זה היה אמור להיות השבוע הספורטיבי של צרפת. ההכנות לאולימפיאדה נכנסות לישורת האחרונה, נהר הסן הרומנטי והמטונף ממשיך לעבור ניקוי שיכין אותו לשימוש אולימפי, יחד עם המדינה כולה - כפלטפורמה שעליה מביט העולם כולו כדוגמה ומופת (שלא לדבר על הישגים ספורטיביים). ממש במקביל הוזנק בבילבאו הטור דה פראנס הנוצץ, בתחילת המסע המפרך שיסתיים בשער הניצחון.
אבל למי בעצם אכפת, כשפריז ושאר הערים הצרפתיות עולות באש?
פתאום קיליאן אמבאפה (24), קפטן נבחרת צרפת ומי שסיים עוד עונה מאכזבת (אישית וקבוצתית) בפריז סן־ז'רמן, הפך לדמות החשובה ביותר במדינה. לא רק בספורט, אלא בכלל. צרפתים רבים חיכו למוצא פיו, ציפו שיגיד משהו לטובת ריכוך הכאוס שהחל בעקבות התקרית הטרגית ביום שלישי בלילה. שוטר צרפתי ירה למוות מטווח אפס בנאהל מ', נער בן 17 ממוצא אלג'יראי, לאחר מעצר שגרתי. המהומות כללו אלפי פצועים, אלפי עצורים, ביזת חנויות והצתה של מאות כלי רכב ובניינים ציבוריים.
לאמבאפה יש עבודת רגליים מעולה, אבל במקרה הנוכחי הוא צריך הרבה יותר מזה. הוא צריך לפנות למקום שבו נולד ושאליו מנותבת האלימות הממסדית בעקבות תקרית הירי. מצד שני, הוא צריך להיות נציג רשמי, הקפטן של הטריקולור. מדובר במשולש ברמודה שבו טבעו קריירות בינלאומיות של שחקנים צרפתים רבים עם רקע של הגירה. זינדין זידאן דילג מעליו באלגנטיות. קארים בנזמה לא צלח אותו.
נכון לעכשיו, מארגני האולימפיאדה בונים על הזמן שנותר בתקווה שירפא וישכיח הכל. בינתיים, מארגני הטור מביעים חשש שהכניסה המסורתית לשאנז אליזה לא תוכל להתרחש השנה
רוב המשתתפים בהפגנות האלימות בצרפת הם צעירים מאוד. הגיל הממוצע: 17. אלו מפגינים של טיקטוק ואינסטגרם. הם גדלו על אמבאפה. כשעמנואל מקרון, הנשיא הצרפתי אובד העצות, פנה וביקש שיפסיקו, אף אחד לא עשה לו לייק. ההודעה של אמבאפה לקהל הזה היא שילוב של פוליטיקה, יחסי ציבור ודיפלומטיה, אבל היא גם לא פחות ממופתית. שחקני כדורגל וספורטאים נמנעים בדרך כלל מלגעת בנושאים כאלו. יש שם הרבה מה להפסיד.
אמבאפה התחיל את הפנייה להמונים בהבנה ובאיחוד העם כולו: "כמו כל הצרפתים, גם אני בהלם מהמוות הברוטלי של נאהל הצעיר", צייץ כוכב העל בטוויטר. "אני מבין את הצער, הכאב והכעס של תושבי הפרברים על המוות הזה, ואת מה שעומד מאחוריו. אחרי הכל, אני ושחקנים אחרים בנבחרת נולדנו וגדלנו בפרברים".
ואז הוא עבר למסר העיקרי: "אלימות אינה פותרת דבר. היא הרס עצמי. יש דרכים אחרות כדי להביע את הרגשות שלנו. החיים שלנו ביחד נמצאים בסכנה. הגיע הזמן לנקות את האוויר מהאלימות ולפנות מקום לאבל, לדיאלוג ולבנייה מחודשת של גשרים". מהיום אמרו: הנשיא אמבאפה.
"אובמה הקטן"
הציוץ שזכה ליותר מ־30 מיליון צפיות היה של אמבאפה, אבל הפה והידיים הכותבות הגיעו כנראה מארמון האליזה. אמבאפה ומקרון כבר נפגשו ושוחחו מספר פעמים בשנה האחרונה. תמיד ביוזמתו של האחרון. הנשיא רואה בחלוץ משהו אחר, הרבה יותר מכדורגלן. זידאן היה שגריר בעל כורחו. אמבאפה הוא הפנים של צרפת החדשה, הרב־תרבותית. בעיני מקרון הוא מייצג את פריז, את הכדורגל הצרפתי, את הרפובליקה כולה. הוא מוחק את ההבדלים בין הגטאות לבין הערים, את ההבדלים האתניים. אמבאפה הוא האנטיביוטיקה למשפחת לה־פן. מבחינות רבות, מקרון רואה בו בעל ברית.
