מכבי ת"א קיבלה אתמול (חמישי) שיעור כואב, ולא הראשון העונה, על האיכויות שדרושות כדי להיות קבוצת צמרת ביורוליג. נכון, אולימפיאקוס עוד לא ממש שם העונה, אבל מניסיון השנים האחרונות אפשר להגיד די בבטחה שהיא תגיע לשמונה הגדולות בזמן הנכון ותהיה גם מועמדת רצינית לפיינל פור.
הקבוצה היוונית מנוסה יותר, מגובשת יותר, כישרונית יותר, עמוקה יותר, גבוהה יותר, פיזית יותר ומאומנת יותר. חלק מההבדל נובע מכסף: אולימפיאקוס פשוט מועדון עשיר יותר ממכבי. חלק נובע מגיאוגרפיה: יותר אנשים רוצים לשחק באירופה מאשר במזרח התיכון הסוער. אבל צריך לתת גם מחמאות לאולימפיאקוס בנושא של ניהול ארגוני.
4 צפייה בגלריה
הצהובים קיבלו שיעור כואב. לוק סיקמה שומר על חסיאל ריברו
(צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי ת"א)
לקבוצה הזאת יש חוט שדרה מצוין, שרץ יחד הרבה שנים. תומס ווקאפ הוא רכז עם איי.קיו התקפי נהדר כמו לורנזו בראון (שהיה כמובן חסר אתמול), אבל גם שומר אישי מדהים; אייזיה קיינן הוא שחקן התקפי יוצר כמו ווייד בולדווין, אבל הוא גם קלעי שלשות אוטומטי קטלני שמחייב את ההגנה להתמקד בו ומפנה אחרים לקליעה; ניקולה מילוטינוב הוא גבוה מדהים. גם בממדיו וגם ביכולותיו: חזק, טכני, חכם, שומר מצוין ויודע גם למסור. אתמול הוא חגג מול סורקין וניבו, שני שומרים טובים, שלא יותר מדי שחקנים ביורוליג הצליחו להצטיין מולם העונה. שני הגבוהים של מכבי עשו השנה קפיצה יפה. ועדיין, הם לא בליגה הזאת.
הטריו הזה, ביחד עם הפורוורדים פאפאניקולאו וסשה וזנקוב, ה-MVP של היורוליג, היה מהמובילים ביבשת בשנים האחרונות. וזנקוב עזב, ואתמול ראינו את הגדולה של המועדון: פיטרס, שהיה שחקן משלים עד העונה בכל קבוצותיו, נכנס באופן מושלם לנעליים הגדולות. הוא קלע אתמול 17 נקודות ב-19 דקות, עם שלשות, חדירות, הגנה מצוינת, מה לא. כששחקן חדש שמחליף את הכוכב הגדול משתלב בשיטה כל כך טוב – זה סימן שהשיטה עצמה כל כך טובה.
שתי הקבוצות ידעו אתמול היטב איך צריך תיאורטית לשחק אחת מול השנייה. הבעיה היא שלמכבי אין כלים לנטרל את אולימפיאקוס, ולקבוצות חכמות ומאומנות כבר יש את המתכון מה צריך לעשות מול הצהובים. אתמול, בלי בראון, זה היה קל אפילו יותר. בהגנה הופעל לחץ אינסופי על בולדווין, שנתקל בשמירה אישית קשוחה בכל מהלך, ואחריה הגיעו גם עזרות. הוא קלע אמנם 18 נקודות, אבל זה מספר מטעה: שמונה דקות לסיום היוונים הובילו ב-21 הפרש והמשחק נגמר באופן לא רשמי. רבות מהנקודות שלו הגיעו אחר כך, כשההגנות כבר היו רופפות והיוונים חלמו על המקלחת.
