עוד לפני שהמחליקה ההולנדית האגדית איירין ווסט (35) נחתה בבייג'ינג היא הצהירה שזו תהיה האולימפיאדה האחרונה שלה, אך מיהרה להבהיר לכל מעריציה: "אני לא מתייחסת לזה כאל סיבוב פרידה".
עוד על אולימפיאדת החורף:
ווסט לא מעוניינת בשום ממד רומנטי בהופעה האחרונה שלה במשחקים האולימפיים. הדבר האחרון שהיא רוצה הוא להרגיש כמו אגדת רוק מזדקנת שיוצאת לטור ההופעות האחרון שלה ברחבי העולם כדי לקבל סטנדינג אוביישן לפני שהיא מניחה בצד את הגיטרה - או את המחליקיים במקרה שלה.
חלק בלתי נפרד מהתרבות ההולנדית
ווסט לא הגיעה לבייג'ינג כדי שננופף לה לשלום ונמחא לה כפיים בהערצה - היא שם כדי לעבוד - ולהתחרות עד טיפת הזיעה האחרונה. "אני מתייחסת לזה כמו אימון רכיבה על אופניים שעושים במהלכו 12 ספרינטים. בספרינט התשיעי אתה כבר אומר לעצמך אני לא יכול יותר, אבל אז כשמגיע הספרינט האחרון פתאום אתה קם לתחייה כי אתה יודע שהוא האחרון. ככה גם אני עכשיו כשאני יודעת שאני עובדת על הפרק האחרון בקריירה".
אתמול (שני) ווסט היא הוכיחה עד כמה היא רצינית בכוונות שלה. ווסט זכתה במדליית הזהב ב-1,500 מ' תוך שהיא שוברת את השיא האולימפי - 1:53.28 דקות - ורשמה את עצמה באותיות נוצצות על דפי ההיסטוריה. היא האדם הראשון, גבר או אישה, בכל ענף ספורט שהוא, בחורף או בקיץ, שזוכה במדליות זהב אולימפיות בענף אישי בחמש אולימפיאדות רצופות. רק לשם ההשוואה, מייקל פלפס הענק אמנם זכה ב-23 מדליות זהב אולימפיות, אבל הוא עשה זאת בארבע אולימפיאדות רצופות, יוסיין בולט בשלוש. ווסט, מאז שהגיעה לאולימפיאדת טורינו 2006 כנערה בת 19, זוכה אחת לארבע שנים לפחות במדליית זהב אולימפית אחת, ולא כחלק מקבוצה - אלא בתחרות אינדיבידואלית, לגמרי בכוחות עצמה. לקרוא לה המחליקה הגדולה בהיסטוריה יהיה אנדרסטייטמנט - שמה ראוי וצריך להיחקק כאחת מהספורטאיות הגדולות בהיסטוריה. במאזנה הכללי 12 מדליות אולימפיות, מתוכן שש מזהב, יותר מכל מחליק או מחליקה אי פעם. רק שני ספורטאי חורף בהיסטוריה זכו ביותר מדליות אולימפיות ממנה - והיא עוד לא סיימה את ההופעה שלה בבייג'ינג.
ווסט היא תוצר של פס הייצור ההולנדי המפואר בהחלקה מהירה. החלקה על הקרח היא חלק בלתי נפרד מהתרבות ההולנדית. בחורף כשהתעלות במדינה קופאות, הולנדים רבים משתמשים במחליקיים שלהם כאמצעי תחבורה. מסורת ההחלקה ארוכת השנים, יחד עם ההשקעה העצומה של הולנד בספורט הישגי ומבנה הגוף הטבעי של ההולנדים הנחשבים לעם הגבוה בעולם – שמים אותם בליגה משל עצמם בענף הזה. בשתי האולימפיאדות האחרונות הם זכו במירב המדליות בהחלקה מהירה במסלול הארוך – ובפער עצום מיתר המדינות. באולימפיאדה הנוכחית נכון ליום שני הם עם שתי מדליות זהב מתוך שלוש שחולקו - כך שנראה שהשלטון הכתום לא צפוי לחלוף.
