הצבועים
שערוריית אברמוב ולהקת העידוד
כדי להבין את תרומתו של ברק אברמוב לריקבון הכדורגל הישראלי, ולתחושת המיאוס שמייצרים חבריו למינהלת, אין צורך להיות אוהד בני־יהודה. את הקבוצה הוא מנסה למכור, כדי להשלים את קומבינת משה חוגג בבית"ר ירושלים, אבל אותם הוא מכר כבר מזמן.
מכירת החיסול של הכוכבים, השארת הקבוצה חודשיים וחצי ללא מאמן ומימון העסקת החבר שלו יוסי אבוקסיס בבית"ר, עשו את שלהם. "באתי לנהל מועדון כדורגל, לא באסטה בשכונת התקווה", התנשא בעבר המסעדן על אוהדי בני־יהודה (לידיעת האוהדים ממחנה יהודה). ואז הגיעה העסקה שזיהתה את ליגת העל כולה עם רשת המסעדות שלו, בחסות חבריו הבאסטיונרים מהמינהלת.
ועכשיו, כמו במשחק המחשב של פיפ"א, הם מסייעים לו להחליף קבוצות. ראשי קבוצות מובילות, כך פורסם, "התגייסו" בניסיון למצוא "מתווה" שיאפשר את העברת בית"ר ירושלים לידי אברמוב. זה היה המשך לקריאתו של בעלי מכבי נתניה, אייל סגל, בחודש שעבר: "למנוע ממועדון פאר הנתמך על ידי מאות אלפים להגיע לאבדון". סגל הוא מהבודדים בכדורגל שלנו שקשה לפקפק בהגינותם. את הפוסט שלו העלה עוד לפני המסחרה שרקחו שני החברים ההורסים מהשכונה ומבית וגן. מה פתאום בעלים מנתניה מתעניין באוהדי בית"ר, לא קשה לנחש. תרומתם כקהל חוץ מוחשית הרבה יותר מהארנק הדיגיטלי של חוגג.
"עזרתי לבית"ר בעבר, וחשוב שיעזרו לה להישאר בליגה כי היא קבוצה עם קהל ומסורת", שב והצהיר לאחרונה גם יעקב שחר. ברור, עבור הנשיא הפופוליסט של מכבי חיפה, אוהדי בית"ר שווים הרבה יותר מאוהדי בני־יהודה, שבהם אפשר להמשיך להתעלל. אז מי רציתם שייצא נגד הקרקס הדוחה, תרתי משמע, אלונה ברקת? החברה הוותיקה שבירכה בעבר "בהצלחה מושיקו, בית"ר מועדון חשוב מאוד", צופה מהצד ומשתלבת נפלא בגועל נפש של הכדורגל הישראלי, כנציגת המין היפה והמתיפייף.
זגזגנים מפוקפקים כמו אברמוב צריך להקיא מהכדורגל שלנו, אבל עם חברים כאלה במינהלת ובתקשורת, מהכדורגל שלנו אפשר רק להקיא.
האנתרופולוג
ד"ר ויינגרטן רואה שחורות
"יש, יש לארה"ב זהב... יש לנו שיא עולם", התרגש הפרשן הוותיק ד"ר גלעד ויינגרטן לקראת סיום מרוץ השליחים 400X4 מ' מעורב, נשים וגברים (ארה"ב הסתפקה בארד, וגם שיא העולם להד"ם).
"תראו את מארי־ז'וזה טה־לו, שמסיימת אחרי טרי", התלהב רן מלובני במוקדמות ה־100, אלא שאז נכנסה שקופית התוצאות. "טרי במקום השני, טה־לו במקום הראשון", הודיע השדר אחרי צפייה ב־VAR.
זו הייתה רק ההתחלה של לילות מביכים וגדושי טעויות של הצמד, שתיאר את אליפות העולם באתלטיקה בצפון־מערב ארה"ב מהאולפן בהרצליה. "יוהאן בלייק עולה לגמר כמפסיד השלישי המהיר ביותר", הודיע השדר במהלך הדיון המתיש שנעל את חצי גמר ה־100. "אבל לפי מה שרשום בניירות הרשמיים, רק שני מפסידים מהירים עולים", העיר לו הפרשן. "ולכן בלייק בחוץ. סגרנו את הפינה הזו", סיכם מלובני. תודה באמת, למרות שרק אתם פתחתם אותה.
