנים עזרה עצומה גם מאימה נילי, הנחשבת לדומיננטית מאוד בקריירה שלה. האם, מנהלת מחלקת מוקדים בקופת חולים כללית, מעורבת מאוד בקריירה של בתה, אבל יחד עם זאת לא מעורבת מעבר למה שנדרש ונותנת ליחיעם שרעבי את הבמה במאה אחוז.
העתיד עוד לפניה
עם העפלתה לטוקיו הפכה סמברג לספורטאית הרביעית בהיסטוריה שמייצגת את ישראל בענף הטאקוונדו אחרי שמאיה ערוסי עשתה זאת לראשונה באתונה 2004 ואחריה היו גם בת אל גטרר (בייג'ינג 2008) ורון אטיאס (2016). כל השלושה הפסידו בקרבות הראשונים שלהם, אבל סמברג ניפצה את תקרית הזכוכית כשהביסה 2:22 בקרב הראשון את ויקטוריה סטמבה מפורטו ריקו. זאת הייתה היסטוריה קטנה, אבל זו שבאה אחריה הייתה גדולה הרבה יותר.
תבוסה כמו זו שספגה סמברג בשמינית הגמר מאלופת העולם התאילנדית פניפק וונגפטנקיט עלולה למוטט ספורטאים מנטאלית ולפגוע להם בביטחון, אבל סמברג ידעה להתגבר עליה. לעומת זאת לקרב המכריע על המדלייה נגד הטורקייה רוקייה אילדירים היא הגיעה עם ביטחון רב, אחרי שניצחה אותה בנובמבר האחרון באליפות אירופה למועדונים.
על פי ההערכה המוקדמת סמברג הייתה אמורה להתמודד בטוקיו בקרב הראשון בשמינית הגמר נגד הסרבית טיאנה בוגדנוביץ', אבל אז טרף הוועד האולימפי הבינלאומי את כל הקלפים כשהחליט לשלב בתחרות את דינה פוריונס, לוחמת איראנית המתגוררת בהולנד, שזכתה לפריבילגיה כנציגת נבחרת הפליטים למרות שהפסידה בתחרות המיון.
בשל אותה החלטה נאלצה סמברג לקיים קרב אחד יותר, אותו סיבוב מוקדם מול סטמבה הפורטוריקנית. הספרדייה הצעירה (17) אנה סרסו, שקיבלה למעשה את ההגרלה שסמברג הייתה אמורה לקבל וניצחה את בוגדנוביץ' בקרב הראשון, טיילה עד לגמר. ההרגשה היא שבתכנון המקורי סמברג הייתה יכולה להגיע לגמר ולפגוש שם את וונגפטנקיט, אבל הדבר רק משאיר טעם של עוד לקראת העתיד.