4 צפייה בגלריה
הגבוהים של מכבי עדיין לא ברמות הגבוהות. ג'יימס ווב ג'וש ניבו
(צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי ת"א)
היעד השני היה קולסון. היוונים ידעו שהוא סוג של ברומטר ולא נתנו לו לקבל את הכדור במחצית הראשונה. רק כשההפרש צמח הוא קיבל כמה הזדמנויות לקלוע, אבל זה לא היה משמעותי. מי שהחזיק את מכבי במשחק במחצית הראשונה, שהסתיימה בפער סביר מאוד – 42:36, היו המחליפים בלאט, ריברו, מנקו, ווב ודיברתולומאו (שעלה בחמישייה במקום בראון אבל הוא עקרונית מחליף), שניצחו את הרכב המחליפים של היוונים למרות שיש שם שמות נוצצים יותר. אבל במחצית השנייה הפערים כבר היו גדולים מדי.
אולימפיאקוס פתחה פער, וכשהגיע זמנם של המחליפים להשתלב המאמן היווני כבר לא עשה את הטעות של להחליף את כולם במכה, אלא השאיר את קיינן ומילוטינוב לצד שחקני הספסל. לאחר 69:57 בסוף הרבע השלישי, תוך שתי דקות החמישייה הזאת אמרה שלום ותודה למכבי וסגרה את המשחק.
רוב הבעיות הקבועות של מכבי חזרו גם במשחק הזה. היוונים לקחו המון ריבאונד התקפה, גם בזמן שבמגרש היו ביחד סורקין, ניבו וקולסון, קו קדמי די גבוה. אז נכון שמילוטינוב זה סיוט באזור הצבע, אבל זו לא הפעם הראשונה שזה קורה ומשהו שם צריך להשתנות. הבעיה, אגב, היא כנראה לא בשני הגבוהים, אלא במי שלא נותנים להם עזרה כשהם עצמם יוצאים לקלעים או מנסים לחסום חודרים.
מכבי גם ספגה המון שלשות, הרבה יותר ממה שקורה לה לרוב בתקופה האחרונה. גם כאן, כנראה, זה היה אפקט מילוטינוב: ההתעסקות בו כל כך גדולה שהיא מונעת יציאה אוטומטית על הקלעים כי הוא מנצל כל חילוף לקליעה קלה. אין פתרון פשוט לשמירה על קבוצה עם כזה גבוה ועם שורה של קלעים, אבל מכבי יכלה לפזול להגנה של היוונים ולהבין מה הכיוון: הרבה הרבה אגרסיביות ותיאום.
אבל כאן נכנסות לתמונה הבעיות האובייקטיביות של מכבי. היוונים העלו מהספסל עוד ועוד שחקנים גבוהים יחסית ועם יכולת אתלטית טובה. אצל מכבי הספסל בעייתי: גם כשבראון נמצא, שני הגארדים שעולים משם הם בלאט ודיברתולומאו שקטנים פיזית, דבר שמקשה בחלק ההגנתי, או קליבלנד, שהוא באמת אכזבה גדולה. אתמול הוא צבר חמש עבירות תוך בערך חמש דקות. קבלת ההחלטות שלו לא מספיק טובה לרמה הזאת. הוא אתלט מצוין, זה כנראה הספיק לו כשחקן ליגה בעבר, אבל ביורוליג אתה צריך להיות גם חכם כדי להצליח. לאור זאת, נדמה לי שלא יזיק אם קטש יתחיל לתת למנקו דקות גם בעמדה מספר 2. הוא מספיק זריז כדי לשמור על שחקנים בעמדה הזאת וזה ייתן למכבי יותר גודל ופחות טעויות.
אצל היוונים עלו אתמול מהספסל לקו האחורי לרנזקיס ומקיסיק, שניהם 1.96 מ', וויליאמס-גוס – 1.91 מ', ומיטרו-לונג – 1.93 מ'. אף אחד מהם לא היה מדהים, אבל כולם יודעים להוביל כדור, והסגל האתלטי והגבוה הזה שמר על רמה הגנתית אחידה לאורך כל המשחק.