"שני אנשים בעולם הצליחו לעבור מעל 23 מטרים עד היום, אחד מהם כאן, ורנדי בארנס", עדכן ויינגרטן אחרי הדיפת כדור הברזל של ראיין קראוזר מארה"ב, והוסיף: "רציתי להגיד שיש גם מזרח־גרמני אבל אני בדרך כלל לא סופר אותם, בגלל הסמים". יפה מצידו, רק חבל שהוא ספר את בארנס האמריקאי, שנתפס בעבר פעמיים על שימוש בחומרים אסורים, והושעה מהאולימפיאדות לצמיתות.
אבל אפילו ים הטעויות והשטויות נראה כמו שלולית על המפה של צוות השידור. לא פחות מארבע פעמים הציג מלובני את האצנית "אמינאטו סייני מניגריה", שמייצגת דווקא את ניז'ר. "גם אח שלו זורק דיסקוס מצוין", הרחיב ויינגרטן על המנצח הליטאי מיקולאס אלקנה. "הגנטיקה עושה עבודה לא רעה", העיר השדר. "לפחות בלטביה", הסכים הפרשן. אבל הוא מליטא!
"מהרפובליקה הדומיניקנית, אנה לוסיה ז'וזה טימה", הודיע מלובני בהצגת המתמודדות בקפיצה משולשת. "לאפונד מהרפובליקה, אהה, מדומיניקה", אמר ותיקן מיד. "מדומיניקה עוד אחת, ראית מה זה?", זרק ויינגרטן. "כן", הסכים השדר. פתרון שתי המדינות לא תופס גם בקאריבים.
בחצי הגמר הראשון של ה־100 מ' לנשים נשבר שיא עולם, על ידי ויינגרטן מישראל. "הגזע הלבן נעלם לחלוטין!" נזעק הפרשן למראה שבע האצניות השחורות, ומלובני (כנראה מלשון לבן) מיהר להרגיעו: "טוב, זה נשאר לפחות ב־110 מטרים משוכות". מזל שהם לא משדרים כדורסל, אבל זה אולי מסביר מדוע בכדור ברזל, כשעל המסך הופיע מוניוס המקסיקני, ויינגרטן הודיע: "פה יש לנו את מוניוס הספרדי". העיקר ששניהם מהגזע הלטיני.
ואין מתאים יותר לסיכום הנושא, מהמסר שהעביר הפרשן אחרי ניצחונה של הג'מייקנית שלי־אן פרייזר־פרייס בגמר ה־100: "היא אמא, ופעם אמרו כשאתה אמא, אתה צריך לפרוש", נזכר ויינגרטן. אכן, היו זמנים. היום יהיו כאלה שיאמרו: הוא אבא, וכשאת אבא, את לא צריכה לפרשן.
הקודח
אפשטיין נשבר באמצע המרתון
בק"מ ה־19 של מרתון הנשים אירעה דרמה גדולה. רות צ'פנגטיץ' הקנייתית, אלופת העולם המכהנת, נטשה את החבורה המובילה, מיהרה לשיחים שלצד הדרך – ופרשה. מלובני והפרשן מולי אפשטיין כלל לא הבחינו בכך, כי היו עסוקים בשיח משלהם (על חוסר הסימטריה של הגוף). עד שלפתע נדהם השדר: "צ'פנגטיץ' נשארת מאחור. שמע, אנחנו לא רואים אותה! מה קרה לה?"... רות, סוף.
בקילומטר ה־25 שוב נפל דבר, או בעצם פרשן. ארבע רצות יצרו אז ראש חץ – ישאנה וגברסלאסה מאתיופיה, טאנוי וקוריר מקניה. לונה צ'מטאי סלפטר שלנו פיגרה רק 22 שניות מאחור, ואפשטיין הרים ידיים: "מה שברור זה הניתוק מהחבורה המובילה, לונה כבר לא יכולה לחבור לחבורה הזו, שפירקה את כל הריצה בשלב מאוד מוקדם".
