הפחתת הנקודה הנוספת, החמישית במספר, ממאזנה של בית"ר ירושלים, הציבה אותה מרחק הפרש שערים מהמקום שמוביל לליגה הלאומית. חמש נקודות עבור קבוצה כמו בית"ר, שהטבע וברק אברמוב לא חננו ביותר מדי שחקנים טובים, זה המון. כדי לצבור את חמש הנקודות האחרונות שלה נדרשה בית"ר לשישה משחקים. איבוד כדור של ירדן שועה והפטיש של אב בית הדין משפיעים עליה כמעט באותה מידה.
נכון, דייני בית הדין של ההתאחדות לא קמו בבוקר, עשו אן־דן־דינו ונפלו על בית"ר בגלל העיניים היפות שלה - יש אלמנטים מסוימים בהתנהגות של חלק מאוהדי הקבוצה שראויים לגינוי ואף לענישה. הבעיה היא לא ברעיון שמעשים פסולים גוררים עונש, אלא במוטציה החוקתית שהתפתחה, גולם משפטי שקם על יוצרו, ובמסגרתו אחת לשבועיים הטבלה משתנה ולחמש קבוצות יש פחות נקודות משהרוויחו על הדשא. מה שפעם הייתה חקיקת קיצון, אירוע של פעם בשנה, אם בכלל, הפך לנורמה. בישראל כבר מזמן לא משחקים כדורגל משבת לשבת, אלא משבת לרביעי לשבת. לכל קבוצה גדולה, בעלת קהל משמעותי, יש הרבה יותר מ־36 משחקים בעונה – יש גם עשרה דיונים לפחות.
אז, יאמרו, מה הבעיה? ענישה נועדה לייצר מורא שבתורו מסרס עבריינות - תכף ומיד יבינו האוהדים הבעייתיים שהוסרו הכפפות, שנגמרו המשחקים, והם יתיישרו. הרעיון מאחורי עונשי הפחתת הנקודות נגזר מהנחה שהדבר החשוב ביותר לאוהד הוא טובתה של קבוצתו. הרי אם למענה ובשמה הוא מוכן לעשות הכל – לעבור על החוק, להסתכן במעצר ובהליכים פליליים – הוא לבטח לא ירשה לעצמו להיות זה שבמו ידיו מזיק לה. הוא לא יישן בלילה אם בגללו היא תפספס את המקום בפלייאוף העליון. מה, לא ככה? לכן, אחרי שיבין שלמעשיו יש השלכות מרחיקות לכת על היישות שהוא אוהב אפילו יותר מאשר את עצמו, יחזור למוטב ובמקום לזרוק חזיזים יתחיל לכתוב הייקו.
זו תפיסה ארכאית ולא מתוחכמת, שמפספסת את המהות של ארגוני אוהדים. אין שום ענישה טבלאית שתמנע את המשך הדלקת האבוקות, השלכתן אל הדשא וכל אותן "התפרעויות בנסיבות מחמירות", כפי שתעיד ההסלמה שמתרחשת כרגע – עוד ועוד נקודות מופחתות, אך ההעמדות לדין רק מתגברות. זה יימשך מכיוון ש"קבוצת כדורגל" היא רעיון שמפורש בשני אופנים על ידי הקהל: חלק מהאוהדים רואים בה גוף ספורטיבי שמטרתו להצליח על המגרש – זו תפיסה נורמטיבית של אנשים נורמטיביים שבו־זמנית מושפעים הכי הרבה מהפחתת הנקודות (שפוגעת במהות הטהורה ביותר של הקבוצה) אך גם אחראים לה הכי מעט; החלק השני משתמש בה כתירוץ למאבקים אלטרנטיביים שבינם לבין כדורגל אין קשר. נקודה, שתיים, שלוש – הם לא מסתכלים על העולם דרך משקפיים מתמטיים.
4 צפייה בגלריה
"קבוצת כדורגל" היא רעיון שמפורש בשני אופנים על ידי הקהל. אוהדי הפועל ת"א
(צילום: עוז מועלם )
בית הדין יוצר חיבור מוחלט ושגוי בין אותם אוהדים להישגי הקבוצה על הדשא, חיבור שהם בעצמם לא עושים. הפחתת הנקודות היא המקל הכי גדול שבית הדין יכול לנפנף בו, אבל מרוב שהוא גדול, הוא פוגע בכולם, חוץ ממי שמגיע לו.
