כשמאמן צ'ונגצ'ינג ליפאן, יאנג אוו-ריונג, התיישב בשבוע שעבר למסיבת עיתונאים שגרתית, אחרי עוד הפסד, הוא נשאל על שחקניה הזרים של קבוצתו, שלא ממש מספקים את הסחורה בתקופה האחרונה. התשובה שלו סיכמה בקיצור את המצב הכאותי כרגע בליגה הסינית: "הזרים? הם כרגע לא בשליטתי".
האמת, אף אחד לא יודע מי שולט באמת בליגה, שעד לפני כמה שנים הייתה יעד אטרקטיבי לכל הכוכבים הגדולים של הכדורגל העולמי. בשיאה, הליגה הסינית נתנה אגרוף, גם אם קטן, לאימפריות הגדולות ביבשת. היא הרי משכה כמה מהשמות המעניינים ביותר על הגלובוס.
אוסקר, פאוליניו, רפא בניטס ומרואן פלאיני עזבו כולם את הפרמייר-ליג כדי לכתת רגליהם במזרח הרחוק. אירופה? היא יכולה לחכות. זה היה הפרויקט וחזונו של נשיא סין, שי ג'ינפינג, שרצה לראות את מדינתו מגיעה למונדיאל. זה לא קרה. החלום ושברו.
החזון שקרס
שי ג'ינפינג לא הסתיר את רצונו לראות את סין בצמרת הכדורגל העולמי. במטרה להאיץ את עלייתה, הוא רקם תכנית אגרסיבית לשיפור תשתיות הכדורגל במדינה, חוקים חדשים לליגה ותנאי סף לאקדמיות לנוער. השטח לבניית המרכזים הללו משך חברות נדל"ן גדולות, שרכשו חלק ממניות הליגה וקיבלו גישה לקרקעות בזול, בתמורה כמובן לאימוץ קבוצה כזו או אחרת. זה הלך נהדר במשך כמה שנים טובות, מאז פרוץ הקורונה, כשהמשבר הפיננסי היה בשיאו, הכל התפרק.
לקראת פתיחת העונה, ל-15 מ-16 מועדונים היה קשר כזה או אחר עם חברת נדל"ן, חלקן כמובן היו הספונסריות. הקבוצה ה-16, למי ששואל, היא האלופה המכהנת, ג'יאנגסו סונינג, שהתפרקה בפברואר האחרון.
"הם ניסו לקנות 150 שנות היסטוריה בכסף", מסביר המומחה הפיננסי של אוניברסיטת שפילד וכתב ה-BBC, דן ווקר. "אם אתם מסתכלים על האופן שבו קבוצות וליגות התפתחו במהלך פרק הזמן הזה, זה משהו לא נורמלי. מה שסין התכוונה לעשות היה להאיץ את מעמדה בכדורגל העולמי כדי שתצליח לזכות באחד הימים במונדיאל. הם הוכיחו שפשוט אי אפשר לעשות את זה". אגב, למי ששואל, סין הופיעה פעם אחת בגביע העולמי - ב-2002. היו ימים.
8.5 מיליון ליש"ט על כל שער
שנת 2017 הייתה כנראה השנה, בה הכדורגל הסיני כבר גרם ליותר מרק לחשושים אצל מועדוני העל באירופה. שני השחקנים היקרים ביותר בעולם שיחקו שם. קרלוס טבס חתם בשנגחאי שינואה תמורת משכורת עתק של 34 מיליון ליש"ט לעונה, "רק" שבעה מיליון פחות משחקן ארגנטינאי אחר, אסקיאל לבאצי מהבי צ'יינה פורצ'ן.
כתבה שפורסמה השבוע ב"דיילי סטאר" הבריטי הראתה שהתפוקה לא הייתה קרובה לשכר האסטרונומי. טבס, למשל, הרוויח 8.5 מיליון ליש"ט על כל שער שכבש באותה עונה. ארבעה כאלו היו לו ב-20 משחקים. גם הכוכב הארגנטינאי טען לאחר מכן שעבורו הביקור בסין היה "בעיקר חופשה".
הוא הרוויח 650 אלף ליש"ט בשבוע, פאונד כל שנייה. "אני זוכר שעשיתי את החישוב הזה עם חבר, והוא פשוט נפל מהכיסא", סיפר רוב ווילסון, מומחה למימון כדורגל. "טבס הרוויח את המשכורת השנתית הממוצעת של תושב שנגחאי בשלושה ימים וחצי. הקרלוס טבסים הללו באמת התייחסו לליגה הסינית כאל פרה שאפשר לחלוב ממנה מזומנים. הם לא הציעו שום ערך אמיתי ולא עניינו את האוהדים". ואכן, גם העונה יש ממוצע של 4,656 צופים למשחק - כמות כמעט זהה לזו ב-2017.
בינתיים, מתקשה הליגה לחזור למסלול הנכון. גוואנגז'ו אבגרנדה, האימפריה הגדולה ומי שזכתה באליפות 8 פעמים, עברה פשיטת רגל והחליפה את שמה. העונה למשחקי ליגת האלופות של אסיה עלתה עם שחקני נוער, הפסידה בכלל ששת משחקיה וכבשה רק שער אחד. דיווחים בסין טוענים כי המצב כל-כך קשה עד ששחקני הקבוצה מכבסים בעצמם את המדים בבית כדי לעזור למועדון.
גם היריבה העירונית, R&F, הקבוצה בה כיכב ערן זהבי, נמצאת בחובות כבדים וישנם פרסומים לפיהם היא עשויה להתפרק בחודש הבא. חלוץ נבחרת ישראל, כזכור, עזב בקיץ שעבר את R&F בתום ארבע שנים מוצלחות לפ.ס.וו איינדהובן. בתקופתו בסין הפך זהבי לאחד הכוכבים הגדולים של הליגה המקומית כאשר השיא הגיע במהלך שנת 2019 אז שבר את שיא הכיבושים לעונה (29 שערים).
"עם ציפיות גדולות מגיעות אכזבות גדולות", מסכם ז'או שיאו, מומחה לכדורגל סיני שמנהל את האתר "Wild East Football". "אתה רואה בשנים האחרונות רבה פיגורים בתשלומי השחקנים. כולם התייאשו, אולי מלבד משרד הספורט".