רגע משנה חיים
ווסט שגדלה בעיירה גוירלה שבדרום הולנד דווקא לא סומנה כעילוי יוצא דופן בהחלקה כילדה. היא זוכרת את עצמה בגיל 15 צופה עם הוריה באולימפיאדת סולט לייק סיטי 2002 ויחד הם פינטזו על היום שבו גם היא תתחרה באולימפיאדה. "דיברנו על כך שאולי בעוד שמונה שנים אני אצליח להגיע לשם, אבל שבעוד ארבע שנים זה לא ריאלי". לא לה ולא להוריה היה שום יכולת לנחש שבתוך ארבע שנים, לא רק שווסט תגיע לאולימפיאדה – היא תעמוד בראש הפודיום עם מדליית זהב על צווארה.
השנה המשמעותית ביותר בתחילת הקריירה שלה הייתה ב-2005 אז הוכתרה לאלופת העולם לנוער, חתמה בקבוצת ההחלקה TVM והחלה להתאמן אצל ג'רארד קמקרס, ממאמני ההחלקה הטובים בעולם.
שנה לאחר מכן היא כבר נבחרה לייצג את הולנד באולימפיאדת טורינו 2006. "אני זוכרת שהייתי צעירה, תמימה ואהבתי כל דבר סביב האולימפיאדה. זו הייתה פשוט מסיבה גדולה. אני זוכרת שהמאמן אמר לי בימים הראשונים ליהנות ולעשות מה שמתחשק לי, ללכת למעצב שיער, למשחקי וידאו, למקדונלד'ס. שמחתי שהוא איפשר לי חופש אבל אמרתי לו גם שבאתי לפה בשביל לקחת מדליה".
ווסט עמדה במילה שלה – ולמרות גילה הצעיר הדהימה עם זכייה במדליית הזהב ב-3,000 מ'. "אני זוכרת שקמתי למחרת בבוקר – ואמרתי לעצמי 'אוקיי, כלום לא השתנה', ואז פתאום צוות של הטלוויזיה ההולנדית הגיע לצלם אותי בכפר האולימפי, הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל. כשחזרתי הביתה כל העיירה שלי הייתה מקושטת. כולם רצו חתיכה ממני והבנתי שהחיים שלי השתנו לנצח. זה עייף אותי מאוד. התבגרתי מהר בגלל זה".
מאז אותה חוויה מפכחת בטורינו, ווסט לא נתנה לשום דבר לעצור אותה. אל האולימפיאדה הבאה, ונקובר 2010, היא הגיעה בכושר לקוי, אחרי שהגזימה באימונים – בגלל משטר ספרטני ומאצ'ואיסטי לטענתה ששרר אז בנבחרת ההולנדית. בכל זאת היא זכתה במדליית זהב. בסוצ'י 2014 היא התכבדה כבר בשתי מדליות זהב, וגם בפיונגצ'אנג 2018 היא שמרה על הגחלת עם זהב ב-1,500 מ' וכעת כאמור הניצחון בבייג'ינג.
"אני חושבת שזה יהיה חבל מאוד אם לא אעשה משהו עם הניסיון שלי. עברתי הכול בקריירה: אימון יתר, ניצחונות תחת לחץ עצום, ניצחונות כשכולם כבר מחקו את השם שלי. להשתמש בחוויות האלה כדי לעזור לכישרונות צעירים נשמע לי כמו כיף גדול"
למרות מעמדה ופרסומה הרב בהולנד, ווסט היא לא אחת שמשתפת רבות בחייה האישיים. עם זאת, ב-2009 היא גילתה בריאיון כי היא ביסקסואלית ונמצאת במערכת יחסים עם אישה. היא אמנם הספורטאית הלהט"בית המוצהרת המעוטרת בהיסטוריה – אבל לא אוהבת שהופכים את נטייתה המינית לסיפור. "אני רוצה לדבר על החלקה. אם הייתי בזוגיות עם גבר, לא היו שואלים אותי על חיי האהבה שלי", היא אמרה פעם בריאיון, "כשיצאתי מהארון היה לי חשש אם יזכרו אותי כאיירין המחליקה או כאיירין שיש לה חברה".
