במכבי ת"א עסוקים כבר כמה ימים באפשרות שהקבוצה תצליח להתברג העונה לפלייאוף של היורוליג בגלל המלחמה באוקראינה, ואולי משם אפילו תמצא את עצמה בפיינל-פור בסיום שנה שהייתה רחוקה מלהיות מוצלחת מבחינה מקצועית. היה נדמה שכל מה שדרוש זה ביטול התוצאות של שלוש הקבוצות הרוסיות, והטבלאות הספקולטיביות שהציגו את הצהובים במקום השביעי הדליקו משהו במערכת. אם על זה מכבי בונה בעונה האירופית שלה, אז אתם יכולים להבין לבד לאיזה שפל הקבוצה הגיעה.
ההפסד השני העונה לכוכב האדום בלגרד נותן שוב חומר להרבה מחשבה, ובעיקר מעמיד את הקבוצה במקומה. אולי הקבוצה הסרבית אינה נוצצת, אבל בשני המפגשים היא הוכיחה עדיפות עדיפות במשחק הקבוצתי, מה שבולט לעין בגלל שלמכבי אין כזה. יאניס ספרופולוס נסע הביתה, אפשר היה להחליף אותו והדבר התבקש, אבל כמעט כל השחקנים להם חלק בחוסר החיבור הזה נשארו. זו קבוצה נטולת אופי, ששוב הרגישה שהייתה קרובה אבל לא מצאה את הידיים והרגליים במאני-טיים.
ומה שיותר גרוע הוא שהכוכב האדום היא יריבה ישירה על מקום בפלייאוף, עם הרוסיות או בלעדיהן, והתוצאות נגדה עלולות להיות הרסניות. לסרבים יש גם המון מוטיבציה לאור העובדה שהוחלט להעביר את הפיינל-פור ממינכן לבלגרד, והאוהדים וראשי המועדון כבר חולמים על הופעה במעמד הזה. זה לא צפוי לקרות, בגלל שבאמת לא מדובר בקבוצה יותר מדי איכותית, אבל בימים אלה לא צריך לעשות יותר מדי כדי לנצח את מכבי ת"א. באירופה או בישראל.
אז מה ראינו מהקבוצה של אבי אבן, שהתאמץ והזיע יותר מהשחקנים שלו? נחיתות עצומה בכדורים החוזרים בהתקפה, רבע ראשון מחפיר בו מכבי הצליחה לדייק בחמישה סלים בלבד, תרומה יפה מג'יימס נאנלי שיכול היה להביא ניצחונות אם הקבוצה הייתה מסודרת יותר, ומחסור בשחקן אחראי שייקח על עצמו את המשחק בסיום, במקום האלתורים הרגילים שראינו. אפילו הפציעה של הכוכב של הכוכב האדום, אוסטין הולינס, הייתה יתרון שמכבי לא הצליחה לנצל. אולי הסגל שלה פחות מרשים על הנייר, אבל הכוכב האדום עדיפה על מכבי. וגם מגיע לה יותר להיות בפלייאוף.