מחקר של פירמת ראיית החשבון "דלויט" מצא כי בנפיקה נמצאת בין 30 המועדונים הכי רווחיים באירופה. הישג כביר עבור מועדון שאינו נמצא באחד מארבע הליגות הגדולות ולא זוכה לרווחים גדולים מזכויות שידור. חלק נכבד מההכנסות של המועדון הפורטוגלי מגיע משוק ההעברות, בו הוא מצליח להיות שחקן מרכזי מדי שנה עם ניצול מקסימלי של השיטה לטובתו: לקנות בזול, למכור ביוקר, ולהישאר בצמרת הכדורגל המקומי.
האקזיט האחרון של המועדון הוא דרווין נונייס, שנמכר השבוע לליברפול תמורת 75 מיליון אירו, כאשר עם בונוסים הסכום עשוי לגדול ל-100 מיליון אירו. החלוץ האורוגוואי הוא די חריג מבין השחקנים שיצאו מבנפיקה לקבוצה גדולה יותר: הוא לא גדל באקדמיה של המועדון, אלא נרכש מאלמריה הספרדית תמורת כ-30 מיליון אירו והפך לרכש היקר ביותר בתולדות בנפיקה. המאמן ז'ורז'ה ז'סוס אמר שמדובר בסכום נמוך כי נונייס יהיה שווה הרבה יותר, למרות שנונייס הגיע מהליגה הספרדית השנייה, והוא כמובן צדק. תוך שנתיים נונייס שילש את שוויו. בעונת 2020/21 כבש 14 שערים בלבד, אבל בעונה החולפת רשם שדרוג משמעותי עם 34 שערים בכל המסגרות, כאשר בליגת האלופות הוא כובש שישה שערים ומצעיד את בנפיקה לרבע הגמר. כל זה לפני יום הולדתו ה-23. מכאן הדרך לאחת הקבוצות הגדולות באירופה הייתה קצרה.
כמו איאקס ודורטמונד, בבנפיקה הבינו שאין להם יותר מדי סיכויים לשרוד כאימפריה מול הכסף הגדול. אמנם בנפיקה סוחבת את הקללה שהטיל עליה בלה גוטמן, שבשנות ה-60 קבע שב-100 השנים הבאות היא לא תזכה בתואר אירופי (בנפיקה הפסידה מאז בכל שמונת הגמרים בהם השתתפה). אבל ברור שלבנפיקה אין באמת סיכוי לזכות בליגת האלופות גם אם המאמן היהודי יחזור לחיים ויכריז שהוא מבטל את הקללה. בנפיקה יכולה לראות בעצמה קבוצה מבורכת: אימפריה מקומית שמצליחה להישאר בצמרת הליגה שלה ויחד עם זאת לרשום רווחים עצומים בשוק ההעברות. שחקן צעיר (ובדרך כלל מדרום אמריקה) יודע שאם הוא רוצה יום אחד להפוך לכוכב - כדאי לו להגיע לבנפיקה.
נונייס מצטרף לרשימה מכובדת שכוללת בין היתר את אנחל די מריה, רובן דיאס, אדרסון וז'ואו פליקס. כולם הגיעו לבנפיקה בגיל צעיר והמריאו למועדוני הצמרת של אירופה. איך בנפיקה עושה את זה? אין סודות גדולים: היא משקיעה הון עתק באקדמיה שלה. בניגוד לישראל בה מאמני נוער שואפים להיות מאמני בוגרים בכמה שפחות זמן, לבנפיקה יש מאמנים עם עשרות שנים של ניסיון בפיתוח כשרונות.
מכונה מהעתיד
בנפיקה נותנת לשחקני האקדמיה שלה את מה שכל כדורגלן חולם עליו: כל נער מקבל ניתוח וידאו מדוקדק של ביצועיו, זוכה לליווי אישי צמוד ואפילו זוכה להשתמש במכונת ה"פוטבונאוט". מכונת כדורגל שנראית כאילו יצאה מהעתיד: היא מוסרת כדורים בקצבים ובגבהים שונים לשחקן שנמצא באמצע, והוא צריך לבעוט אותם לריבועים שהיא מסמנת לו, המטרה היא כמובן לפתח שליטה עילאית בכדור. המכונה פותחה בגרמניה ונמצאת בשימוש אצל בורוסיה דורטמונד והופנהיים, בנפיקה רכשה אותה תמורת חמישה מיליון אירו והיא בין הקבוצות הבודדות בעולם שמשתמשות בה. לא חוסכים על דור העתיד.
