צפו בכתבה על בלסינג אפריפה לפני שקיבל אזרחות
(צילום ועריכה: עוז מועלם)
ידענו שבלסינג אפריפה כישרון גדול - אבל החלטנו להמתין לאליפות ישראל - מאבק במקצוע יוקרתי מול אצנים מנוסים ובוגרים ממנו בחמש ו-10 שנים - כדי לקבל מושג בדיוק עד כמה הוא גדול.
לכך יש להוסיף שהאלופים בריצה ל-100 מטר בשנים האחרונות, ויריביו של הילד, אמרי פרסיאדו וגל ארד, לא בדיוק נחשבים לחוליה החלשה באתלטיקה הישראלית. אלא ש-20 מטרים לפני קו המטרה, כבר היה ברור שהאדם המהיר ביותר במדינה הוא נער בן 16 וחצי.
מטבע הדברים, השאלה שעלתה מיד הייתה "מה הלאה". האם בלסינג יהיה כמו רם מור, קודמו כשיאן הקדטים ב-2004, 10.60 מ', שנעלם כמו שהופיע? או, האם יש אופק לקריירה אפשרית שלו, ברמות שלא נראו כאן? מוקדם לקבוע עתיד של נער בן 16.5. מצד שני, ברור כי יש בו כשרון עצום, שיהיה חבל להשליך לפח, כפי שקרה לאתלטים אחרים שלנו בעלי פוטנציאל עולמי בצעירותם, כמו ניקי פאלי או דימה קרויטר, שחגגו מדליות באליפויות העולם לפי גילאים - אך לצמרת הבוגרים לא באו.
מכבי ת"א, שניהלה מאבק להקדמת אזרוחו, ומאמנו יגאל בלון, יודעים שיש להם יהלום ביד. השאלה היא איך מתנהלים אתו נכון מבחינה מנטלית וגם בריאותית. זהו הזמן שבו בלסינג מתחיל לעבוד במכון הכושר לשיפור עצימותו. איך מנתבים את קצב בניית גופו, לצד הצורך שלא יינזק, כפי שקרה לפאלי וקרויטר המדוברים? בשפה של רוני לוי, מאמן בית"ר ירושלים, אומרים: "בודקים בפינצטה כל צעד".
צריך לזכור גם שאפריפה, יליד ישראל שנולד להורים שהגיעו מגאנה, עבר שינוי עצום במהלך העונה שהחלה עוד לפני הקורונה. הוא החל את העונה עם תוצאה של 10.82 שניות, והגיע אמש ל-10.49, בלי לגרום לתדהמה. יש לו בטחון, יש משהו נוטע תקוות ברגליו השריריות, והכי חשוב - יש לו פוטנציאל תאוצה מסחרר. חבל שבעונה הזו, בגלל הקורונה והסגר על הארץ, הוא לא יתחרה בחו"ל.
בינתיים, בקבוצת הגיל שלו עד 18, הוא מדורג ראשון באירופה ב-100 מטר. בעולם הוא חמישי, ומדורג גם 25 בעולם עד גיל 20. נכון שהעונה עדיין בעיצומה (כפוף להגבלות הקורונה), יהיו שעוד יפציצו בתוצאות - אבל גם הוא טרם אמר את המילה האחרונה בתחרויות בארץ. הערב בריצת ה-200 מטר הוא ינסה, וכנראה גם יצליח, להשלים דאבל נהדר לבוגרים. לפי מה שראינו עד כההיכולת שלו במרחק הזה לא חלשה מזו ב-100. שווה לעקוב.
הכבוד, הפרידה, הקאמבק והגעגוע
לא מעטים מהאתלטים המובילים נעדרו מהתחרות, רובם בגלל פציעה, וגם בגלל התחושה שפעילות בזמן נטול אולימפיאדה באופק הוא בזבוז. אבל היו גם היו דרמה ומספר תוצאות לא רעות. ב-100 מטר לנשים הייתה דרמה גדולה כאשר דניאל פולסטר, אלופת המדינה בקרב-7 ומי שהשיגה העונה 11.86 בריצה זו, החליקה מטרים לפני קו המטרה, החמיצה את התואר ופרצה בבכי. בהיעדר דיאנה וייסמן וגל קדמון שמנסה להתמקצע ב-400, ניצן לוי בת ה-19 ממכבי ראשל"צ ניצחה עם 12.03. הגיע הזמן, נוכח כישרונה, שתרד כבר מ-12 שניות.
סיפורים מהזווית החברתית היו למכביר. לראשונה, למשל, הוכתר אלוף ישראל בדואי. זהו מוחמד אבו-ענזה בן ה-20 מאתלטי הנגב, תושב תל-שבע, שהגיע ראשון ב-400 עם 48.17. כרוואן חלבי ממכבי חיפה שעשתה כותרות בעת זכייתה בריצת-הרים והפכה לאלופה הדרוזית הראשונה, ממשיכה להשתפר על המסלול. היא סיימה בזמן לא רע לגמרי בריצתה הראשונה בחייה ב-1,500 מטר, 4:27.75 דקות, והגיעה אחרי האלופה לונה צ'מטאי-סלפטר ואדוה כהן כדי לקחת ארד. מתברר שהכותרות עליה בתקשורת רק דרבנו אותה להשקיע באתלטיקה. אחריה הגיעה הרצה החרדית הראשונה, ביטי דויטש, שהפכה למרתוניסטית מספר 2 שלנו אחרי צ'מטאי וקבעה 4:35.52 דקות, גם כן בריצת 1,500 מ' הראשונה בחייה - תוצאה סבירה לגמרי עבור מרתוניסטית שהשתתפה בריצה למטרת שיפור המהירות.
ונסיים במקצוע שהיו בו עצב, שמחה וגעגועים. הקפיצה לגובה לנשים. אחרי שנתיים של זכיות והגעה לתוצאה 1.83, האלופה היוצאת חנין נאסר, האלופה המוסלמית הראשונה, עשתה סלטה לאחור והסתפקה ב-1.65. השיאנית הלאומית דניאל פרנקל, חזרה לעמוד על הדוכן מספר 1 בפודיום אחרי 9 (!) שנים (פציעות, ניתוחים וצמיחתה של נאסר), אך התאכזבה מהתוצאה, 1.75, כי ברור שהיא שווה יותר. הסיפור השלישי: מעין שחף, 34, אם לתאומים שכבר הפסיקה להתאמן בצורה סדירה, התייצבה לתחרות שאותה כינתה - "הקפיצה האחרונה בחיי". גם מעין, בעלת שיא אישי של 1.92 בזוהרה, לא ציפתה שתצליח לנתר 1.75, ולסיים שנייה במרחק קפיצה אחת מפרנקל. אין ספק, האתלטיקה תתגעגע אליה.
