בקיץ האחרון היה נדמה ששון וייסמן כבר פיספס את ההזדמנות שלו לפרוץ ככדורגלן, שהכוכבים כבר לא עומדים להסתדר עבורו, והוא לא יוכל להראות לכל העולם את מה שהוא תמיד חשב על עצמו בביטחון מלא: שהוא חלוץ ששווה מאזן דו־ספרתי של גולים באחת מחמש הליגות הבכירות באירופה.
זה קרה אחרי קריירה בינונית במכבי חיפה, ואחרי עונות מדכאות בעכו ובקריית־שמונה, קבוצות שנלחמו על הקיום שלהן, והחלוצים היו צריכים משקפת כדי לראות את החבר הכי קרוב לקבוצה. אפילו בעונה הטובה ביותר שלו, בנתניה, שבה הוא הבין שהוא טוב רק כשהוא נהנה מכדורגל, הוא נפצע קשה. אנשים הפסיקו לספור אותו. אמרו עליו שהוא חלוץ שלישי. כדורגלן שבאמת משקיע באימונים (הגרסה הספורטיבית ל"יש לה אופי").
וייסמן (24, 1.74 מטר) החליט שהוא כנראה עושה משהו לא נכון והחליט לקחת שליטה על החיים שלו. במאי 2019 הוא התחתן עם עדן (נולדו רחוב ליד רחוב, ביחד מכיתה א', חברים מגיל 15), נסע לאוסטריה ונשכח שעתיים על רציף הרכבת. אחר כך נפגש עם מאמן וולפסברגר לשיחת גישוש, שהתחילה בחיבוקים חמים (הקבוצה קיבלה עליו טיפ מאנדי הרצוג), המשיכה בזה שהמאמן הוציא מחשב והראה לווייסמן למה שיטת המשחק בנויה על שחקנים כמוהו, והסתיימה בהבנה לה ייחל החלוץ: שמדובר בקבוצה משפחתית, חמה, קהילה קטנה עם ניחוח האלפים, שום רעשים שיפריעו לו להיות הכי טוב שהוא יכול להיות.
בשנים האחרונות וייסמן התקרב לדת, והחליט שהוא ייתן לכדורגל לפחות את מה שהכדורגל נתן לו: כרטיס יציאה מילדות ענייה בקריית־חיים. הוריו התגרשו כשהיה כבן 13, ואימו ורדה גידלה לבדה אותו ואת אחיו הצעיר בדירת חדר, כשהיא מיטלטלת בין שתי עבודות ומדי פעם לוקחת את שון לעזור לה בשטיפת בתים. המציאות הקשוחה, שכללה שינה על מזרן לצד הספה עליה ישנה אימו, חישלה אותו וכשהגיע לאוסטריה הוא הסתכל מסביב ואמר לעצמו שאולי יש בוולפסברגר כמה שחקנים עם יותר כישרון, אבל אף אחד לא יעבוד יותר קשה ממנו. הוא כבש במשחק האימון הראשון, חגג צמד בסיפתח בליגה, רביעייה תוך 36 דקות במשחק אחר. סיכום זמני: 25 שערים ב־25 מחזורים, גולים בליגה האירופית ברומא ובמנשנגלדבאך. התקדמות מטאורית, עקב בצד מספרת.
בטבלת נעל הזהב הוא תופס את המקום השביעי, מקום אחד מעליו מסי, מקום מתחתיו אמבאפה. באוגוסט תיוולד לעדן ולשון בת בכורה. וייסמן תפס השנה את הרגע, את התזמון שבו תנאים, כישרון, הזדמנות, עבודה קשה וקורט מזל מתערבבים ביחד ויוצרים שלם ענק מסך חלקיו.
"מבקיע על"
"האמת היא שזה נפל עלינו בהפתעה גמורה", אומר קוני לנץ, שמכסה את וולפסברגר עבור היומון "קרונה צייטונג". "למכבי חיפה יש שם טוב, ומילה של הרצוג זו מילה, אבל כל מה ששון נגע בו השנה הפך לזהב. הכל התחבר לו: עיר שלווה בלי הפרעות, קבוצה שמשחקת את הכדורגל שלו, לחץ, קצב גבוה. אבל אני חושב שהגורם הכי חשוב היה שהאמינו בו".
"שון הוא החלוץ הכי טוב באוסטריה. אין שום ויכוח", אומר וולפגנג רוהינר מהעיתון "אוסטרייך", "וזה ויכוח צמוד אם הוא היה פחות טוב מארלינג הולאנד ששיחק בזלצבורג, קבוצה הרבה יותר טובה. שון הוא קודם כל בן אדם טוב, מדבר רק על המגרש, כולם אוהבים אותו. על המגרש יש לו מקבץ כישורים מדהים. הוא יודע מצוין לשחק ממש בקו אחד, סנטימטר מהנבדל, יש לו תנועה אלכסונית מצוינת מהקורה הרחוקה לקרובה במצבים נייחים, והוא שיפר מאוד את הנגיעה הראשונה שלו ואת המהירות בה הוא בועט לשער. בשבילי הסטטיסטיקה הכי מדהימה לגביו זה תשעה גולים בראש. הוא לא גבוה כמו הולאנד, הוא פשוט רוצה ומאמין יותר מכולם".
