"אלוהים, תן לי רק טיפת מזל", שרה זהבה בן, וכנראה עודד קטש זימר איתה בלב בשבוע האחרון, שהיה קשה עבור הקבוצה שלו – וגם עבורו באופן אישי עם מותו של חברו הקרוב, כדורסלן העבר והמאמן ליאור ליובין.
והנה, ההשגחה העליונה הקשיבה לו, ופנאתינייקוס התייצבה למשחק מול מכבי ת"א בלי כמה מהשחקנים הכי טובים שלה, והבעייתיים מבחינת הצהובים: שני גארדים מובילים, שאחד מהם, לוקה וילדוזה, היה הטוב אצל היוונים במפגש הקודם בין הקבוצות (שבו מכבי ת"א ניצחה בהארכה); והשני, קוסטאס סלוקאס, הוא מנהל המשחק הכי אינטליגנטי. נעדר גם אלכסנדר בלצ'רובסקי הענק (2.17 מ'), שלמכבי אין ממש מי שיעצור אותו מתחת לסלים. וגם ככה זה היה קשה. ביורוליג אין קל. תוצאת הסיום, 75:90 לצהובים, משקרת. דקה וחצי קודם לכן הם הובילו רק 72:77. היוונים פשוט ויתרו כשהבינו שהמשחק בורח להם.
כהן או סורקין?
אז מה היה לנו מבחינה מקצועית? ג'ייק כהן חזר לחמישייה. לכאורה פגיעה ברומן סורקין, שדווקא היה מצוין בשבועות האחרונים. בפועל, ההסבר שכנראה ניתן לו הוא שהספסל של מכבי לא עמד בכך שהוא "נגזל" ממנו: משחק אחרי משחק היריבות התחילו לברוח למכבי בדקה השביעית, כשמתחילים החילופים, או מקסימום בתחילת הרבע השני, וקטש כנראה רצה יותר איזון. הגיוני.
וכמה כוח נפשי צריך כהן שזז מהחמישייה למעמד של השחקן ה-11 ברוטציה – וחזרה לחמישייה. ומי קלע את הסל הראשון במשחק? כהן בשלשה. חייבים לציין שליוונים היה גם מאץ'-אפ מושלם עבורו: קונסטנטינוס מיטוגלו, שהוא מאוד גבוה, קלעי נהדר, אבל לא הכי מהיר ומתחיל את ההתקפות בחוץ. על סוג כזה של שחקנים כהן יכול לשמור טוב יחסית. הגבוהים הפיזיים שחופרים מתחת לסל הורגים אותו. למרות זאת, תוך שבע דקות היו לו שלוש עבירות.
המחיר של כהן בחמישייה היה משמעותי בהיבט בולט: סורקין היה גרוע. מצד שני, כהן קלע שלוש שלשות במעט דקות. האם הניסוי הזה יצליח בכל משחק? כנראה שלא. האם מכבי שיחקה בשנה שעברה הכי טוב עם כהן בחמישייה? כן. מה עושים? את מי מעדיפים? שאלה גדולה.
אפקט ג'יימס ווב
והיא הולכת ומסתבכת בגלל עוד נתון. לקראת סוף הרבע שני שוב התרחש "אפקט ג'יימס ווב": הוא נכנס, לכאורה לא עשה כלום באופן אישי, החטיא, ונחסם שוב ושוב כשזרק מקרוב; מצד שני, הוא משך החוצה שומר ופינה שטח מתחת לסל לג'וש ניבו שהטביע במרץ, הקבוצה רצה איתו, מוסרת הרבה יותר ומהר יותר, שומרת טוב ונראית מצוין כקולקטיב.
לזכות קטש ייאמר שהוא הסתכל הפעם על השלם ולא על חלקיו. ווב שיחק המון דקות, כמעט 23, ולמרות שקלע רק ארבע נקודות ב-25 אחוז, מכבי ניצחה. אז מי צריך לקבל את רוב הדקות ליד ניבו? ומי צריך לעלות בחמישייה? והאם חסיאל ריברו צריך לשחק בעמדה 4 או 5 כמחליף? הזמן חולף, והשאלות רק גדלות. אתמול ווב נתן סוג של תשובה: תסתכלו רק על מדד הפלוס-מינוס שלי, תתעלמו מכל השאר, תנו לי לשחק. וכמו בעניין כהן נשאלת השאלה: האם הניסוי הזה יצליח בכל משחק, או לפחות ברוב המשחקים? קשה לדעת.
מה שבטוח, עצם העובדה שהשאלה הזאת כל הזמן באוויר, ושכל משחק הוא ניסוי לגבי העמדה הזאת – אלה דברים שיוצרים געגוע עז לדייויד בלו, מייסיאו באסטון, ריצ'י הנדריקס, קן בארלו, לי ג'ונסון ורשימה ארוכה של פאוור-פורוורדים אמינים ויציבים.
הנשק הלא מנוצל של קולסון
אבל עם כל הכבוד לעמדה 4, שהיא אתגר מחשבתי מייגע עבור קטש, לורנזו בראון חזר. גם כשהוא לא עושה דברים מדהימים, ההתקפה זורמת כל כך יותר טוב כשהוא שם. הנוכחות שלו בעיקר עוזרת לווייד בולדווין, שמקבל שמירה פחות הדוקה וגם פחות משימות ניהול - ומתרכז בייצור נקודות. אתמול היו לו 22 כאלה, שמונה אסיסטים ומעט מאוד טעויות. אלה נתונים שפשוט אין לו כשבראון לא לידו.
