אומרים על ליגת המשנה באנגליה שהיא הכי קשה באירופה, ריצת מרתון בת 46 מחזורים בהשתתפות 24 קבוצות שרק החזקות, לא בהכרח הטובות, שורדות. בהשאלה, ניתן לומר שהליגה הלאומית היא המוזרה ביותר באירופה, תחרות הליכה שאורכת 37 מחזורים ומוכרעת לעיתים בדרכים, ובכן, מעט יצירתיות, שבה כוחות מסורתיים נכנעים לא פעם למסורות אחרות. אי-אפשר להיות בה גרוע מדי, וכנראה שגם לא טוב מדי. לא תמיד, לכל הפחות.
מסע ההיחלצות של הפועל ת"א - קבוצות אחרות יכולות לעלות מהליגה הזאת, הפועל צריכה לברוח ממנה - התחיל מול ראשל"צ בצעד אחד קדימה ושניים לאחור. לעיני יציעים מלאים שהזכירו את חוסר ההתאמה שלה לממלכת הקבוצות העירוניות, היא זכתה להצצה לעתיד לבוא.
בעלת תקציב גדול ככל שיהיה, וסגל שעל הנייר שווה עלייה בקלות עם כמה שחקני ליגת על לגיטימיים, זה לא תמיד יהיה קל. לפעמים זה יהיה אפילו קשה, ראה אתמול, כשרק למשך רבע שעה בפתיחת המחצית השנייה היא נראתה גדולה על יריבתה. לפעמים זה לא יהיה בכלל.
ההפסד אמש לראשל"צ הוא שיעור בצניעות ודחיית סיפוקים במקרה הטוב, ונורת אזהרה במקרה הרע. בהתקפה יש מספיק כישרון, אבל ההגנה היא בטן רכה. בליגה שבה יש הכי הרבה "מחר", כל מה שקורה אתמול לא יכול להיות אסון גדול מדי, אבל המעלה הגדולה ביותר של הפועל - העובדה שהיא לא קשורה לליגה הלאומית והלהט הגדול שלה להימלט משם - יכולה להפוך גם למכשלה המשמעותית ביותר שלה.
עוד הפסד אחד, עוד תיקו לא במקום, והסחרור שעלול להיווצר יהפוך את הפועל ת"א ליריבה הכי גדולה של עצמה, עם לחצים שיכולים לשתק גם שחקנים מנוסים מאלו שיש לה. וכמו שנראה אתמול, לא חסרות לה גם יריבות אחרות.
פורסם לראשונה: 01:30, 27.08.24