32 דקות ותשעה ק"מ אחר כך הדביקה הישראלית את טאנוי, ומיד אחריה את ישאנה. "לונה עוברת למקום השלישי", התפעם מלובני. "כן־כן", אישר החוכמולוג אפשטיין, שלא סתם לרגע (חוץ מסתימת הגולל על המדליה).
מעט אחרי הזכייה בארד, הועלה בשיחה טלפונית הבעל והמאמן דן סלפטר. "איך לונה מרגישה כרגע?", תהה מלובני. "אני לא יודע, אני נמצא בארץ", השיב סלפטר, שהספיק להשחיל עוד משפט. "אז לונה לא לידך", הודיע לו המראיין. "אנחנו רוצים להעלות אותה על הקו, ותכף אנחנו חוזרים אליך"... אחרי שהורד מהקו, לא חזרו אליו.
אבל את הראיון הטלפוני הכי מדהים סיפק המנהל המקצועי של איגוד האתלטיקה, רוגל נחום, שנכח בתחרות, ומיהר לגזור קופון. "רוגל, מה עם מאור?", שאל אותו אפשטיין, והתכוון כמובן לישראלית השנייה במרתון, מאור טיורי. "מאור?" השיב נחום המופתע. "כרגע, בגלל שאני איתכם, אז אני כבר לא כל כך יכול לעקוב אחרי מאור. אבל אם אני זוכר נכון היא הייתה באזור המקום ה־30 ב־30 ק"מ, או משהו כזה, אז אני לא יודע להגיד לכם". או, עכשיו לפחות ברור למה יש למשלחת מנהל מקצועי. לשמור על קשר עם התקשורת.
המבוכה
"רסקה" והתאורה שהתרסקה
מי שצפה בשידור טקס הפתיחה של המכביה בערוץ 12, חש ודאי שעושים עליו משהו, בקשת. על מצעד המשלחות דילגו, אבל הנאומים המפוהקים של הנשיא יצחק הרצוג, יו"ר מכבי העולמית אמיר פלד וראש עיריית ירושלים משה ליאון, שודרו במלואם. כאילו לא הספיקה הפסקת החשמל.
"כדי שלא תרגישו מחוץ לחגיגה, בואו נראה לכם תקציר של הרגעים המרגשים", דקלמה המנחה יעל בר־זוהר. "אליך רסקין, ספר לנו מה היה שם"... "מה יש להגיד, יעל, מצעד המשלחות היה פשוט חגיגה לעיניים", דיווח הרובוט בחליפה. אז למה לא הראיתם? ומה פתאום מגיש חדשות הבוקר עובד במכביה? כמה כסף הוא קיבל, המארגנים התביישו לגלות.
אסון הגשר, שבו קופחו חייהם של ארבעה אוסטרלים ועשרות נפצעו, הוזכר הפעם, ואולי כדי לעמעם את הרשלנות בהקמתו, דאגו לחבר אליו את הטבח במינכן. "הפסקת פרסומות קצרה ואנחנו חוזרים", הודיעה בהמשך בר־זוהר. סליחה? גם לקהל בטדי שידרו פרסומות? "חברת אינוויז'ן, מפיקת אירוע הפתיחה, מודה להנהלת המכביה על בחירתה להפקת האירוע, תודה", נאמר בתשדיר הראשון, וכבר לגמרי לא בטוח שזה הדדי. הם, והיהודים מרחבי העולם, בוודאי לא חלמו שהטקס יכלול מצגת של מכת חושך, זכר ליציאת מצרים. ואחרי זה עוד אומרים, שאנחנו אור לגויים.
מילה זו מילה
"חנה קנייזבה מיננקו, הקופצת המשולשת לרוחק, לא מצליחה להעפיל לגמר"
כתב הספורט של ערוץ 14, עתי שלו, שידווח ודאי גם על הקפיצה במוט לגובה