השחקן ה־12 של קוז'וך
לאימון המסכם של מכבי פ"ת לקראת המשחק מול מכבי ת"א הגיע המאמן רן קוז'וך עם כל הציוד הרגיל (מחברת, משרוקית בקצהו של שרוך הניתן לליפוף על האצבע), ותוספת מיוחדת: סרט מדידה. אחרי שסיים לדבר איתם על המערך הנבחר (3־2־5) והקריא את שמות ה־11 שיפתחו בהרכב, תפס קוז'וך את הקצה המתכתי של הסרט ולמול עיניהם המשתאות של שחקניו משך עד שנעצר על המספר "40". ככה, אמר להם, ינצחו את מכבי ת"א. מוחמד הינדי הסתכל על עוביידה חטאב שהביט על ירדן כהן שחיכה לתגובתו של אלון אזוגי. "חכו רק רגע", אמר להם קוז'וך, תכף תבינו.
40 הסנטימטרים הללו, הסביר, יהיו השחקן ה־12 שלהם. הם ישמשו כתעודת הביטוח מפני כל הסכנות שעלולות להיווצר כתוצאה מתוכניתם הנועזת - ללחוץ גבוה את מכבי ת"א, להעמיד את קו ההגנה ממש על עיגול האמצע, לשחק בבלומפילד כאילו זו המושבה ומנגד ניצבת מ.ס אשדוד. גישה אגרסיבית שכזאת, שמותירה שטחים חשופים רבים, לא מגיעה בלי סיכונים - לבטח מול יריבה עם שני מטוסים בכנפיים וכמה מוסרים לא רעים בכלל במרכז. בוודאי שקוז'וך הבין את זה. אם לא היה מבין, היה מאמן כדורסל. כאן בדיוק נכנסים לתמונה 40 הסנטימטרים. הנבדל - הוא יציל את מכבי פ"ת, וכמה שתצטרך. השחקן החשוב ביותר במערך של קוז'וך לא היה ניב יהושע, ולא מאור לוי. לא לוקה שטור ולא ירדן כהן – אלא תובל קולטונוף, הקוון בחצי המגרש שלה. אם הוא יצטיין, אבי לוזון עוד ימכור אותו לליגה האנגלית.
קוז'וך צדק. הנבדל באמת הציל את מכבי פ"ת. קולטונוף היה מצוין – הוא עצר את אושר דוידה, מילסון וערן זהבי הרבה יותר משעצרו אותם הינדי, חטאב ואנדראס קארו. בשלוש הזדמנויות שונות במחצית הראשונה, הדגל של קולטונוף תפס את שחקני מכבי ת"א בנבדל זעיר שניתן היה להתגבר עליו בשחרור הכדור שבריר שנייה קודם, והשער שנכבש נפסל. פעמיים אחרות – לא. זה נגמר 0:4, אבל יכול היה להיות 0:6 עוד לפני שהמחצית הראשונה הסתיימה. כדי שמכבי פ"ת תצא מבלומפילד בשלום היה צורך ב־12 נבדלים של מכבי ת"א במחצית הראשונה. זאת הייתה תוכנית המשחק של קוז'וך – לשבור שיא גינס. מה לעשות שהיו רק שמונה.
לקוז'וך מגיעות מחמאות על המוכנות להיות נאמן לעצמו, ולא משנה מי ניצב מנגד – אחרי הכל, בדיוק כך הוא שיחק מול הפועל באר־שבע בטרנר וקצר נקודה אחת ומחמאות רבות. מול מכבי ת"א זה התפוצץ לו בפנים מהרגע הראשון, אבל עד שהוא הבין מאיפה הגיע הרעש כבר לא היה מה להציל.
נגמרו התירוצים
הפועל ת"א והפועל פ"ת צריכות לשקול לאחד כוחות. אם היו משחקות אחת עם השנייה, ולא אחת נגד השנייה, כל האיבודים המרובים היו הופכים לדאבל־פסים מהסוג שרואים רק ברמות הגבוהות ביותר. מעבר לכך, אם יתאחדו – רק אחת מהן תרד ליגה.
מדוע הפועל פ"ת חלשה כל כך, מתחת לכל ביקורת ממש, אפשר להבין – היא האחרונה בטבלה, עולה חדשה, הסגל שלה הורכב מתוך דלות תקציבית בולטת, והישארות שלה תהיה בגדר הישג יוצא דופן. להיות בשלב הזה של העונה ארבע נקודות מתחת לקו האדום זה בגבולות הגזרה שלה. אבל מה התירוץ של הפועל ת"א? אפילו בזה של בורחה למה כבר אי־אפשר להשתמש. כבר ארבעה מחזורים שיש לה מאמן, ועוד אחד עם מוניטין, אבל שער בתקופתו עדיין אין, בקושי בעיטה למסגרת. זו הקבוצה שהוציאה תחת ידיה הנהלה חדשה בעונתה הראשונה, עבור קהל רוכשי המינויים השלישי בגודלו, והביטחון ורמות הניתוק – בשמיים. אין היום בליגת העל קבוצה פחות טובה מהפועל ת"א. יש רק כאלו שעוד לא עברו אותה בטבלה.
פורסם לראשונה: 01:30, 05.03.24
