נשבע לכם שהייתה לי כוונה לכתוב פרשנות מקצועית למשחקה של מכבי ת"א נגד באסקוניה (95:85), עם ניתוחים נקודתיים על טקטיקה והחלטות של מאמנים, אבל די מהר עלתה בי המחשבה: על מי אתה עובד? למה אתה מנסה למכור מצג לפיו החלטה כזאת או אחרת של עודד קטש או פבלו לאסו באמת הייתה משנה? הרי ברור שזה רק לעוור את עיני הקוראים עם מצבור פרטים שכולם אולי נכונים אבל הם רק מטשטשים את התמונה הגדולה.
אז זו האמת. מכבי ת"א היא הקבוצה הכי לא מוכשרת ביורוליג למעט אלבה ברלין, שלא ראויה בכלל להיכלל במפעל וספק אם תמשיך להשתייך אליו.
למכבי יש שחקן אחד שיכול לקלוע שלשה אם הוא פנוי לשנייה (תמיר בלאט), אפס שחקנים שיכולים לקלוע שלשות עם יד על הפנים, אפס שחקנים שיכולים לבצע בעקביות מהלך אחד על אחד, לעבור בעצמם את השומר ולייצר מצבי קליעה, אפס שחקני חוץ שמסוגלים לשמור ממש טוב, שחקן אחד באמת אתלטי (ג'יילן הורד), ואפשר להמשיך את הרשימה הזאת, אבל חבל, כי היא סתם מדכאת.
אז אתמול הגיעה באסקוניה. קבוצה שמכבי של השנה שעברה הייתה מנצחת כנראה די בקלות. את מכבי הנוכחית היא ניצחה 85:95, אבל התוצאה משקרת: זה נגמר כבר ברבע הראשון עם פער של 15 נקודות, שנשמר באופן די קבוע גם בהמשך. הספרדים אפילו לא התאמצו.
צריך להודות: גם מכבי של השנתיים הקודמות הייתה קבוצה די מוגבלת אבל כשחיברת את היתרונות של השחקנים ביחד, התברר שתחת מאמן מוכשר זה שלם שעולה על סך חלקיו. גם היה ברור שברגע שהם יעברו למקומות אחרים יתגלה "גודלם" האמיתי
בואו נשווה לרגע בין מכבי ההיא למכבי של העונה הזאת. בקבוצה הקודמת היו שני כוכבים, וויד בולדווין ולורנזו בראון. היו לה גם שני שחקנים טובים מאוד: בונזי קולסון וג'וש ניבו. לקבוצה הנוכחית אין אף כוכב ויש לה שחקן אחד טוב מאוד: ג'יילן הורד. שאר השחקנים נעים בין בינוניים לטובים, וזו עוד הגדרה מחמיאה. רוב השחקנים הבכירים למעט הורד היו גם בשנה שעברה: רומן סורקין, תמיר בלאט וחסיאל ריברו. התוספות הן בעצם ליוואי רנדולף, שהוא שחקן לא רע, אבל נוטה להיעלם, ובקבוצה של השנתיים הקודמות היה מקסימום שחקן שביעי-שמיני ברוטציה; וויינן גבריאל, שעם כל חיבתי אליו הוא פחות טוב מריברו או סורקין, ששיחק אתמול בלי מחליפים ונתן תפוקה שווה לזו שנותנים כל הגבוהים של מכבי ביחד, אז אי אפשר אפילו לדבר על הפציעות כפקטור של המצב; ורוקאס יוקובאיטיס, שהוא שחקן נחמד אבל לא יציב, ובשורה התחתונה לא תורם יותר מבלאט. ואל תכריחו אותי לדבר על מריאל שאיוק ודייויד דג'וליוס, כי לא נעים.
בלי שחקנים אתלטיים או כאלה שעושים הגנה
עכשיו, יש סגלים גרועים מסוגים שונים. למשל, אפשר ליפול על אוסף שחקנים צעירים ואתלטיים שלא ממש יודעים כדורסל וקבלת ההחלטות שלהם גרועה, נגיד משהו בסגנון של פורטלנד לעומת שאר קבוצות ה-NBA. במצב כזה אתה עוד יכול ליצור קבוצה הגנתית, לוחצת, חוטפת, ולהעלות את הרמה. אבל למכבי, כאמור, אין כמעט שחקנים אתלטיים ו/או כאלה שמסוגלים לשמור, אז גם זו לא אופציה.
צריך להודות: גם מכבי של השנתיים הקודמות הייתה קבוצה די מוגבלת מבחינת הסגל. היא הגיעה לשמינייה הראשונה על חשבון קבוצות עם הרבה יותר עומק וכישרון כי קטש יצר לה שיטה מנצחת. אבל את השיטה הזאת היה אפשר ליישם כי בכל זאת היו כמה שחקנים לבנות אותה סביבם. הם לא היו מושלמים: ג'וש ניבו היה סנטר נמוך שלא ידע לקלוע מבחוץ, בונזי קולסון היה לא יציב, לורנזו בראון לא שמר, ווייד בולדווין לפעמים חטף ג'ננה והתחיל להרוס, אנטוניוס קליבלנד עשה דברים מגוחכים בהתקפה לאורך חודשים (כן, אפילו אליו התגעגעתי אתמול, כשמרכוס הווארד התפרע ללא הפרעה מאף שומר). אבל כשחיברת את היתרונות שלהם ביחד, התברר שתחת מאמן מוכשר זה שלם שעולה על סך חלקיו. גם היה ברור שברגע שהם יעברו למקומות אחרים יתגלה "גודלם" האמיתי והם יהיו הרבה פחות טובים מאשר במכבי.
את הקבוצה הנוכחית, לעומת זאת, לדעתי אף מאמן לא יכול להציל. למעשה, זה די נס שהיא סוחבת קבוצות גדולות ממנה בהרבה למשחקים צמודים. אתמול זה לא קרה, אבל היו לא מעט משחקים שבהם התאכזבנו כי מכבי הובילה בבטחה ואז הפסידה. אם נסתכל בכנות על סגל השחקנים, אולי זה שהיא בכלל הובילה זה הדבר הלא הגיוני, ולא העובדה שבסוף היא שמטה ניצחונות?
ויודעים מה? זה שהיא ממשיכה להילחם ולהאמין בעצמה, שהיא משחקת בחשק למרות כל הנסיעות, המגרש העצוב בבלגרד ושאר הנסיבות הלא פשוטות - גם זה ראוי להערכה. כי בקלות היה אפשר גם להתפרק.
פורסם לראשונה: 08:53, 18.12.24
