אם היינו צריכים לקבל חותמת סופית על המבנה הנפשי של פריז סן־ז'רמן, היא הגיעה שלשום בדקה ה־38 בשמינית גמר הצ'מפיונס במינכן. יאן זומר איבד את הכדור ברחבה, ויטיניה הפורטוגלי השתלט על הכדור ובעט לשער הריק, רק שמתיאס דה־ליכט הגיע משום מקום, הרחיק מהקו ושאג בטירוף. הצרפתים, שעד אז שלטו במשחק והיו זקוקים לשער כדי למחוק את הפיגור מהמשחק הראשון, התקפלו, התרסקו והודחו.
זאב בודד – כתבות נוספות במדור של זאב אברהמי
זהו הרגע שמגלם את כל המהות הפריזאית: קבוצה נטולת עמוד שדרה, חסרת זהות, צירוף מקרי של שכירי חרב מכאן ומכאן, מועדון נטול כל זיקה (לעומת באיירן הבווארית או ברצלונה הקטלונית). קבוצה שהשתלטה והרסה את הליגה הצרפתית, והלכה הכי רחוק באירופה שהכסף הקטארי יכול היה לקחת אותה (נשמה או אופי היא לא הצליחה לקנות). אפשר לטעון את אותה טענה גם כלפי מנצ'סטר סיטי, אבל לאלופת אנגליה יש את פפ גווארדיולה כעוגן. לפ.ס.ז' אין גם את זה. היא פשוט לא קבוצה.
אבל מה זה אומר על הכוכבים הגדולים שלה? שלשום כבר נשמעו קולות שקראו לקיליאן אמבאפה לברוח כמה שיותר מהר. מה זה אומר על לאו מסי, שהודח בבושת פנים חודשיים בלבד לאחר הרגע הגדול בקריירה שלו? האם ראינו את הרגע האחרון של "הפרעוש" בליגת האלופות?
מי צריך הגנה
מסי, עם אמבאפה וניימאר, מסמל את הרעיון הכללי: כוכבים נוצצים בהתקפה בלי אף שחקן מרכז שדה רציני שהגיע בכל התקופה הקטארית (מרקו וראטי עזר לבאיירן יותר מאשר לפריז), חוליית הגנה שפציעה אחת שלשום עירערה את תכליתה, וספסל של קבוצת נוער. ובתרגום: אנחנו לא צריכים מאומה.
יש לנו התקפה של חצי מיליארד יורו. הם יבשלו לעצמם, יבקיעו בעצמם וכיוון שהם כה מוכשרים זה לא משנה כמה ההגנה תספוג. במבחן התוצאה מסי נכשל במקום שבו לא יכול היה להצליח.
כל שפת הגוף של "הפרעוש" שידרה גועל מהסיטואציה. אנשים ששווים מאות מיליונים לא יצרו כלום במשחק הכי חשוב שלהם העונה. רק לפני שלושה חודשים מסי עלה עם חבורה של שואבי מים וחוטבי עצים וזכה בגביע עולמי מלא השראה, הקרבה, השארת חלקים פנימיים על הדשא עבור ניצחון.
מה לזה ולחבורת שכירי החרב המפונקים ששיחקה איתו שלשום במינכן? ומה הוא עוד אמור לעשות העונה, לזכות בתואר מקומי בליגה לא תחרותית? כבר כמעט ברור לחלוטין שמסי לא יחדש את החוזה שלו לאחר שנתיים. הנאמנות הראשונה שלו לברצלונה נקטעה שלא ברצונו. בארסה היא האופציה העדיפה, אחריה יהיו עוד קבוצות שיעריך כי הן יכולות לממש את הפנטזיה שלו לזכות עוד פעם אחת בליגת האלופות.
אם אלוף העולם לא ימצא קבוצה כזו וילך בתלם התועלתנות הכלכלית – הוא ימשיך בשביל שסלל כריסטיאנו רונאלדו עם החוזה העצום בליגה הסעודית. אבל זו לא אפשרות ריאלית. לא כרגע.
את "הפרעוש", בניגוד לפורטוגלי, ירצו הרבה קבוצות. הוא רק הוביל נבחרת לתואר החשוב בתבל ונבחר לשחקן השנה. ובניגוד לרונאלדו, הכוכב הארגנטינאי לא נחשב למרעיל חדרי הלבשה.
כסף או רומנטיקה
חואן לאפורטה אמר ביולי האחרון כי "הפרק של לאו מסי בברצלונה עדיין לא הסתיים. מגיע ללאו שנפתח עבורו פרק חדש עם סוף אחר". לאחרונה גם נפגש הנשיא עם אביו של הכוכב, ואילו האחראים על הכספים בבארסה הודיעו כי "מבחינה כספית המועדון מוכן לקלוט את השחקן בחזרה, אבל זה כמובן שיקול של הצוות המקצועי ושל לאו עצמו".
3 צפייה בגלריה
יחזור למקום בו הפך לאגדה? מסי חוגג במדי ברצלונה בגמר ליגת האלופות של 2011
(צילום: getty images)
עוד אפשרות עבור מסי היא לעבור למיאמי. יש לו שם בית, הוא מבלה שם חופשות רבות, וילדיו יוכלו להשתלב בקלות בעיר שבה רבים דוברי ספרדית. אבל גם זו תהיה עזיבה עבור כסף, ומסי יעדיף במקרה כזה ללכת לסעודיה ולהעשיר את חשבון הבנק שלו בשנותיו האחרונות (וכבונוס: לשבור את שיא השכר של רונאלדו).
ועוד שתי אפשרויות, מעט יותר רומנטיות: חזרה למועדון ילדותו ניואלס אולד בויס. מדובר ב"נפילה" כלכלית ומקצועית, אבל למסי חשוב להוכיח שהוא פטריוט. האפשרות השנייה היא חזרה לשחק תחת שרביטו של גווארדיולה. פפ הוא המאמן שיכול לנתב הכי בהצלחה את השנים האחרונות של מסי.
"הפרעוש" מסוגל להיות החלק החסר בשאיפה לזכייה של סיטי בצ'מפיונס. זה יהיה מבחן עבורו לשחק בליגה הטובה בעולם, ורק הכסף מהאמירויות יכול להתחרות בכסף מקטאר וסעודיה במרוץ החימוש על שירותיו של מי שעבור רבים נחשב לגדול אי פעם.
