בוסטון סלטיקס נמצאת במקום הראשון בליגה ביעילות התקפית ובמקום השלישי בליגה ביעילות הגנתית. ההוספה של ג'רו הולידיי וקריסטפס פורזינגיס בקיץ הוסיפה להם ממד חדש בהתקפה ובהגנה, ג'יילן בראון היה שחקן השבוע בליגה בשבוע שעבר, ג'ייסון טייטום נמצא בשיחה על השחקן היעיל של השנה, דרק ווייט הוא הברומטר של הקבוצה.
עם מאזן של 14:51, בוסטון סגרה כמעט לחלוטין את נושא הביתיות: מי שתרצה לקחת אליפות תצטרך לבוא ולנצח אצלה באולם. ממוצע הפרש הניצחונות שלה הוא השישי בהיסטוריה של הליגה (11.21 למשחק). מלבד אחת, כל חמש הקבוצות שעשו זאת לפניה זכו באליפות. הולכים לאליפות ירוקה?
4 צפייה בגלריה
נמצא בשיחה על השחקן היעיל של השנה. טייטום
(צילום: Alika Jenner / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
לא כל כך מהר. בתחילת החודש, הסלטיקס ניצחו בבית את גולדן סטייט ב-52 נקודות הפרש, הניצחון השלישי העונה של הסלטיקס ביותר מ-50 נקודות (שיא NBA), במה שנראה כמו גירוש השדים של גמר ה-NBA מלפני שנתיים. אבל דווקא שני המשחקים שבאו מיד לאחר מכן, נגד קליבלנד ודנבר, הדגישו שהסלטיקס עדיין רחוקים מאוד מאליפות.
נגד קליבלנד היא שמטה יתרון בן 22 נקודות עם תשע דקות על שעון המשחק והפסידה את המשחק בנקודה בגלל מערכת קבלת החלטות אימון רעות של ג'ו מאזולה ועוד התקפלות של טייטום. בהבדלים במספרים שלו בין הדקות "הרגילות" במשחקים לא צמודים, לבין דקות ההכרעה של משחקים צמודים, אפשר להעביר עדר קרנפים. וזו סטטיסטיקה של ארבע השנים האחרונות של טייטום, לא מקרה חולף.
נגד דנבר, טייטום החטיא שלשה חופשית לחלוטין שיכלה להפוך את התוצאה לטובת סלטיקס בשניות האחרונות, דנבר ניצחה, ושוב צפה על פני השטח העובדה הברורה שלפיה לבוסטון אף פעם אין את השחקן הכי טוב על הפרקט ברגעים המכריעים. וזה גם עניין של מתמטיקה פשוטה: חוץ מהניצחון האחרון, דנבר הייתה הקבוצה הראשונה ששברה את רצף הניצחונות של הסלטיקס בבוסטון. כמו שזה נראה עכשיו, וזה נכון לכל קבוצה בליגה, לסלטיקס אין סיכוי לקחת ארבעה משחקים מתוך שבעה מדנבר.
הסימון של בראון
הסלטיקס לא שילמו מחיר כלשהו על השינויים שהם עשו בקיץ. הולידיי, במנהיגות, בידע לקחת אליפויות, בהגנה ובדבק בהתקפה, הוא שיפור איכותי על פני מרקוס סמארט. פורזינגיס הוא שחקן התקפה עצום. לפי הסטטיסטיקה בלבד, הכדור צריך ללכת אליו בדקות האחרונות של משחק צמוד (אבל מצד שני, הוא תמיד נגיעה אחת רכה מפציעה שתגמור לו את העונה).
ההימור הכי גדול של הסלטיקס היה להפוך את ג'יילן בראון לפיפן של טייטום. בראון קיבל בקיץ חוזה על סך 304 מיליון דולר לחמש שנים. "רק" 28 מיליון דולר יותר מאשר החוזה של יוקיץ' בדנבר. מדובר בסכום שגם מסמן את בראון. הוא השחקן שאמור להביא את סלטיקס לאליפות ביחד עם טייטום. הוא אמור לתת לה את היציבות, ההמשכיות, האיזון. הכדורסל של בראון נשאר הפכפך. הוא זורח הרבה יותר משהוא נעלם, אבל הוא נעלם יותר מדי.
4 צפייה בגלריה
הכדורסל שלו נשאר הפכפך. בראון
(צילום: Alika Jenner / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בראון הוא שחקן טוב מאוד, בעיקר בעונה הרגילה. אין עדיין שום אינדיקטור שמראה שבראון והסלטיקס יצליחו להפוך את עורם לשחקן וקבוצת פלייאוף, שזה כדורסל שונה לגמרי.
