אי־אפשר לפספס את הנוכחות של עידו דוד (23) וגיא גניס (24) מיד עם הכניסה לאולם האימונים במכון וינגייט. דוד, שיתחיל בקרוב שנה שלישית בלימודי מדעי המדינה ב־UCLA, מתנשא לגובה שני מטרים. גניס, שהתחיל שנה לפניו ולומד כלכלה, מנהל עסקים ומדעי המחשב באותה אוניברסיטה, נמוך ממנו בסך הכל בחמישה סנטימטרים. "עד היום, כשאנחנו נכנסים למעליות שואלים אותנו אם אנחנו שחקני כדורסל", אומר גניס, ודוד מאשר בהנהון ומוסיף: "כל הזמן".
אבל הכדור שבחרו בו אחר. השניים הם שחקני נבחרת ישראל בכדורעף, שתפתח מחר את משחקיה באליפות אירופה מול יוון (20.00, היכל קבוצת שלמה), ותקווה לנצל את יתרון הביתיות בתור אחת מארבע המארחות כדי להשיג תוצאות טובות – החזרה שלה למעמד אחרי 52 שנים יבשות.
אחרי שזכו באליפות המכללות עם UCLA, דוד וגניס שקלו לוותר על הטורניר, אך בסופו של דבר, ההזדמנות הנדירה לשחק באליפות ביתית, לצד ההבנה שלא אומרים לא לזימון שכזה, גרמה להם לשנות את דעתם. הריחוק הוא לא עניין של מה בכך: הם כבר כבר מרגישים די מנותקים מהנעשה בזירה המקומית, ולא פעם ולא פעמיים הם מדברים על כך ששבעו מהענף בארץ, שהיו חייבים שינוי שיגרום להם להסתכל על הכל אחרת. שניהם מגחכים כשהם מציינים שכולם יודעים שבסוף תמיד גמר הפלייאוף יהיה בין מכבי ת"א והפועל מטה אשר.
"אחרי שלוש שנים במטה אשר הבנתי שאני צריך אתגר חדש, בארץ זו רק אחת משתי הקבוצות", אומר דוד. "הרגשתי שמעבר למכבי ת"א זה לא באמת אתגר. אותה ליגה, אותם שחקנים".
הגעת לאימונים בתחושה של שובע?
דוד: "הרגשתי שנמאס לי. שמיציתי, אין לאן ללכת מעבר".
גניס: "נעלם הדרייב. יש פה תקרת זכוכית, והדרך לפרוץ אותה היא דור צעיר שיתחיל להיכנס לליגה ולקחת חלק פעיל, כדי שיהיו עוד שחקנים ישראלים. בסופו של דבר, המטרה היא חיזוק הקבוצות שבמקומות 8־3, ואז תהיה ליגה יותר תחרותית".
ובמכללות קיבלתם את מה שרציתם?
דוד: "זה היה היפוך של 180 מעלות מבחינת החוויה עצמה. ההרגשה שלי השתנתה. סיימתי את השנים במטה אשר בדיכאון, לא רציתי יותר לראות את המגרש. היה לי קשה להגיע לאימונים. השגרה שוחקת, אותם אנשים, אותו מאמן, אותם תרגילים. הייתה לי גם מחשבה לפרוש".
גניס: "לי לא הייתה מחשבה לפרוש. כבר מכיתה י' סללתי לעצמי את הדרך למכללות. גביע האתגר זה נחמד, אבל זה לא משהו שקורה כל שנה. הייתי במכבי חמש שנים, מתוכן ארבע שנים באירופה, המפעל כל פעם משתנה, גם הרמה. הבנתי שיש שחקנים שברמה גבוהה יותר מהליגה הישראלית ורציתי להיות כמותם".
אז למה לא לנסות לשחק באירופה?
דוד: "בקולג' זה טוב שיש את התואר ביד במידה שמשהו משתבש. לשחק באירופה זה אומר פחות התמקדות בך כשחקן, פחות בונים איתך. זה יותר הקבוצה ומה הקבוצה צריכה".
גניס: "צריך להסתכל על הדברים בצורה ריאלית. אם אתה לא כדורגלן או כדורסלן, צריך לעבוד במקביל בעוד עבודה, צריך משהו רשמי כדי להרוויח כמו שצריך. הרבה שחקנים אצלנו עובדים במשהו נוסף. צריך תוכנית ב', בטח כשכדורעף זה ענף ששוחקים בו את הברכיים, הכתפיים".
הביצה והתרנגולת
השניים לא מנסים לייפות את מצב הענף, ומעבר לכך, יודעים שאם ישראלים עם נתוני גובה בוחרים בענף מסוים – במרבית הזמן זה יהיה כדורסל. "כסף זה לא הכל בחיים", מרצין גניס לרגע.
ניסיתם כדורסל כילדים?
דוד: "ניסיתי אימון אחד, היה לי קשה לרוץ כל הזמן הלוך־חזור. לא אהבתי את זה. בכדורעף זה יותר עניין הנחיתה".
גניס: "אני בכלל הייתי שחיין עד גיל 14. באיזשהו שלב הרגשתי שזה יותר מדי להיות עם עצמך, רציתי משהו קבוצתי. הגעתי לכדורעף שנה אחרי. כשאתה מבין מה קורה על המגרש, אתה מבין שצריך יכולות מדהימות, קואורדינציה ומהירות תגובה. בענפים אחרים, בלי לזלזל, אין שילוב של כל האלמנטים האלה. לדעתי רוב הנערים מתחילים בכדורסל ועוברים בהמשך".
