מאז תחילת המילניום, כשבית"ר ירושלים נכנסה לעידן הבעלות הפרטית, עבר המועדון כל טלטלה ניהולית אפשרית: ממריבות בין יושבי ראש, דרך פשיטות רגל וחובות כבדים ועד פרשיות שאמנם אין להן שום קשר למועדון, אך בכל זאת השפיעו עליו ופגעו בתדמיתו.
פרק זמן של שני עשורים, בו עברו בבית"ר לא פחות משבעה בעלים, יותר מכל מועדון בכדורגל הישראלי. הריטואל כמעט קבוע: משיח שמונף על כתפי האוהדים והופך לאויב הקהל. למזלה של בית"ר, הזיקה לירושלים והעובדה שמדובר במועדון מתוקשר ובעל עבר מפואר תמיד עזרו למצוא איש שייקח עליו את האתגר, אבל בזמן שקבוצות בסדר גודל דומה חוות יציבות, כאן מדובר בלופ כמעט בלתי נגמר.
ואלה לא רק סכסוכים עם אוהדים והתנהלות כלכלית/מקצועית לא נכונה. מעבר לתארים ולהישגים רבים, בית"ר עלתה לכותרות, שלא באשמתה בכלל, גם בגלל שורה של בעלים שהסתבכו עם רשויות החוק לפני, במהלך או אחרי תקופתם במועדון: חקירות, ביקורים בבתי משפט, מאסרים, ניסיונות חיסול, ומה לא. ולא הזכרנו את שני אנשי העסקים האמריקאים ש"רכשו" את הקבוצה רק כדי לרוץ במגרש עם השחקנים – ולא נראו שוב.
הצילו את המציל
הסיפורים מאחורי הדמויות שישבו על כס המלכות בבית"ר, או היו קרובות לשם, יכולים להוות בסיס לתסריט מושחז עבור סדרת מתח חדשה בנטפליקס. מהבעלים שהגיע עם צו הסגרה בגלל סחר בנשק באפריקה, דרך האיש שאושפז במוסד לחולי נפש ונעלם בלב ים, ועד המקרה האחרון בו חוגג נעצר בחשד לכאורה להונאת ענק במטבעות קריפטו ובעבירות מין.
עידן הבעלים בבית"ר החל אי־שם ב־1999. מי שהיה אז מנכ"ל חברת יס, קובי בן־גור, עמד בראש קבוצת רכישה, שהשקיעה 10 מיליון שקל במועדון. בעקבות סכסוך עם המאמן הטרי דאז, אלי אוחנה, ביקש בן־גור לעזוב ואף דרש לקבל בחזרה את ההשקעה, מה שהוביל את היו"ר המיתולוגי משה דדש לשקול להכריז על פשיטת רגל, אלא שראש העיר דאז אהוד אולמרט הצליח להנחית ברגע האחרון את גד זאבי. ב־2012, הרבה אחרי התקופה שלו בבית"ר, הורשע בן־גור במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של מתן שוחד ושתי עבירות של שידול להפרת אמונים במסגרת פרשת רשות המסים.
זאבי, בעל מניות בבזק וב"קשת" ויבואן סובארו, שילם לבן־גור 3 מיליון דולר עבור המועדון ובנוסף השקיע 11 מיליון שקל. אלא שהפרמיירה החלה ברגל שמאל, כשטקס הצגת הכוכבים החדשים – ג'ובאני רוסו, אלון מזרחי ואלי גוטמן – התקיים בתשעה באב. מהר מאוד התגלו גם בעיות נזילות: זאבי החליט להפסיק להזרים כסף, דרש החזר של השקעותיו והפך לאחד מהנושים של הקבוצה. במקביל לתקופתו בבית"ר הוא עבר הליך משפטי ממושך על רקע רכישת מניות בבזק, בסיומו זוכה לחלוטין.
העזיבה של זאבי העמידה את בית"ר בפני שוקת שבורה עד שהגיעה קבוצה של אוהדים (מאיר פניג'ל, ששון שם־טוב ומאיר לוי), שרכשה את המועדון מכונס נכסים וכיסתה חובות של 6 מיליון שקל. כעשור לאחר מכן הוגש כתב אישום נגד פניג'ל בגין איומים לרצח בתו ונכדתו, על רקע מכתב ירושה שהותירה אשתו, שנפטרה כמה שנים קודם לכן. בית המשפט החליט לא להרשיע אותו, והוא ריצה 200 שעות לתועלת הציבור. שוב, ראוי לציין שאין קשר למועדון.