בצד ההתקפי בלטה שוב העובדה שלמכבי אין כיום שחקני אחד על אחד שיכולים לייצר לעצמם מצבי קליעה. בשנה שעברה בולדווין עשה את זה נהדר. גם להיליארד, עם כל מגבלותיו, הייתה יכולת מסוימת כזאת, וג'רל מרטין היה אמנם שחקן לא הכי טוב אבל כן אחד שיודע לשחק אחד על אחד. השנה, עם הירידה אצל בולדווין, אין כמעט אופציות כאלה. בראון צריך חסימות כדי להשתחרר, קולסון חייב להיות פנוי או לקבל כדורים די קרוב לסל, בלאט, מנקו ודיברתולומאו קלעי שלשות אבל לא כאלה שמכדררים וחודרים, ולמעשה סורקין הוא כיום אחד היחידים שאפשר לבודד אותו כדי שייצור. זה פשוט לא מספיק. ואגב, סביר שגם בראון לא היה מוביל אתמול את מכבי לניצחון. הוא הכי לא אפקטיבי מול הקבוצות האלה ששומרות מאוד חזק כמו אולימפיאקוס.
המשמעות היא שמכבי חייבת להשיג כמעט את כל סליה במשחק קבוצתי וחכם תוך ניצול יתרונות על היריבה. אבל אתמול לא היו לה יתרונות. אולימפיאקוס, לעומת זאת, ביססה את רוב המשחק שלה על היתרון הגדול – מילוטינוב, וזה הספיק לה לניצחון קל.
וכך, משבוע לשבוע הולך ומתברר שלמכבי של השנה, אלא אם יקרה משהו בלתי צפוי ביכולת של שחקניה המובילים, יש תקרת זכוכית. היא כבר שומרת לא רע די בעקביות (יחסית כמובן לנתונים הפיזיים של שחקניה), ההתקפה שלה מתואמת ונראה שהיא מנצלת את רוב הפוטנציאל שלה, ולא בטוח שניתן להשיג הרבה יותר מהסגל הזה.
רבים מהמגיבים לטורים שלי טוענים אחרי כל הפסד שהבעיה היא במאמן ואף מאשימים אותי בחנפנות לקטש כי אני לא קורא לפיטוריו. אז צר לי לאכזב, אבל גם הפעם זה לא יקרה. האם הוא המאמן הכי טוב באירופה? כנראה שלא. האם הוא מהגרועים? ממש לא.
אזכיר לכל האוהדים עם הזיכרון הקצר את יאניס וספאחיה, שמכבי שלהם הייתה מזעזעת. זה דבר שאי אפשר להגיד בשום פנים על מכבי של קטש בשתי עונותיה. לפעמים היא טובה, לפעמים היא בסדר, אבל קורה מעט מאוד שאני רואה משחק ואומר: "מאמנים אחרים היו מפיקים פה הרבה יותר". אצל יאניס הרגשתי כך בכל משחק. וזה בלי להיכנס בכלל לענייני הגלות בבלגרד כי המטרה היא לכתוב כאן על הצד המקצועי באופן נקי בלי לתת לקטש הנחות (גם אם הנסיבות כנראה מצדיקות זאת השנה).
הבשורה הטובה היא שאת רוב הבעיות האלה אפשר כנראה לפתור עם שחקן אחד. כן, ההשפעה של שחקן דומיננטי אחד – שמתאים בדיוק למה שהקבוצה צריכה – יכולה להיות עצומה.
בשלבים הראשונים של העונה תהיתי מה מכבי צריכה כדי לעלות מדרגה: גארד נוסף לימים שבראון או בולדווין חיוורים? גבוה מצוין? לאט לאט הולך ונראה שהחיזוק צריך להיות שחקן בעמדה מספר 3, שהוא יצרן נקודות בעיקר ומאוד אתלטי. מישהו בסגנון של וויל קלייבורן, דז'נאן מוסא, פיטרס שהתעמר אתמול במכבי, וכמובן אנתוני פארקר אם בא לכם ללכת אחורה בזמן. שחקנים מהסוג הזה, אתלטים בגובה 1.98-2.05 שקולעים סביר מבחוץ אבל בעיקר חודרים טוב, נפלטים לפעמים מה-NBA או מתייאשים מהג'י ליג, עוזבים קבוצות, מסיימים ליגות במקומות רחוקים – הופכים זמינים מסיבה זו או אחרת. מחלקת הסקאוטינג של מכבי חייבת להיות עם עיניים פקוחות כל הזמן. זה דבר שיכול לשנות עונה.