אם בעבר ספורטאים היו משתמשים בפלטפורמה שלהם כדי לגבש הזדהות עם הקהילה שלהם ולקבל תשומת לב לצרותיהם, הרי שאמבאפה חובש כעת כובע אחר. הוא מזדהה עם האנשים שעם כמותם גדל, אבל מתייצב לצד האומה והרשויות שאשמות במצב. או"מניק. לא ברור איך תתקבל העמדה שנקט בעיני המפגינים. שקט זה עוד לא הביא.
4 צפייה בגלריה
נכון לעכשיו, המארגנים בונים על הזמן שנותר בתקווה שירפא וישכיח הכל
(צילום: REUTERS/Gonzalo Fuentes)
למרות שגדל בפרבר פריזאי קשוח להורים מהגרים (שניהם ספורטאי עבר), אין לו רקע טיפוסי של מהגרים בפרברים. הוא היה כישרון ענק מגיל צעיר, אבל הוריו התעקשו שלא ישחק במועדון גדול אלא יתבשל במונאקו, ילך לבתי ספר מצוינים, ילמד שפות.
מגיל צעיר הוא קיבל את הכינוי "אובמה הקטן". הוא תמיד מדבר על נושאים סוציאליים ופוליטיים, מבקר חברות מסחריות, ובניגוד לספורטאים רבים אינו נגוע באופורטוניזם. החזרה שלו לפריז והצלחתו עם הנבחרת היו רגעים מכוננים, האינטגרציה בשיא תהילתה. אבל האמת העצובה היא שמותו של נאהל הוא תמונה הרבה יותר מציאותית של מצב האינטגרציה בצרפת. אמבאפה הוא הפנטזיה.
הציוץ שעורר את הסערה
הכוכב הגדול של הנבחרת מפיח נשמה בתוך הפנטזיה הזו. למהגרים בצרפת יש יותר מדרך אחת לחיות את חייהם, להכתיב את הרצון והחלומות שלהם. החשיפה והאומץ של אמבאפה להביע את אהבתו למדינה ואת שברון לבו ממנה, גרמו לשחקני־על נוספים לחשוף את דעותיהם. לנסות להשפיע, בלי להתחשב במחיר שאולי יצטרכו לשלם. אולי בלי להתכוון, אמבאפה הניע תנועה פוליטית.
נזקים במתקנים אולימפיים
בין המבנים שנהרסו, נפגעו או נשרפו במהלך המהומות, נמצאים גם כאלה שאמורים לשמש כמתקני אימון לספורטאים במהלך האולימפיאדה בקיץ הבא. הפגיעות בבניינים הללו, והיום החמישי של המהומות הבלתי פוסקות בבירה הצרפתית, העלו את השאלה: האם אירוח המשחקים עומד בפני סכנה?
יש לציין כי גם לפני ההפגנות האלימות, המשחקים היו תחת איומים מסוימים מצד מפגינים שמחו על רפורמות הפנסיה במדינה. כחלק ממנה הופסקה בחודש מארס אספקת החשמל לסטאד דה־פראנס ולכפר האולימפי העתידי. האתר שעתיד לארח 14 אלף ספורטאים היה אמור להיות מוכן כבר השנה, אבל התחזיות כעת מדברות על פברואר 2024 כתאריך היעד, גם בגלל הקושי לייבא פלדה מאוקראינה.
4 צפייה בגלריה
בין המבנים שנהרסו, נפגעו או נשרפו במהלך המהומות, נמצאים גם כאלה שאמורים לשמש כמתקני אימון לספורטאים
(צילום: Bertrand GUAY / AFP)
ההפגנות הנוכחיות משפיעות גם על עונת התיירות. אלפים ביטלו את בואם ואת שהותם במדינה, מה שעלול להפוך לפגיעה כלכלית חמורה בעוסקים בענף. המשך ההפגנות, ובוודאי הקצנה שלהן, מגבירים את תחושת חוסר הוודאות סביב אירוע הספורט הגדול בתבל.
נכון לעכשיו, המארגנים בונים על הזמן שנותר בתקווה שירפא וישכיח הכל. בינתיים, מארגני הטור מודאגים מכך שלא יהיו להם מספיק שוטרים כדי לשמור על הסדר במרוץ ומביעים חשש שהכניסה המסורתית לשאנז אליזה לא תוכל להתרחש השנה. גם קיומו הסדיר של גביע העולם בראגבי, אירוע ענק שייערך בספטמבר־אוקטובר, נמצא בסכנה.
אבל מי שניחן בזיכרון מספיק חזק, יכול לחזור אחורה לאירועים בבריטניה שנה אחת בדיוק לפני אולימפיאדת לונדון 2012. גם שם נהרג אזרח, מארק דוגאן שמו, לאחר מעצר משטרתי. המוות שלו גרם לחמישה ימים של הפגנות סוערות, שכללו חמישה הרוגים ונזקים כספיים של מיליונים. כשהועלה המסך מעל המשחקים האולימפיים שנה לאחר מכן, איש כבר לא זכר את שמו.
פורסם לראשונה: 12:32, 03.07.23