הצ'צ'נים והכלא הצרפתי
ב־2005 נחת בקול תרועה ארקדי גאידמק. זו גם הייתה תקופת הבעלות הארוכה והמוצלחת ביותר בבית"ר, לפחות מקצועית: שתי אליפויות, שני גביעים והשתלטות על הכדורגל הישראלי. על ההתנהלות אפשר להתווכח – המיליארדר מינה את המאמן יצחק שום לארבע שנים, פיטר אותו והחזיר אותו, הדיח את ההנהלה ובסוף גם הודה שראה בבית"ר מנוף להפוך לראש עיריית ירושלים. מה שהתחיל בהצבת התקציב הגבוה ביותר אי־פעם בכדורגל הישראלי, 193 מיליון שקל לעונה, נגמר בהתרסקות מפוארת. גאידמק סגר את הברז והעביר את הניהול לידי איציק קורנפיין – לא לפני שהטריל את האוהדים כשהנחית בטדי שני צ'צ'נים אלמונים.
אבל הצרות האמיתיות של גאידמק כלל לא היו בבית"ר. האוליגרך הרוסי התפרסם כשנמלט מצרפת לאחר שהוצא נגדו צו מעצר בחשד להעלמת מס, סחר לא חוקי בנשק וחשד להונאה. בית המשפט בצרפת הרשיע אותו ב־2009 במכירת נשק לא חוקית לאנגולה, וגזר בהיעדרו את עונשו לשש שנות מאסר. גאידמק עירער, ובית המשפט זיכה אותו בסעיפים רבים, ובסופו של דבר הוא ישב בכלא שלושה חודשים וחצי.
תקופת גאידמק תיזכר בהיסטוריה בעיקר בגלל דמות אחרת בשרשרת הסיפורים ההזויים: גומא אגייאר, איש עסקים אמריקאי ממוצא ברזילאי, שהפך לספונסר והעביר ערבות של 4 מיליון דולר שמנעו את פירוק המועדון. אלא שכמה חודשים לאחר שבית"ר חגגה את הגעתו של הגיבור החדש התברר שמשפחתו הכניסה אותו לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי בגלל לחצים נפשיים. ב־2012 הגיעו הבשורות העצובות: אגייאר נעלם בעת שיצא לשייט בחופי פלורידה, ושלוש שנים לאחר מכן הוכרז כמת.
ירי ורימונים
באותם ימים בית"ר חיפשה פתרונות, ובעיקר את עצמה. זכויות הניהול עברו לידי עמותת אוהדים, ושוב, רגע לפני הקריסה, הגיע המושיע התורן. אלי טביב רכש את המועדון מבית המשפט, הצליח לייצב אותו ולהובילו להצלחות בליגה ובאירופה. אלא שגם טביב לא קיבל הנחות מהאוהדים, שלא אהבו את ההתנהלות שלו, ובעיקר את העובדה שהוא לא מחתים שמות נוצצים. אחרי סכסוך ממושך ומחאות סוערות בא לסיומו עוד רומן כושל.
מעבר לקצר המקצועי־ניהולי, טביב הגיע לבית"ר עם תיק עמוס בפרשיות. הוא הורשע בהתחזות לאדם אחר במטרה להונות, זיוף וקבלת דבר במרמה, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו – ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי. מאז שימש כבעלים של כפר־סבא והפועל ת"א, שאוהדיה פעלו לסילוקו.
התקרית המפורסמת ביותר הייתה הכאת הנער שהגיע למחות מול ביתו, בעקבותיה הוא הורשע ונידון לשישה חודשי עבודות שירות, שקוצרו בחודשיים. וזה לא הכל, רימון התגלה מתחת למכוניתו סמוך לביתו בכפר שמריהו, וב־2015 ניסו להתנקש בחייו, כששני רוכבי אופנוע פתחו באש לעברו בעת שישב ברכב, ורק במזל זה נגמר בפציעה קלה.
תיבת משה
אחרי תום עידן טביב נכנס למשבצת התקווה הבאה משה חוגג, רק כדי שימשיך להיות מעניין: חיבוק מלה פמיליה, סכסוך עם הארגון, הכרזת מלחמה על גזענות, ניסיונות סולחה והחלטה לעזוב. יזם הקריפטו הפך לאחד השולפים המהירים בכדורגל הישראלי, עם הצהרות בומבסטיות שנגמרו בלא כלום, עד שהתפכח והבין שיהיה לו קשה לממש את החזון השאפתני.
אחד האירועים המכוננים בהיסטוריה רוויית הפלופים בבית"ר הוא אותו הסכם עם השייח' חאמד בן ח'ליפה, עליו הכריז בשידור ישיר לעיני כל העולם, שנגמר בפארסה. גם במקרה של חוגג הצרות הרציניות הן מחוץ לכדורגל ולא קשורות לבית"ר. השאלה הגדולה היא איך הפרשה החדשה תשפיע על המועדון, שמשווע לקצת שקט ויציבות.
