אחד המרכיבים המשפיעים ביותר על מידת אושרו של אדם הוא הפער בין הציפיות למציאות. המרכיב הזה עוד יותר משמעותי כשמדובר בנבחרת ישראל, שהלך הרוח הציבורי סביבה הוא הדבר ההפכפך ביותר הידוע לאנושות. אבל האמת היא שלא כל משחק נבחרת אמור להוביל למסקנות מרחיקות לכת. לפעמים, אותו הלך רוח צריך להיקבע נטו על פי התוצאה ולכן אפשר לומר - זה היה שבוע טוב עבור נבחרת ישראל.
כן, הבעיות ההגנתיות עדיין כאן, אבל למה לחשוב מלכתחילה שייעלמו ברגע? נכון, עדיין מנסים לחלק מתנות לשווא, אבל מדובר בנושא שאף ניצחון באלבניה לא יעלים. אחת ממטרות ההתכנסות הנוכחית הייתה כמובן לראות איך שחקנים חדשים משתלבים בנבחרת, תחת מאמן חדש, אלון חזן, אבל המטרה הראשית הייתה להגיע למשחק האחרון בליגת האומות, בבית מול אלבניה, במצב טוב. המטרה הזו הושגה.
למקום הראשון בבית, שיושג עם ניצחון במחזור האחרון או עם תיקו במידה ואיסלנד לא תנצח את המשחק שלה מול אלבניה, יכולה להיות חשיבות גדולה. לא רק מקום בפלייאוף עלייה לאליפות אירופה אלא גם קפיצת דרג, מה שיבטיח משחקים אטרקטיביים ואולי יתרון בהגרלות במפעלים עתידיים.
מה עם המחצית השנייה?
הדברים האלה, על שבוע מוצלח יחסית, נאמרים למרות שאתמול, בניגוד למחצית השנייה באלבניה, לא היה משחק טוב של הנבחרת. היא ספגה שער של כדורעף, במסירה עם היד מהוצאת חוץ ושתי נגיחות מבלי שהכדור ייגע בדשא; השוער שלה, אופיר מרציאנו, תפס אוויר ברגע חשוב (אבל עשה כמה דברים טובים בהמשך); שחקני ההתקפה שלה החמיצו (4 בעיטות למסגרת מ-21 נסיונות); ועמדת המגן השמאלי היא בעיה.
דורון ליידנר חילק אמנם גם הפעם מסירה יפה והוא ימשיך להיות נשק התקפי טוב, אבל הסגירה בהגנה הייתה רעה. ליידנר עלה לתקוף את הכדור בעמדה גבוהה, מבלי שיש לו סיכוי לנצח במאבק גובה מול האיסלנדים, וכל פעם שחקן אחר היה צריך לכסות על העמדה שלו. סאן מנחם, שהחליף אותו במחצית, אחראי לשער השני של איסלנד.
שון גולדברג עושה עבודה לא רעה, אבל יכול להיות שבמשחקים קשים יותר או שהנבחרת תצטרך לשמור על יתרון יהיה נכון להזיז אותו לצד שמאל. בינתיים, כאמור, הוא באמצע, ליד מיגל ויטור. המשחק של ויטור אתמול לא היה ברמה הנפלאה שהציג באלבניה, אבל מה שהוא מביא לנבחרת בהחלט הורגש גם הפעם. לחיוב כמובן.
מנור סולומון התחיל להיות מנור סולומון רק בשלב מאוחר יחסית, במחצית השנייה, אבל עדיין המשיך להראות שהוא הדמות המובילה בנבחרת הזו, לא רק מקצועית אלא גם בנסיונות לקחת אחריות. הפעם, בעיקר לפני שסולומון התחיל לכדרר כהרגלו, הוא קיבל תמיכה מבורכת מהצד השני, שם השילוב בין אלי דסה לליאל עבדה היה מצוין.
לא מדובר רק ביכולת האישית של דסה ועבדה אלא ממש היה אפשר לראות איך שניהם, כשחקנים בולטים בקבוצות אירופאיות טובות, מבצעים פעם אחר פעם תנועה מדויקת ללא כדור כדי לאפשר לשני לחלק את המסירה הנכונה. דסה, עבדה וסולומון רשמו יחד 14 מסירות מפתח שהתחלקו באופן כמעט שווה. היוצרים של הנבחרת לא קיימים במרכז המגרש כמעט אלא אצל השלושה האלה, בצדדים. כשנזכרים שליידנר בישל בשני המשחקים הקודמים מגלים שכל הבישולים של הנבחרת במשחקים תלת חזן הגיע מהמגינים או משחקני הכנף.
עכשיו נחכה לראות איפה ישחקו כל אלה, בעיקר דסה, שאין לו קבוצה כרגע, וסולומון שכנראה יהיה בפולהאם. גם כמה ישחקו בקבוצות החדשות עד אותו משחק אחרון של ליגת האומות, בסוף ספטמבר. עשויה להיות לכך השפעה מכרעת להשגת המטרה הזמנית, זו שהנבחרת התקרבה אליה בשבוע האחרון.