"המשימה העיקרית שלנו היא לטפח שחקנים כדי שיגיעו לרמה הגבוהה ביותר", אמר המנהל הטכני פדרו מרקס, "אנחנו קודם כל דואגים לחינוך שלהם כבני אדם ואז שיהפכו לשחקנים טובים". בנפיקה שמה דגש על חינוך ודואגת שהשחקנים הצעירים שלה ימשיכו ללמוד באמצעות שיתוף פעולה עם בתי ספר בליסבון. היא מעסיקה בין היתר פסיכולוגים, תזונאים ומורים על מנת שכל ילד יצליח להרגיש בנוח, ומצד שני מטמיעה בהם ערכים. עיתונאי ה"גארדיאן" שהגיע למתחם של בנפיקה שם לב כי הילדים אומרים "שלום" ו"בוקר טוב" לכל עובדי המתחם, מהשומר בכניסה ועד הטבח שמגיש להם אוכל.
"אדרסון הגיע לכאן כילד בלי ביטחון שמפחד לצאת מהרחבה, עכשיו יש לו משחק רגל מצוין והוא לוקח סיכונים יותר מכל שוער בפרמייר-ליג", סיפר לואיס נסימנטו, אחד ממאמני הנוער ל"גארדיאן" הבריטי, "גם ברנרדו סילבה היה ילד ביישן, אבל הוא הגיע למונאקו ותוך כמה שבועות למד צרפתית". בבנפיקה לא מלמדים רק כדורגל, אלא יודעים שאופי לא פחות חשוב מכישורים - ועל כן השחקנים שהיא מוכרת מגיעים מוכנים לרמות הגבוהות, כמו רובן דיאס שהפך מיידית עם הגעתו לעוגן ההגנתי של מנצ'סטר סיטי וראול חימנס שהפך לכוכב וולבס. גם ז'ואו פליקס, שנמכר לאתלטיקו מדריד תמורת סכום מטורף של 127 מיליון אירו, מתחיל לפרוע שטרות אחרי התחלה בינונית בספרד. היו גם פלופים שלא הפכו לכוכבים שציפו שהם יהיו, כמו אקסל ויטסל, אבל הם לא הרוב.
(שחקני הופנהיים משתמשים ב"פוטבונאוט" )
"זאת גאווה לראות את השחקנים שלנו מצליחים"
"המועדון משקיע סכומי עתק באקדמיה כבר יותר מ-15 שנים", סיפר פדרו מרקס בראיון ל-CBS, "זאת האסטרטגיה של המועדון, הוא מנצל את המשאבים שלו לטובת הדור הצעיר, לתת לו את התנאים הטובים ביותר כדי שיוכל להתפתח ולהשתלב בקבוצה הבוגרת. האתגר שלנו הוא להצליח להמשיך למשוך לכאן שחקנים צעירים כדי שיוכלו להגשים את החלומות שלהם".
"זה לא קל לגדל כוכבים, זה דורש המון השקעה. אבל יש לנו תשוקה גדולה למחלקת הנוער, אנחנו רוצים לראות אותם זוכים בתארים עם הקבוצה הבוגרת ואז עוזבים. זה סיפוק גדול. אנחנו חשים גאווה גדולה כאשר אנחנו רואים את השחקנים שלנו מצליחים בבמות הכי גדולות", סיכם מרקס.
עם תשוקה כזאת לגידול שחקנים, דרווין נונייס בוודאי לא יהיה השחקן האחרון שיעזוב את בנפיקה לטובת מועדון גדול יותר. הקללה של בלה גוטמן אולי מונעת מבנפיקה לזכות בתארים במסגרת האירופית, אבל היא לא מנעה ממנה להפוך לקבוצה משגשגת, שהרבה צעירים חולמים להגיע אליה.