נושא נוסף שיש לדון בו הוא בונזי קולסון. הוא שמר נהדר על מריוס גריגוניס. הוא גם קלע 14 נקודות. אבל לאורך דקות ארוכות הוא לא עושה כלום בהתקפה, וממש לא באשמתו. אני זוכר אותו עוד לפני שהגיע למכבי ת"א. הוא היה אז שחקן שבודדו אותו, נתנו לו כדור, והוא היה עושה סלי אחד על אחד בקבלנות, לרוב עם הגב לסל, אבל לא רק. עכשיו הוא לא מקבל הזדמנויות כאלה וכמעט כל הסלים שלו מגיעים אחרי הנעת כדור. נכון שבאופן עקרוני עדיף משחק קבוצתי, אבל זה נשק לא מנוצל. אולי צריך לתת לו דקות עם החמישייה השנייה, שבה יהיה לו את התפקיד הזה כשבראון נח ויותר קשה לייצר התקפה מאורגנת.
למכבי היו אתמול גם כמובן כמה בעיות בולטות. ראשית, ריבאונד ההגנה. רק במחצית הראשונה היוונים לקחו 12 כדורים חוזרים מתחת לסל של הצהובים, וזה בלי בלצ'רובסקי. דווקא עם ווב הנמוך יותר זה היה פחות בולט. מתברר שלדעת לסגור שחקנים חשוב לא פחות מממדי גוף באספקט הזה של המשחק.
שנית, ברבע הראשון קנדריק נאן עשה להגנה של מכבי הרבה בלגן. הוא חדר פעם אחר פעם, סחט המון עבירות, ואף אחד לא הצליח לשמור עליו. אבל מהרבע השני הגיעו עזרות מתוזמנות היטב, ואז התגלתה הבעיה של נאן: הוא לא יודע לנהל התקפה עומדת שבה הכדור צריך לעבור דרך הרבה ידיים. את זה עושה סלוקאס, אבל אתמול הוא לא שיחק - וזה הוריד המון מחוכמת המשחק של היוונים. אם לא די בכך, נאן נפצע ברבע השלישי ולא חזר, אחרי שקלע 13 נקודות ב-21 דקות. תודה לך, זהבה, על עוד טיפת מזל.
לקחת פסק זמן ולא לחשוב
והנה הבעיה שהכי הכאיבה בעיניים: בסוף הרבע השלישי, הרכב מחליפים של היוונים, שהיה אמור להיות דל בכישרון התקפי, חתך את ההפרש הנאה של מכבי מ-12 לשלוש תוך שתי דקות. זה היה הרכב גבוה שהפעיל הרבה לחץ על הכדור, קוסטאס אנדטוקומבו חסם מתחת לסל, הצהובים איבדו המון כדורים ומהצד השני איפשרו לשחקנים של פנאתינייקוס לחתוך לצבע ולקבל כדורים לקרש-סל. זה היה קל מדי ומהר מדי, וזו לא הפעם הראשונה שמכבי הורסת בשתי דקות את מה שבנתה בעמל רב במשך עשרים.
איך פותרים את הבעיה? אחרי כל המשחקים הקודמים שבהם זה קרה, רבים התלוננו על כך שקטש לא לוקח מספיק מהר פסקי זמן. קל מאוד להיות המאמן כשאתה לא המאמן. אבל כשאתה כן, קשה לדעת מהי הנקודה הנכונה להפסיק לתת אמון במי שבמגרש ולעצור את הסחף.
עם זאת, כאן הייתה בעיה שנזקקה לפתרון מיידי: תמיר בלאט לא הצליח למסור בצורה אפקטיבית מול כל כך הרבה שחקנים אתלטים וגם גבוהים ממנו. קטש העדיף לא להיכנס להיסטריה למרות חיתוך ההפרש המהיר. האם צדק? אתמול הוא ניצח. לגבי המדיניות הכוללת: זה מצדיק לכל הפחות דיון שלו עם הצוות המקצועי שמקיף אותו, כי היו משחקים שבהם מכבי לא התאוששה מריצות כאלה (ע"ע ההפסדים לפרטיזן בלגרד ובדרבי).
ועוד נקודה שבלטה: פנאיוטיס קלאיצאקיס, הגארד החמישי ברוטציה של היוונים כשכולם בריאים, עלה מהספסל ונתן הצגה: גבוה, שומר, וגם קלע 17 נקודות. זה מראה איזה עומק צריכה קבוצת יורוליג. הלוואי על מכבי.
ליובין שומר מלמעלה
אפשר להסביר את הניצחון אתמול בסגל החסר של היוונים, אבל תרשו לי להיות חופר ולדבר גם על הנפש. כשקטש רואה את פנאתינייקוס זה כמו ששאראס רואה את מכבי. יש מקומות שבהם מרחפת מעליך הילה אחרת מהרגיל.
ואתמול הייתה שם אולי גם ההילה של ליאור ליובין ז"ל, שעזב לפני כמה שנים את הכל וטס עם עודד ליוון כדי לאמן את פנאתינייקוס, כי הבין שקטש צריך אותו לידו. בתוך כל הלחץ של ההפסדים האחרונים, האבל שבו נמצא מאמן מכבי ת"א על אובדן חברו הטוב והמצב המחורבן הכללי במדינה – אולי ליובין, שרבים יגידו כי היה מלאך גם בימיו עלי אדמות, דאג לו מלמעלה לרגע של נחמה.