"לא חיכינו לתפוקה כזו בשנה הראשונה, אבל מהרגע שראיתי אותו היה ברור לי שיש לו תכונות של מבקיע־על. וכשהכרתי אותו הבנתי שמדובר באדם מיוחד שכולם רוצים שיצליח", אומר פרדיננד פלדהופר, מאז דצמבר המאמן השלישי העונה של וייסמן (שני המאמנים הראשונים הלכו אחרי הצעות גבוהות ויוקרתיות יותר). "הוא מודל למקצוענות, לניתוח אמיתי של עצמו כבן אדם, שחקן, בעל, חבר לקבוצה. הסגנון שלנו אמנם מתאים לו, אבל לא כל אחד היה עושה את מה שהוא עשה השנה. הוא מאוד מיוחד. יש לו תאווה וחוש ריח לגולים כמו להולאנד, הוא אוהב לנצח, אבל לא מוכן לוותר על ההנאה מכדורגל. לצערי, כל התכונות הללו אומרות בוודאות ששון לא יהיה פה בשנה הבאה. הקבוצה והליגה יהיו קטנות עליו".
"הוא עושה פה גם עבודת שגרירות עבור ישראל ועבור היהודים", אומר מוריץ אובלינגר ממגזין הכדורגל "באלהסטרר". "דעת הקהל על ישראל בכל המדינה היא לא ממש חיובית. וייסמן מחצין את היהדות והישראליות שלו והוא עוד גורם להם לאושר ולניצחונות. הם שותים איתו בירה אחרי ניצחונות או הפסדים. זה קמפיין שישראל לא יכולה לקנות בכסף".
כל העיתונאים ששוחחתי איתם בטוחים שווייסמן לא יישאר באוסטריה. כולם הביעו תקווה שהוא לא ילך בדרכו של מונס דאבור. "הקפיצה מהליגה האוסטרית לספרדית היא קפיצה גדולה מדי", מנתח אובלינגר, "אני מקווה שהוא ילך למקום קטן יותר כמו צרפת. בשנה הבאה כבר יהיה לו הרבה יותר קשה. הוא לא הולך להפתיע אף אחד וזו סיטואציה אחרת".
החלום הבא
וייסמן יצא מישראל כשחקן חופשי, ומאז שווי השוק שלו קיבל ממד אקספוננציאלי. הוא התחיל את העונה עם תג מחיר של 450 אלף יורו, כעבור חודשיים הוערך ב־2.7 מיליון, לפני הקורונה הערך טיפס ל־4.5 מיליון יורו, ואחרי המספרת הוא נשאר על 4.5 מיליון, בלירות שטרלינג. סלטיק היא השמועה האחרונה. לפניה היו רומא ולוקומוטיב מוסקבה, צ'לסי וטוטנהאם ועוד קבוצות מהליגה הגרמנית. וייסמן לא רוצה לדבר על העברות אפשריות ומבקש להתרכז במשחקים עד לסיום העונה, אבל היעד שלו ברור: הפרמייר־ליג באנגליה או הבונדסליגה.
בתחילת השנה עבר וייסמן לסוכנות הספורט "סטאלר", שמייצגת 700 כדורגלנים על ידי 130 סוכנים ובכיר לקוחותיה הוא גארת' בייל. עילאי אלמקייס מהופנהיים שידך בין הצדדים. "אני מכיר את שון הרבה זמן. מאז שהיה בנבחרת הצעירה וישראל שיחקה נגד גרמניה", אומר רוי רייבר, מנכ"ל הסוכנות. "יש שני פקטורים לפיצוץ שלו: מבנה אישיות וכדורגל נטו. הוא קם בבוקר כדי לעבוד, להשתפר. מי שמכיר אותו מבין שמה שקרה השנה זו לא הפתעה. אנחנו עובדים מאוד קשה למצוא סיטואציה מתאימה בשבילו, שהכל יתלבש כמו שקרה השנה. עבור חלוץ הוא מאוד צעיר, רק בעוד שלוש שנים הוא יגיע לטופ שלו".
שון זלמן וייסמן, נכד לניצולת שואה, נמצא עכשיו במקום טוב, פסטורלי. מקום שבו הוא יכול לראות הכל בהיר, לתת לאשתו עדן לקבל את ההחלטות החשובות. הוא תמיד נתן - והיא מעולם לא הכזיבה. "בלעדיה אני כלום", הוא אומר בגדלות לב. לפני פחות משנה הוא היה כמעט אף אחד בכדורגל. היום הוא על גג העולם, אבל לא שוכח את הלילות שבהם ישן על הרצפה. פעם רק חלם להגיע לאירופה. השנה הוא שם והפציץ מאזן דו־ספרתי. הדבר הכי גרוע בלגעת בכוכבים הוא שאתה צריך להתחיל לחלום מחדש, ולזכור מי אתה כשהתעוררת.