העניין סביב היותה ספורטאית להט"בית גבר לקראת אולימפיאדת סוצ'י 2014 שהתקיימה בצל חקיקה הומופובית שעברה בפרלמנט הרוסי בתמיכתו של הנשיא ולדימיר פוטין. ווסט עם זאת סירבה אז להביע עמדה פוליטית נחרצת בנושא. "החוק הזה הוא עניין פוליטי שפוליטיקאים צריכים לדון בו. אני פה כדי להחליק הכי מהר שאני יכולה. בתור הולנדית, אין שום דבר שאני יכולה לעשות לגבי חוק ברוסיה. אני לא מתכוונת להצהיר הצהרה בנושא, זה לא המקום שלי", היא אמרה. לאחר הזכייה שלה בזהב אגב היא זכתה לחיבוק מפוטין, רגע שזכה כמובן לסיקור תקשורתי מהדהד. ספק אם הנשיא הרוסי ידע על נטיותיה המיניות.
(ווסט זוכה לחיבוק מפוטין)
"מרגישה שיש עוד דברים בחיים חוץ מהחלקה"
אם יש דבר שיכול להחדיר בווסט מוטיבציה הוא אנשים שמעזים לפקפק בה או בכושרה. כך בדיוק היה לאחר אולימפיאדת פיונגצ'אנג. ווסט חשבה תחילה לפרוש, אך כשהרגישה שהיא עדיין נהנית מהחלקה – היא בחרה להמשיך לאולימפיאדה נוספת. מי שפחות התלהבה מהרעיון הייתה חברת הליסינג לרכב ששימשה כספונסרית שלה והודיעה שהיא לא מחדשת את חוזה האימוץ עמה. "הם אמרו לי: 'את מבוגרת מדי'. זה עיצבן אותי מאוד ואמרתי לעצמי: 'אנחנו עוד נראה לגבי זה'.
הנטישה של הספונסר לא הייתה האתגר האישי היחיד שווסט התמודדה איתו בהכנה לבייג'ינג. לפני שלוש שנים הלכה לעולמה חברתה הטובה ביותר ומי שהייתה שותפתה לנבחרת ההחלקה ההולנדית פאוליין ואן דויטקום אחרי מאבק במחלת הסרטן. חודש לאחר מות החברה, ווסט התעלתה על עצמה וזכתה באליפות העולם – את מדליית הזהב היא נתנה לבתה של ואן דויטקום. "הרגשתי אבודה לגמרי באליפות הזו", היא סיפרה, "אבל מבחינתי התחריתי בשבילה ולא בשבילי. אני נזכרה בה בשירים, במקומות או בריחות מסוימים. היא קופצת לי לזיכרון בכל יום".
אחרי שזכתה בזהב אתמול, ווסט פרצה בבכי כשדיברה על ואן דויטקום המנוחה: "ברגעים כאלו אני מתגעגעת אליה אפילו יותר. אם הייתה בחיים, היינו עכשיו צועקות אחת לשנייה בהתלהבות בטלפון. אולי היא מארגנת חגיגה שם למעלה".
מבחינת כושר פיזי ווסט מרגישה לגמרי כשירה להמשיך, ונראה כי בבייג'ינג היא הוכיחה זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים. עם זאת, ברמה האישית ווסט שלמה לגמרי עם ההחלטה לפרוש בתום האולימפיאדה. "במועדון שלי אני מתאמנת עם בנות שצעירות ממני ב-15 שנים. ילדות ממש. זה נחמד להיות המנטורית שלהם, אבל פער הגילים מורגש - ויותר מתמיד אני מרגישה שיש עוד דברים בחיים חוץ מהחלקה. לפני ארבע שנים לא הבנתי את זה. עכשיו כן".
ומה לגבי העתיד? ווסט עוד לא קיבלה החלטה על התחנה הבאה בחייה – אבל סביר להניח שהיא לא תתרחק מעולם ההחלקה. "אני לא רוצה להיות מאמנת, אבל אני מאוד אוהבת את תפקיד המנטורית. אני חושבת שזה יהיה חבל מאוד אם לא אעשה משהו עם הניסיון שלי. עברתי הכול בקריירה: אימון יתר, ניצחונות תחת לחץ עצום, ניצחונות כשכולם כבר מחקו את השם שלי. להשתמש בחוויות האלה כדי לעזור לכישרונות צעירים נשמע לי כמו כיף גדול".