בנוסף, בסופו של דבר בוסטון היא קבוצה חד-ממדית. היא מניעה את הכדור נפלא וקולעת באחוזים פסיכיים. שוב, מדובר באחוזים שהם טובים ל"הקבוצה הכי טובה, אפילו היסטורית, בעונה הרגילה", אלו לא שיטה ומספרים שיעבדו מול קבוצות הרבה יותר הגנתיות, שיכולות לעשות התאמות ממשחק למשחק במהלך הפלייאוף. אין לסלטיקס תוכנית ב'. הם תלויים בג'אמפ שוט שלהם. אין משחק עם הגב לסל, אין פיק-אנד-רול דומיננטי.
ודבר אחרון: טייטום ובראון הם שני הכוכבים הבלתי מעורערים של הקבוצה. אבל הם לא משלימים אחד את השני, הם לא דוחפים אחד את השני להיות טובים יותר. ההרגשה היא שהם דורכים זה לזה על הרגל.
דרוש שחקן-על
ובכל זאת, מדובר בקבוצה הכי טובה בליגה. בתבוסה של גולדן סטייט נגד בוסטון, סטיב קר לקח הימור סטטיסטי. הוא הסתכל על אחוזי הקליעה של החמישייה מולו והחליט להשאיר את השחקן הכי פחות מדויק חופשי לזריקה. הבעיה שהיה מדובר בבראון, שקולע "רק" 35 אחוז מהזריקות שלו (שאר ארבעת שחקני החמישייה בסביבות ה-40 אחוז והולידיי קולע קרוב ל-45 אחוז משלוש). בראון קלע חמש שלשות. ברבע הראשון. החמישייה של בוסטון מציבה בעיית חללים בלתי פתירה. אי-אפשר לשמור על כולם. מישהו יהיה ריק מתישהו, כי הנעת הכדור של בוסטון טובה, והסגל שלה נטול אגו. זאת אומרת: רק בוסטון יכולה ממש להכשיל את עצמה.
4 צפייה בגלריה
צריכה שחקן על, לאר קיבוץ סוציאלי. פריצ'רד מרחף מעל הווריורס
(צילום: Maddie Meyer / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
על הנייר, בוסטון היא קבוצה בסדר הגודל של שיקגו בסוף שנות ה-90 וגולדן סטייט באמצע העשור שעבר. ההבדל הוא ששתי הקבוצות האלו, ובעיקר הכוכבים שלהן, לחצו על הדוושה בפלייאוף וברגעים המכריעים של משחקים. בוסטון חייבת שטייטום של העונה הרגילה יופיע בפלייאוף בצורה שיטתית, ולא רק בהבלחות. בוסטון קבוצה מאוזנת להפליא. זה נהדר בעונה הרגילה. בפלייאוף היא צריכה שחקן-על, לא קיבוץ סוציאלי.
ההגנה של בוסטון מונעת על ידי שני שחקנים בגובה של קצת יותר מ-1.90 מטר. ההגנה של ווייט, בעיקר באחד על אחד והיכולת שלו לסגור קווי חדירה לסל, הפכה את הולידיי, דוקטורנט להגנה, למישהו שיכול להתרכז בשמירה אישית על שחקנים פחות מסוכנים ושמירה קבוצתית.
אל הורפורד, זקן השבט ומנהיג ההגנה, קצת הזדקן, בראון וטייטום הם שומרים טובים, אתלטיים, מהירים וארוכים, אבל לא בקרם של הליגה בהגנה, ופורזינגיס אפילו פחות מכך.
יש עוד סימנים, קמעות, שמעידים שזו שנת הבוסטון. טייטום נכנס לישורת של שנות השיא. הוא בן 26, הגיל שבו יאניס וסטף קרי זכו בתואר. יוקיץ', ג'ורדן ולברון זכו רק בגיל 27. כדי לזכות באליפות, בוסטון צריכה להפוך מוצג סטטיסטי פונקציונלי, לקבוצה שמכסחת את סימני השאלה סביבה. טייטום יהיה חייב לקחת אותה על הגב, בעיקר כשבסיבוב הראשון, ככל הנראה, בוסטון תפגוש בקריפטונייט שלה, ג'ימי באטלר של מיאמי.
פורסם לראשונה: 09:25, 13.03.24
