כדי להבין את עומק הסקנדל סביב ג'ושוע קימיך והסירוב שלו להתחסן נגד קורונה, צריך להבין קודם כל מי זה קימיך.
קימיך (26) הוא לא קיירי ארווינג, הגארד של ברוקלין שמסרב לקבל חיסונים ומושעה ממשחקי הקבוצה. לקימיך אין שום בורג רופף בראש, הוא לא הסתבך בעבר במעשים או ביטויים שעוררו שערורייה. להפך.
קימיך הוא סוג של אמא תרזה של הכדורגל הגרמני. הוא נחשב לעמוד תווך של באיירן מינכן ונבחרת גרמניה. הסגל והשיטה נבנים סביבו לשנים הבאות. מחוץ למגרש הוא תורם למטרות ולצדקות הנכונות, הפנים והארנק שלו מתגייסים למען קמפיינים נגד גזענות ואנטישמיות, הוא תרם כסף לנפגעי הקורונה וגם לניצולי שואה. קימיך הוא הפנים שגרמניה רוצה להראות לעולם.
ועוד דבר אחד: בגרמניה מתנגדי חיסונים מקושרים אינסטינקטיבית לגופים מכחישי קורונה, שבתורם מקושרים בעיקר לקבוצות מהימין הקיצוני מאוד, חורשי הקונספירציות. כל אלו שגרמניה מנסה להסתיר מהעולם.
איך התחברו שני העולמות הללו?
באיירן נותנת גיבוי
הסיפור החל כשהעיתון "בילד" חשף כי חמישה משחקני באיירן לא מחוסנים, קימיך הבולט שבהם. הסערה לא איחרה להגיע, ומדובר לא בסערה חברתית-בריאותית סביב נושא ספורטיבי, אלא חוקתית: האם באיירן או כל קבוצה אחרת יכולה לדרוש מאוהדים תעודה של חיסון כפול או החלמה אבל לא לדרוש זאת מקימיך? האם ספורטאים נמצאים על פלנטה שונה משאר האוכלוסייה?
אף שחקן לא היה מקבל את היחס שקיבל קימיך מבאיירן מינכן, שראשי המועדון ואנשים שמזוהים איתו כמו קרל-היינץ רומניגה ואולי הנס דחו את הצונאמי התקשורתי סביב הנושא. "אנחנו יכולים רק להציע לשחקנים מה לעשות, אבל זו החלטה אישית שלהם", אמר מנכ"ל המועדון ושוער העבר אוליבר קאן, אך לא התייחס לשאלה כיצד באיירן מתכוונת לנהוג כלפי הסיכון בשחקן לא מחוסן בתוך מועדון סגור. "אם יש שחקן שהוכיח שהוא יכול להתעמת עם הנושא בצורה אחראית וראויה לחיקוי - זה קימיך", אמר רומניגה, "אני סומך על שיקול הדעת שלו לחלוטין".
קימיך הוא הרבה מעבר לכוכב כדורגל. עם פרוץ המגפה הקים עם חברו לקבוצה לאון גורצקה את הקרן "בואו נבעט בקורונה" ותרם לה מיליוני יורו. בחודשים האחרונים עלה שמו לכותרות חיוביות נוספות כשהודיע על התנתקות מיועצים וסוכנים כדי לעסוק בכל ענייניו בעצמו. התקשורת הגרמנית מיתגה אותו כאיש רנסנס. שחקן שיש לו יותר בראש מאשר ברגל. מודל חיקוי לילדים. אבל עכשיו הילדים עומדים לפני חיסון, והמודל שההורים והתקשורת הציגו להם אומר שחיסונים זה לא בשבילו.
בין פרטי לציבורי
קימיך אינו מחויב להתחסן. איש בגרמניה אינו מחויב בכך. אבל העבודה של קימיך אינה יכולה להתבצע בזום, הוא לא יכול לשחק עם מסכה על פניו, המגעים התכופים שלו עם שחקני יריב וחברים לקבוצה הם פיזיים, זיעתיים. בגלל התופעות ארוכות הטווח של הקורונה חזרה למוטב יכולה להימשך חודשים. עבור שחקני כדורגל שהמקצוע שלהם מבוסס על פיזיות, כוח ומהירות מדובר בהדבקה שעלולה להיות הרסנית.
קימיך טוען שהוא לא מתחסן כי אין לו עדיין את הידע הדרוש כדי לקבל החלטה, שהוא רוצה לקרוא עוד דוחות מדעיים לפני שהוא מחליט. אם קימיך היה אדם פרטי, איש לא היה מתלונן על החלטתו: הוא לא איזה מטורף קונספירטיבי שחושב שביל גייטס היהודי רוצה להשתיל לו שבב בגוף. קימיך באמת רוצה לדעת. רק שהוא לא אדם פרטי. הוא מאוד ציבורי. מה הורים ומורים אמורים להגיד לילד שמסרב לקבל חיסון כי "גם קימיך מסרב"?
לפני יותר מחודש הכריזה הקרן שהקימו קימיך וגורצקה על תרומה של חצי מיליון אירו ליוניס"ף עבור חיסון ל-132 אלף בני אדם בארצות עניות. בהודעה מטעם הקרן נמסר כי "רק התחסנות מספקת בכל העולם תייצר את השליטה הסופית על הקורונה". בנסיבות הללו המעשה של קימיך הוא אמיץ וראוי לגינוי גם יחד, לא אחראי וראוי לחיקוי. קימיך הוא אכן לא כדורגלן רגיל. הוא מורכב. הסיפור שלו דורש התבוננות.
קימיך ידע בדיוק מה הוא מסכן ותחת איזה תוויות הוא עלול להיות מתויג כשהתראיין בטלוויזיה אחרי המשחק בשבת והודה בשידור חי כי אינו מחוסן. הוא הכריז כי אינו מכחיש קורונה ויכול להיות שיתחסן בעתיד, וכי הוא שומר על הכללים ונבדק מדי יומיים או שלושה. שוב, קימיך יכול להרשות את זה לעצמו (גם אישית וגם משום שהמועדון משלם על הבדיקות), אבל הוא מתנהג באופן אנוכי: הקורונה לא הייתה דועכת אם כולם היו מחליטים ללכת בדרכו.
