אם מסאי דגו היה זוכה באליפות, הוא היה ממשיך לאמן את מכבי חיפה גם אם ברק בכר היה מתקשר בפייס טיים ליענקל'ה שחר מהחנות של מכבי ת"א ומאיים שהוא או-טו-טו קונה חולצה של ערן זהבי. יכול להיות שדגו היה נשאר גם במצב הנוכחי, חרף התמוססות מאבק האליפות, אם רק בכר היה עכשיו בבלגרד. וכי למה לא? דגו הוא אולי לא הצלחה מסחררת, אבל הוא גם לא כישלון מהדהד.
בעונה לא פשוטה, שבה חוץ מצבעי החולצה הכל התחלף במכבי חיפה, הוא לא קרס תחת הנטל ורשם הישגים יפים באירופה. השנה הזאת תעשה את דגו מאמן טוב יותר. מה היא חשבה, שהיא תיקח מאמן שההצלחה היחידה בקריירה שלו הייתה בקבוצת הנוער והוא ישלוט בעניינים מהרגע הראשון? מכבי חיפה הרי לקחה בחשבון שדגו יתגלח עליה כשמינתה מאמן עם רזומה דל שכזה, אז למה שתפסיק אחרי שהגילוח הסתיים?
דגו:"תקופה לא קלה, ניצחון בשיניים"
(ONE)
אבל כל זה לא רלוונטי בגלל שבכר לא בבלגרד - הוא כאן, מתחת לאף, ובדילמה בין מאמן שהביא לה שלוש אליפויות לתעלול שלפרקים עלה יפה, אין באמת דילמה. מכבי חיפה לא החליטה שהיא מחזירה את בכר. המציאות התיישרה כך שלא הייתה לה מילה בעניין. הוא שם כשהיא קמה בבוקר ומצחצחת שיניים, הוא שם כשהיא שוכבת לישון. לאן שהיא לא מביטה – היא רואה אותו.
הסכנה התיאורטית שבכר ימונה למאמן מכבי ת"א הוסיפה דחיפות למה שאחרת היה קורה בעיתו. לא אידיאלי להוריד את המסך על מאמן מכהן כשלסיום העונה נותרו עוד שבעה מחזורים והסיכוי לאליפות עדיין קיים גם אם קלוש. זה לא נכון מקצועית, וגם לא אנושית – דגו ראוי ליותר. אלא שהמלחמה הקרה ומאזן האימה בין מכבי חיפה למכבי ת"א, שמובילים את השתיים להיאבק על כל דובר עברית שמסוגל להקפיץ את הכדור עשר פעמים בלי שייפול, הופכים את הנימוס ללוקסוס.
מכבי חיפה מיהרה לסגור עם בכר מאותה הסיבה ששילמה מיליון יורו על ליאור קאסה. היא רוצה אותו אצלה, והיא גם לא רוצה אותו אצל ההם. בכר היה מאמן את מכבי חיפה בעונה הבאה כך או אחרת, עצם קיומה של מכבי ת"א הוביל לכך שכבר העונה הוא יאמן אותה בעונה הבאה.
מינויו של בכר הוא טנגו. צעד קדימה, צעד אחורה – גם שדרוג וגם רגרסיה. דגו לא הצליח לעשות פעם אחת את מה שבכר עשה כבר שש פעמים – להקדים את הצהובים. הוא אולי לא הראה שהוא מסוגל להתגבר על פרטיזן בלגרד, אבל הוא בהחלט מסתדר עם פרטיזן ת"א.
למה זו רגרסיה? משתי סיבות. הראשונה, כרונולוגית. השנייה היא שהדרך היחידה להצדיק את מינויו המפתיע של דגו חסר הניסיון הייתה שהוא חלק משינוי מערכתי כולל וסופו של עידן. בכר, עומר אצילי, נטע לביא, מוחמד אבו־פאני, ג'וש כהן – עמוד השדרה של מכבי חיפה התפרק והוחלף בחדש, צעיר ורענן, בדיוק בפרופיל עליו עונה גם דגו. הוא מונה למאמן מאותה סיבה שענאן חלאילי נבחר למחליפו של אצילי – מכבי חיפה הבינה שהגלגל של הקבוצה הגדולה ההיא השלים את הסיבוב ובחרה להתחיל בבנייתו של חדש. כעת מתקבלת מוטציה – הראש של מכבי חיפה ההיא, הגוף של מכבי חיפה הזאת.
האם שובו של בכר מרמז על פניית פרסה גם בכל הקשור לסגל? האם אנחנו בראשיתו של גל רטרו שישיב את אצילי, לביא, דיא סבע ואקסים מיתולוגיים נוספים? מהלכים שכאלה לא נוטים להצליח. כדורגלנים אי אפשר לחמם במיקרו, וזה יהיה מעט מוזר אם חיפה תנסה לשחזר ב-2025 את מה שביקשה להתרחק ממנו ב-2024.
הקונספט של מכבי חיפה הנוכחית אולי לא הצליח בטווח המיידי, אבל אם יפנו לו עורף הוא לא יצליח גם בטווח העתידי. אם תרצה בכך או לא, ואחרי שנה אחת בלבד, מכבי חיפה מקפלת דגל שהיא מאוד התגאתה לנופף בו. האומץ והביטחון הגדולים לבחור בחדש וחסר הניסיון התחלפו בבחירה השמרנית בכל מה שמוכר. יש בהחזרתו של בכר עוצמה, אך גם חולשה.
כל ניסיון לתחום את בכר לתוך מסגרת חד־משמעית – ישן, חדש, צעירים, ותיקים – עושה לאיש עוול. בכר הוא מאמן פרגמטי, שההסתגלות למצב והיכולת לשנות תוך כדי תנועה היא האמנות שלו. הוא מחליף מערכים תוך כדי משחק. מייצר תקדימים (אליפות ראשונה לבאר־שבע אחרי 40 שנה, אליפות ראשונה למכבי חיפה אחרי עשור) וגם משמר אותם (שלוש אליפויות רצופות, ואז עוד שלוש). לקח אליפות עם אנתוני ווקאמה כשחקן העונה, אבל גם עם חנן ממן ככזה. מבחינתו, עונת 2023/24 בליגת העל התפתחה מושלם. עזב את חיפה כשאין לו עוד מה להרוויח, וחוזר אליה כאשר לה אין מה להפסיד.
בפעם השלישית בקריירה, בכר מקבל הזדמנות להתחיל רצף, רק בלי האחריות להפסקתו של הקודם. מישהו דאג ליישר עבורו את השטח. המעט שהוא יכול לעשות כהכרת תודה זה להציע לדגו את משרת העוזר. המעט שדגו יכול לעשות, הוא לסרב בנימוס. חלקו במכבי חיפה – להיות הגשר שעליו חשבה שהיא צועדת לעתיד רק כדי לחזור באמצעותו לעבר – הסתיים. שארית הקריירה שלו מתחילה עכשיו, והוא הרוויח אותה ביושר.
פורסם לראשונה: 01:30, 15.04.24
