מכבי ת"א של העונה הנוכחית מציגה כדורסל לא יציב בכלל. זה מתחיל בעמדת המאמן שבנה לעצמו כת מעריצים בזכות קבוצה מצוינת - שלא ניצחה במשחק אחד ביורוליג בעונה שעברה, אלא היה זה הקהל. למה אני פותח בביקורת כלפי המאמן הכי יציב שהיה במכבי ת"א בחמש השנים האחרונות? כי האמת היא שמדובר במאמן סביר ותו לא. אם נצלול חזרה לתוך הידיעה הכואבת שגם השנה לא נראה פלייאוף, נבין את גודל הבעיה.
מכבי ת"א בנויה על שחקן אחד, סקוטי ווילבקין. הוא נהג לספק את הסחורה כמעט בכל משחק, אבל במשחקים האחרונים משהו נתקע. זה לא ווילבקין של העונה שעברה, כי באותה עונה היו לצידו שחקן או שניים שלקחו את הכדור לידיים שלהם, ודאגו שיגיע איכשהו לסקורר בעמדה טובה. אח, העונה שעברה, זו שהכל עבד בה, כל שחקן שנכנס סיפק את הסחורה, והרבה היה בזכות שני הרכזים (לא ארון ג'קסון, כמובן) - נייט וולטרס וג'ון דיברתולומאו. טוב נו, עד שהגיע איזה נגיף מוזר...
פתיחת העונה המסחררת עברה דרכם, שני השחקנים הלא מוערכים האלה. מכבי ת"א מודל 19/20 הייתה קבוצה שידעה לשחק את המשחק העומד, אך הייתה הכי טובה במשחק המהיר, הפתוח, הדורס והמרגש שכולנו כל כך אוהבים לראות. על המשחק העומד ניצח וולטרס, שידע להעביר בצורה הטובה ביותר את הכדורים לשחקן שצריך לקבל אותם. אבל מי שדחף את הקבוצה בקצב מסחרר קדימה והשאיר אותה בצמרת הטבלה של המפעל השני בטיבו בעולם הוא ג'ונדי, האיש שלא בטוח בעצמו אם הוא שחקן כדורסל, חביב האוהדים, הקפטן של הצהובים.
השחקן שהגיע ממכבי חיפה היה נכנס בהתחלה בסופי רבע שלישי לצלילי שירת הקהל. עולה, קולע שתי שלשות קלאץ' ומביא אנרגיה לאוהדים ולקבוצה לקראת הרבע הרביעי. בעונה שעברה מעמדו השתפר, הוא היה בשיא הקריירה בזכות הרצון הבלתי נגמר, השמירה הרצחנית, היעילות והקומפקטיות. לא רק שכל התכונות האלו דחפו את מכבי להיאבק בשיניים ברבע הרביעי, אלא לפתוח את הפער כבר ברבע השני, ברגע שבו הקבוצה היריבה על סף קריסה ומצפה כבר לרדת לחדרי ההלבשה. ג'ונדי הוא רוצח שקט. הוא מתאמץ בהגנה, קולע מצוין בהתקפה ובעיקר מעביר את הכדור לחצי של היריבה הכי מהר שרק אפשר. הוא היה שובר השוויון של 19/20 לפני שנכנס לרשימת הפצועים הבלתי נגמרת. מכבי השיגה עוד ניצחונות, בעיקר בזכות המומנטום והאנרגיה שקיבלה מפתיחת העונה, ואז בוטלה הליגה.
אוקיי, אז דיברנו מספיק על העונה הקודמת, נכון? בואו נצלול היישר לפתיחת העונה הנוכחית המזוויעה של הצהובים. ג'ונדי, כספי וזוסמן בחוץ, שלושת הישראלים הבכירים, ובעיקר הרכז היה חסר. למה אני מדבר עליו כל כך הרבה? אז ככה, ג'ונדי מרבה לעלות בפיגור, ולצאת כשהוא מותיר את הקבוצה ביתרון. ההרכבים הנוראים שכוללים את שני הקרואטים הורסים את משחק ההגנה, וכשאין הגנה קשה גם לקלוע סלים בהתקפה, אבל אז משום מקום מגיע אותו שחקן, בדר"כ יחד עם אות'לו האנטר, והם הופכים את המשחק ל-ח-ל-ו-ט-י-ן.
ובחזרה לפסקה הראשונה. יאניס אינו תמיד הבעיה, וקשה לשמוע את הבעלים אומר פחות או יותר שצריך פשוט להעביר את העונה הזו - אבל ספרופולוס, בחייאת, תן לג'ונדי לשחק יותר. תן לווילבקין את הכיף שלו לשחק עם הרכז הטבעי שכל כך חסר לו, תן להאנטר לעלות לאלי-אופ, ובקיצור ,תן לי ולשאר אוהדי הקבוצה הצהובה שמרגשת אותנו כל פעם מחדש בימי חמישי בערב עוד קצת שמחה, עוד קצת ג'ונדי לנשמה! אז לפחות במשחק הבא והכל כך חשוב להעפלה לפלייאוף, תן לנו את ג'ונדי מול באיירן, תן לנו את ג'ונדי שיעשה כבוד לאוהדים.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