דוד: "אנחנו מקווים שהאליפות בארץ תמשוך את הצעירים שיהיו בקהל לכדורעף, שתהיה חשיפה, שיידעו על זה".
גניס: "זה כמו ביצה ותרנגולת. אם הרמה תעלה זה ימשוך עוד שחקנים או הפוך. אני חושב שאם האליפות הזו תצליח מבחינת חשיפה זה לא יהיה מיידי, אבל תוך כמה שנים כן יהיה דור שיעבוד. זו השקעה לטווח ארוך".
משחקים כדורעף בשיעורי ספורט בבתי הספר, איפה זה נתקע בהמשך?
גניס: "הרבה חברים שלי יודעים לשחק בזכות כדורעף החופים, וצריך שיווק לשניהם. תראי את הפוצ'יוולי, במה הוא שונה? למה אין מכירת משקאות אלכוהוליים בכדורעף? זה לא עניין של אל־חזור. האיגוד צריך לבוא בצורה עסקית לדבר הזה. למשל אין טוטו, למה אין הימורים?"
דוד: "אלה דברים קטנים שיכולים למשוך יותר אנשים. זה או שאתה מביא הצלחות כמו הג'ודו וזה ממשיך, או ענף פופולרי כמו הכדורגל".
"מבינים את השליחות"
"יש לנו סיכוי לעבור לשלב הבא", אומר גניס כשמגיעים לדבר על האליפות. "לא הייתי אומר שהוא גבוה, אבל הכל תלוי בנו. יש לכדורעף הישראלי הזדמנות לקבל תקצוב ועוד דברים. הקהל צריך לבוא, לעודד ולתמוך". דוד: "זה גם עניין של ציונות, אפילו אם לא ראית בחיים את הענף. זה נטו לבוא ולעודד, כמו באולימפיאדה. אתה רואה שחייה אמנותית, לא מבין בכלום, אבל מרגיש גאווה שזו נבחרת ישראל".
דוד מחזיר לשיחה את עניין הנבחרות הצעירות, מהן עשה את הדרך עד לבוגרים: "אצלי זה התחיל מוזר. היינו במחנות אימונים, אליהם מביאים את כל הילדים שמתאמנים בארץ, עד שעשו ניפויים ונשארו 20 חבר'ה שהיו הנבחרת. גם לא זכור לי ששמרו עליהם. כשניפו אותך, הסיכוי לחזור לנבחרת, גם אם השתפרת, היה נמוך מאוד". גניס: "ככה זה ברוב הענפים. לוקחים קבוצה של 50־40 הכי טובים בארץ וככה מנפים ומנפים עד שמגיעים לסגל הכי טוב".
אז איך מקבלים זימון לנבחרת הבוגרת?
גניס: "יש אנשים שעוקבים, כמו שמאמן הנבחרת איתמר שטיין התקשר אלינו וראה מה אנחנו עושים במכללות. פשוט אין סקאוטים ויש כמות מוגבלת של משאבים. עושים את המיטב".
דוד: "יש הרבה חבר'ה שסוג של התפספסו, שהיו בנבחרות הצעירות ונעלמו. מה עשיתי הפוך? לא נעים לי להגיד את זה, אבל הייתי טוב".
גניס: "זה פר יכולת. הייתי שחקן טוב בנוער, אבל לא הגעתי לבוגרת כי לא היה צורך בעוד קצרנים. עידו הגיע לנבחרת כי לא היה מישהו בתפקיד שלו (מצליב). התפקידים בכדורעף שונים דרסטית מאחד לאחד. לאקדמיה בווינגייט הגעתי בתפקיד קבלן. עם הזמן ראו שאני חוסם טוב והעבירו אותי. אתה רוצה למקסם את כמות הנקודות".
דוד: "התחלתי כקצרן, הפכתי לקבלן ואז במטה אשר המאמן היה צריך מצליב, אז הוא הפך אותי לכזה. לא מסתכלים על מה אתה טוב, יותר על דרישה של המאמן. יש כאלה שמאמינים שצריך שתדע לשחק בכל התפקידים".
בשיא הכנות, אפשר לעבור שלב?
גניס: "כן".
דוד: "זה יצריך הרבה מאמצים מאיתנו".
גניס: "כל הנבחרות ברמה טובה, אנחנו מגיעים כאנדרדוג. היתרון הוא שיש חבר'ה צעירים שרוצים לקחת את הענף קדימה, מבינים את השליחות ובאים לעבוד. יש גם את עניין הקהל, זאת פעם ראשונה ששנינו נראה את ההיכל בצורת מגרש כדורעף. זה נראה מצוין בתמונות".
אתם עוקבים אחרי הכדורעף בארץ מארה"ב?
גניס: "אני מנותק. כן עקבתי אחרי מכבי ת"א השנה באירופה ואכפת לי. גם כשיש את הפלייאוף בין מכבי למטה אשר אני אומר לעידו שמכבי שחטה אותם".
דוד (צוחק): "פותח פה את הפצעים. גם שמענו מה קרה בין הקהלים".
גניס: "זה גם קופץ בפייסבוק, אבל ברצינות, יש לנו את המטרות שלנו".
דוד: "החיים שם משתלטים, ואז אתה מתנתק מהכל, גם ממשפחה, פוליטיקה, המצב הביטחוני".
אם יכולתם לשנות משהו בענף בארץ, מה זה היה?
גניס: "את הרמה. שנינו שיחקנו במועדונים הכי גדולים ושנינו יודעים שחוץ מהמשחקים ביניהם בליגה, אין כלום. ארבעה משחקים מתוך עשרים".
דוד: "ואז מחכים לגמר".
